שתף קטע נבחר

100 שנים של תפלות

ב"חוג הדמדומים" מאת הסופר הגרמני ראלף איזאו, הגיבור נדון לחיות 100 שנה ולהציל את העולם, אך במקום להעלות הרהור משמעותי על הכוחות המניעים את עולמנו, הוא הופך לתקציר היסטורי לתיכוניסטים

 

יכול להיות שכל מה שאנחנו יודעים שקרה, כל האירועים והדרמות, המלחמות והזוועות כמו גם פריצות הדרך המדעיות, התקדמות הרפואה, המרוץ לירח, הכל, כולל הרגעים הגדולים והקטנים של המאה העשרים, התרחש מסיבות אחרות לגמרי ממה שאנחנו חושבים, מסיבות נסתרות שרק מתי מעט יודעים עליהם?

 

אולי בעצם הכל מכוון, ולאו דווקא משמים, אלא על ידי קבוצה של אנשים בעלי כוח, השפעה ואינטרסים הפועלת מאחורי הקלעים. מעין קבוצה של אלי צללים, וכל מה שקרה וקורה הוא תוצאה של מניפולציה שקרית, מכוונת, נשלטת ומבוקרת?

 

את הרעיון הזה מציע ראלף איזַאו לקורא בסאגה "חוג הדמדומים", שכרך ראשון ממנה, מתוך ארבעה, יצא לאחרונה בעברית. תיאורית קונספירציה אולטימטיבית. לכאורה, מציע איזאו אפשרות לקריאה אחרת של ההיסטוריה. הסאגה שלו משתרעת על פני המאה העשרים כפי שהיא מוכרת לנו, אבל עם טוויסט קטן.

 

הטבעת נפלה

 

איזאו, מתכנת מחשבים מברלין, גרמניה, הוא מסופרי המד"ב והפנטזיה הפופולאריים בשפה הגרמנית. הוא פרסם 11 ספרים, חלקם מיועדים לילדים, אחרים סאגות פנטזיה מרובות כרכים שנחלו הצלחה גדולה בקרב בני נוער ותורגמו ליותר מעשר שפות.

 

לכתיבה הוא התגלגל במקרה. לכבוד יום ההולדת השמיני של בתו הוא הכין לה ספר מעשה ידיו, אוסף סיפורים פנטסטיים שחיבר. כמה שנים אחר כך השתתף בערב קריאה עם הסופר מיכאל אנדה, מחבר "המסע שאינו נגמר" המופלא ואולי סופר הפנטזיה הכי מפורסם בגרמניה, ובסוף הערב נתן לו את כתב היד לקריאה. אנדה אהב את אוסף הסיפורים והעביר אותם הלאה, להוצאה שלו. הספר הראשון יצא ב-1988 ומאז עבר איזאו מכתיבת שורות קוד למחבר עלילות פנטזיה.

 

הספר הראשון של "חוג הדמדומים", שיצא לאור בשנת 1999, נפתח בתחילת המאה. דוד, הגיבור, נולד ביפן של 1900 למשפחה אצולה אנגלית שהיתה חלק מן הסגל הדיפלומטי ששירת ביפן. הוא נולד עם ראש מלא שיער לבן. המיילדת המקומית הסבירה להורים המודאגים שזהו סימן מקובל ל"ילד המאה": ילדים בעלי כוחות מיוחדים שמגיעים לעולם בתקופות חשוכות שבהן נדמה כי האנושות מצויה בסכנה. הם נולדים במטרה לאזן ואף להטות את הכף לטובת הכוחות החיוביים, ותוחלת חייהם קצובה מראש - 100 שנה בדיוק.

 

כשדוד מתבגר הוא יורש מאביו קופסת עץ קטנה. בקופסה מוטמנים טבעת מיוחדת ודפי יומן שכתב האב. מתברר שכשהאב היה צעיר הוא היה עד לאירוע יוצא דופן, כוס הייסוד של "חוג הדמדומים", קבוצה של 12 גברים שהתאכסנו בטירה של האדון בעל השם שלא חושף כלום - "בליעל" - ורקמו תוכנית לחיסולו של המין האנושי במטרה להביא להתחלה חדשה, באופן שאיש לא ידע שהם עומדים מאחורי הדברים.

