השירים הגדולים של פינק פלויד

Relayer

• Interstellar Overdrive - מהאלבום הראשון כמובן, אילתור פסיכודלי וארוך,לדעתי קטע ממש מייצג, מייצג את מה שעשו אז בהופעות, הריפ בחלק העיקרי של היצירה הוא בין האהובים עליי ,הגיטרה של ברט מלאת עוצמה, והצלילים האקזוטיים של רייט תמיד נשמעים נהדר.
  

• Echoes - לדעתי האלבום Meddle הוא הכניסה האמיתית של פינק פלויד לפרוגרסיב ולמרות זאת Echoes הוא לא ממש יצירה פרוגרסיבית טיפוסית, המלודיות וההרמוניות פשוטות ואין יותר מדי ווירטואוזיות מיותרת, קצת שמח, קצת דרמטי, קצת איטי, קטע נהדר.
  

• Cluster One - מ-The Davison Bell. בלי ווטרס כמובן, האלבום די חלש לדעתי אבל הקטע הזה הוא מקסים, קטע אינסטרומנטלי נהדר עם עבודה מצוינת של גילמור ורייט, שילוב נהדר של סולו קלידים וסולו גיטרה, בין האהובים עליי אי פעם.
  

• Burning Bridges ו Mudmen - מהאלבום Obscured By Clouds - רשמתי את שניהם ביחד, כי אנשי הבוץ הוא מעין Reprise לשיר הקודם. יוצרים ביחד תבנית יפה, נוגה, שקטה ומענגת. בהחלט הרגעים האהובים עליי באלבום הזה, שרבים שוכחים ממנו.
  

• One Of These Days - מהאלבום Meddle מתחיל בשקט, אז מופיע הבס, גיטרה צורמת ברקע, מדי פעם תופים, קצת סינתיסייזר. אז מגיעה הצרחה המעוותת - One Of These Days I’m Gonna Tear You Into Little Pieces. ואז נשארות 2 הדקות האחרונות של השיר במין מערבולת כזאת של אגרסיה ובלבול. הקטע הפותח של אולי האלבום הכי טוב שלהם.
  

• Dogs מהאלבום Animals - הקטע הראשון ששמעתי של פינק פלויד אי פעם, ומשך אותי להכיר יותר את הלהקה. קשה ליצור שיר של 17 דקות שמעניין כל רגע, אבל בזכות הגיטרה של גילמור אפשר הכל. אני לא כל כך אוהב את המילים בשיר הזה, ובכל האלבום בכלל. ווטרס מנסה להיות אורוול, אבל בשביל אורוול אני אלך לקרוא חוות החיות או 1984.
  
  בעיניי פינק פלויד היא להקה מוערכת הרבה יותר ממה שמגיעה לה. בהחלט להקה טובה, אבל להחשב הלהקה הכי טובה-מצליחה בהסטוריה? הגזמה פראית.
  

Bonham

• Astronomy Domine - השיר הפותח בדיסק הראשון של הלהקה- מדהים. כבר בהתחלה אפשר להבין למה צריך לצפות בהמשך הדיסק. רק חבל שהדיסקים הבאים לא נשמעו ככה. הקול בהתחלה מושך אותך אח"כ הצפצוף בא ואתה מוקסם ואז התופים ואתה מכור.
  

• Lucifer Sam - פשוט אוהב את השיר הזה, לא יודע למה... תמיד הזכיר לי את ספרות זולה מסיבה כלשהי.
  

• Waiting For The Worms- הפרנויה של ווטרס פשוט הצחיקה אותי בשיר הזה. גילמור וווטרס נשמעים בשיאם בשיר הזה.
  

Hellford

• Time מהצד האפל - כל מה שאני אוהב בפינק פלויד בשיר אחד, האפקטים, הסולואים של גילמור ולחן מבריק.
  

• Shine On You Crazy Diamond Part12345 - בגלל הקלידים הסולו והמילים שמביעות אהבה וגעגועים לסיד בארט וחפות מציניות מיותרת.
  

• See Emily Play - פסיכדליה קלילה מהתקופה של בארט... כנראה השיר הראשון ששמעתי של פינק פלויד(חוץ מAnother Brick In The Wall שאני לא אוהב אותו כל כך) ובגלל זה אני בוחר בו, למרות שהיו לי מועמדים אחרים. סולו הקלידים המהיר והקצר שיש אחרי הבית הראשון תמיד עושה לי את זה...
  

• The Post War Dream - השיר הפותח את The Final Cut. הדכאון והתיאטרליות של כל האלבום משתלבים בכאב ביקורתי אחד גדול, אבל הפתיחה השקטה והמלודית של האלבום פשוט ואולי אני סתם לוקח את זה אישי בגלל השורה השנייה בשיר ששברה לי את כל החלומות.
  

• If - מתוך בוטלג בשם פוקוס שהוקלט ב 71 (במקור מתוך Atom Heart Mother). שיר מינימליסטי שקט, רגוע ומצחיק שמסתבר שזה ממש לא שיר רומנטי כמו שהוא נישמע. שיר של אגואיסט נרקסיסט שרק אחד מתוסבך נפשית כמו ווטארס יכול לכתוב. לא יומרני ולא פרוגרסיבי, אלא פשטני וקולע.
  

