אל תשמחו לאידם
מתוך כבוד לחיים, לא למת, ולתקווה, לא להרס, ראוי שהישראלים-היהודים ישימו מחסום ליצר הלעג בעת הזאת
ערפאת בתרדמת. מצבו קריטי. מסתובבים ניחושים שלקה באיידס. הוא מת. הוא חי.
הוא לא ימות את מות-הגיבורים שקיווה לו. לא כשאהיד הוא הולך לעולמו, לא באל-קודס יסיים את מאבק חייו על עצמאות פלסטינית, גולש אל סופו הלא-הירואי כישיש מצומק וחסר-הכרה בבית חולים צרפתי. כמה סימבולי, כמה מענג לישראלים רבים. כמה ארסיות, בוודאי, יהיו התגובות בתקשורת הישראלית והיהודית.
אבל הפלסטינים חיים. הם עם שבע ייסורים ורוע, שנאבק על אדמתו ועל ריבונותו, על זכויות האזרח שלו, מאבק אלים ותכופות אכזרי. הם יישארו כאן לידנו, שכנינו לטוב ולרע, אויבינו ההיסטוריים ושותפינו לתהליך שלום שדעך, אבל שתקומתו אפשרית ועתידנו תלוי בו.
תהליך השלום מצוי בתרדמת, אבל מהלכים מדיניים יכולים להתעורר לתחייה. השלום אינו זקן נוטה למות, חבלי לידתו אולי רק מתחילים, היהודים והפלסטינים חיים כאן ועכשיו. אף אחד משני העמים לא ייעלם במחשכי חדר המתים בפרבר של פריז.
אל תשמחו לאידם. מות הראיס הוא מכה סמלית עצומה לעולם הסמלים והתקוות הפלסטיניים. חלק מן הסמלים הללו נתעבים בעינינו, וחלק מן התקוות הללו אבודות. אבל הם כאן, וכאן גם אנו, ואיתם נעשה יום אחד שלום,כך אמר יצחק רבין בכיכר ההיא, כיכר מות-הגיבורים שלו, וכך יודעים, או מפללים, השפויים שבפלסטינים והשפויים שבישראלים.
על כן אין סתירה בין ההקלה - הגלויה או הסמויה - שיהודים רבים חשים לנוכח מותוקצו המתקרב של המנהיג שלא השכיל לצעוד את הקילומטר האחרון בדרך לשלום, לבין היכולת האנושית והאצילית לסכור את פינו כאשר יובילו הפלסטינים את מנהיגם לקברו. אין סתירה בין הפיתוי המובן לשמוח לאידו לבין היכולת להימנע מלשמוח לאידם.ייתכן שהגדולה שבתקוותיהם, זו של מדינה פלסטינית בכל שטחי ארץ ישראל, נקברת יחד איתו. ייתכן שכאן קצה של זכות השיבה כאפשרות פוליטית ריאלית בעתיד הנראה לעין.
בקצה מסע ההלוויה של ערפאת ימתין, אולי, חידוש המשא-ומתן המדיני. אחרי שייטמן הארון יקום מן האפר שולחן הדיונים. הלוואי שתסב אליו מנהיגות פלסטינית שקולה ומפוכחת. הלוואי שתשב מולה מנהיגות ישראלית מתונה ומציאותית. כך או כך, שני העמים שיצפו במשא ומתן הזה חיים וקיימים. הם יישארו שכנים-ידידים או שכנים-אויבים עוד שנים רבות מאוד. ומתוך כבוד לחיים, לא למת, ולתקווה, לא להרס, ראוי שהישראלים-היהודים ישימו מחסום ליצר הלעג בעת הזאת. אל תשמחו לאידם.
לפנייה לכתב/ת 
יאסר ערפאת. השלום אינו זקן נוטה למות
צילום: איי פי
מומלצים