 

התוכנית של הקבוצה היתה לגרום לכך שבני אדם יקומו אחד על השני. ליצור אי שקט שיוביל לאי יציבות, מלחמה ולבסוף לכליה. עוד למד דוד מקריאה ביומן שהחוג המסתורי והמאיים מודע לקיומו של אביו כעד, ועסוק בלרדוף אותו. את הטבעת שבקופסה, למד דוד מהיומנים, לקח האב מהטירה, ממש מתחת לידיו של אדון בליעל. דוד עושה אחד ועוד אחד - הכוחות המיוחדים שלו, הרצח הנתעב של הוריו - עונד את הטבעת כתליון על צווארו ומסיק שעליו להקדיש את חייו למציאת אותו חוג מסתורי ולסיכול תוכניותיהם.

 

אחרי סיפור המסגרת הזה פתוחה הדרך בפני איזאו להריץ את הגיבור שלו על פני הגלובוס ושעון הזמן של המאה העשרים. מיפן של תחילת המאה לאנגליה שלפני מלחמת העולם הראשונה, לזוועות המלחמה (דוד היה חייל חובש), ועד ניו-יורק ומשרדי כתב עת ניסיוני חדש, ה"טיים", בו מוצא דוד עבודה.

 

תפס מרובה

 

למצער, כל המבנה היפה הזה מניב ספר לא מעניין. ההבטחה הגלומה ברעיון הבסיסי של הספר מתמוססת במהלך הקריאה. איזאו לא מנצל את נפתולי העלילה, או בעצם את נפתולי המאה העשרים, כדי לספר משהו חדש. הוא לא מאיר פינות חבויות, לא מציע תובנות חדשות, לא מרענן את נקודת המבט. הוא פשוט ממקם את הגיבור שלו שם. קצת כמו בסרט "פורסט גאמפ", שבו פורסט המחויך מנפנף לשלום מתוך תמונות מתקופות היסטוריות שונות, צץ דוד בכל מיני מקומות על פני הגלובוס ומספק תירוץ בעצם נוכחותו לספר מה קרה שם. במקום תיאורית קונספירציה מפילת אימה או הרהור חדש על הכוחות הפועלים בעולמנו, הטקסט של איזאו מזכיר לפרקים תקציר של תיכוניסט המתכונן לבחינה בהיסטוריה על העת החדשה, הכל תמציתי, שטוח ודל.

 

מעבר לכך יש סיפור מתח עם אלמנטים פנטסטיים: דוד מתוודע לכוחותיו המיוחדים; דוד מתחקה אחרי האויב; דוד חומק מניסיונות התנקשות; דוד רודף ונרדף וכל הזמן שומר ומגן על הטבעת היקרה שלו, שכפי הנראה אוצרת בתוכה את כוחות הרוע.

 

או כן, הטבעת. למקרה שהחמצנו את הקריצה הספרותית, איזאו גם מפגיש את גיבורו עם טולקין לשיחה קלה על כוס קפה. ובזה לא תמו השאלות והאזכורים. לדוד יש זהות בדויה. הוא עובד כעיתונאי חוקר. יש לו כוחות מיוחדים, והוא יכול לעכב את הזמן. ובתור נשק הוא סוחב חרב קטנה. פרודו וקלארק קנט מעולם לו היו קרובים יותר.

 

איזאו שופך לתוך הקדרה שלו הכל מהכל: מזימה שטנית, בינלאומית; תוכניות קונספירציה; גיבור בעל כוחות על טבעיים; רשעים גמורים לבושים שחור; תורות נסתר; התנקשויות פוליטיות ומלחמות עולם; אהבה ורומנטיקה; ההתקבלות של "יוליסס" ועולם הגנסטרים של שיקגו. הכל מכל טוב. אבל התבשיל לא עולה יפה. טעם של תפלות שורה עליו.

 

"חוג הדמדומים" מאת ראלף איזאו, מגרמנית: ארנו בר, הוצאת שוקן
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עטיפת הספר
הרעיון יפה. הביצוע פחות
עטיפת הספר
לאתר ההטבות
מומלצים