• Comfortably Numb - אחד מהשיאים של הצמד ווטארס את גילמור בע"מ. רק ממלודיות של הסולו גיטרות אפשר ליפול. כ"כ הרבה עצמה רגשית יש בסולו הזה, רק חבל שהוא ניגמר מהר מדי לטעמי.
  

Thinman

• Fat Old Sun In The Sky - עדין ויפה, ההרמוניות הקוליות תמיד שובות אותי, לא יוצא דופן מוזיקלית, אבל אני ממש מתרגש מהשיר הזה.
  

• Sorrow - פתאום קיבלנו כאן איזה שיר רוקי בועט וכיפי, הגיטרה במקום לבכות, כרגיל אצל דייב, צועקת עליך הפעם, אני מת על זה.
  

• אני אקח את דארק סייד בתור אחד כי הוא מבחינת הקונספט מתחיל ונגמר כיצירה, אני לא מסוגל לשמוע ממנו רק שיר אחד בלי להמשיך והוא פשוט מושלם כאלבום
  

טרופיקו

בנאלי אבל שיהיה:

• Hey You - נהניתי מהמילים של השיר ומהמסר שהוא מנסה להעביר, מהאווירה האנטי אורבנית ומהכמיהה למשמעות, ובכלל הנגינה והדייקנות הסטירליות של השיר משניים לגביי.
  
• Wish You Were Here - שיר מתוך אלבום שמוקדש לסיד בארט שגם נושא את שם האלבום, מוציא מתוכו פנינה שכולה קינה וגעגועים מלנכוליות ומרירות גם יחד, גם הסולו של הגיטרה בפתיחה נותן אווירה מעט תיאטרלית.
  

Loial

• Tom Heart Mother Suite - היצירה האינסטרומנטלית הארוכה הזאת (עשרים ומשהו דקות) מתוך Atom Heart Mother אמנם מכילה בתוכה כמה קטעים חלשים יותר, אבל רגעי הקלימקס שלה ממש מדהימים (במיוחד הקלימקס הראשון, 1:26 דקות מתחילת היצירה).
  

• The Great Gig In The Sky - אחד הקטעים האהובים עלי מ-Dark Side. הזעקות המצמררות של קלייר טורי, הדיבורים על מוות בתחילת הקטע, והמנגינה המייאשת.
  

• Summer 68 - עוד שיר מ-Atom Heart Mother. אני מת על הקטע של החצוצרות.
  

• Wots..Uh The Deal - השיר האהוב עלי מתוך Obscured By Clouds. כאן אני פשוט אוהב את המנגינה.
  

Elados

• Echoes מתוך Meddle - קטע ענק, הקליימקס שלו (בערך באיזור ה-17 דקות) הוא אחד הגדולים שנעשו. הסיבה המרכזית לראות את ההופעה בפומפיי.
  
• One Of These Days גם מתוך Meddle. לטעמי האלבום הטוב ביותר של הפלוידים. פשוט שיר כיפי, קשה לי להסביר למה בדיוק,אבל הוא פשוט עושה את זה, נגינה אגרסיבית ומשובחת.
  

• Any Color You Like מתוך Dark Side כמובן. אני חושב שהקטע הזה קצת קופח...קטע פסיכדאלי משהו, ממש שומעים שווטרס נהנה לשחק במכשירים.
  

לימונצ'לו

• Shine On You Crazy Diamond - פינק פלויד מעולם לא כתבו יצירה טובה יותר מזו, משום בחינה. במשך שנים לא הבנתי מה כולם מתלהבים מכלי הנגינה הזה שנקרא "גיטרה חשמלית", עד ששמעתי לראשונה את Shine On, והגיע הרגע של הפריטה הראשונה של דיוויד גילמור, צליל סול גבוה עצוב וכואב.
  

• Marooned מתוך Division Bell - מישהו כאן כבר הזכיר את Cluster One מתוך אותו אלבום, שהוא טראק יפה למדי אבל לא מתקרב ל-Marooned בעוצמה שלו.
  

• Comfortably Numb - במיוחד הגרסה החיה ב-Pulse. קטעי גיטרה מהמשובחים שבהם.
  

Amnon

• ...The Gold Is In The - מתוך אובסקיורד ביי קלאודס. קטע רוק פשוט ובסיסי ומראה כמה שהלהקה הזאת טובה ברוק אמיתי ולא רק בדיכאונות  או אפקטים ופירוטכניקה. פשוט לקחו את הכלים ונתנו בראש גילמור במיטבו.
  

• Money - לא צריך להציג, פשוט שיר טוב,  אין מה לעשות. כולם יגידו "נדוש, משעמם", אבל לא יעזור. מוסיקה טובה, סולואים מעולים, תאום מופלא בין כל הכלים בלהקה ושוב - גילמור,  מה לעשות עננננננק.
  

• Fearless - מתוך Echos. קטע לא כל כך אופייני ללהקה כיף לשמוע אותו כיף לנגן אותו ובסוף יש גם את האוהדים של ליברפול , מה רע?