ימין, שמאל ומוסר
אמריקה בחרה באחריות, במוסר הנצחי ובזיקתו לבורא, ובערכי המשפחה. מה נוכל אנחנו ללמוד מכך?
הניצחון הסוחף של
הנשיא בוש מול קרי הוא ניצחון מחנה הימין השמרני על מחנה השמאל הליברלי. למורת רוחם ולפליאתם הרועמת והצפויה של גדודי עיתונאים ברחבי העולם, אזרחי ארה"ב העדיפו להתעלם מקשיי הכלכלה והמלחמה בעיראק, ולחזור ולבחור בבוש. ובכן, איזה אידיאולוגיות עמדו למבחן הבוחר?
משחר הקמתה של המדינה הדמוקרטית במתכונתה המודרנית מנסרת בחלל שאלת היסוד אודות היחס הרצוי והנכון שבין המדינה לאזרחיה. מצד אחד, המדינה היא היישות רבת הכוח והעוצמה המייצגת את טובת הכלל; כנגדה עומדים אזרחי המדינה, אותם אנשים פרטיים וחסרי כוח החפצים בחיים שלווים ונינוחים. שאלה זו, שהטרידה כבר את הפילוסופים היוונים, התעצמה עשרות מונים בעת החדשה, עם הופעתן של זכויות האזרח כגורם רב משקל. הביטויים הקיצוניים והמצמררים של שתי התפיסות הם הפשיזם הלאומני, המקדש את המדינה כערך עליון, ומצד שני האנרכיזם החותר להריסת המדינה וכל שאר המסגרות החברתיות הכובלות.
בהכללה גורפת (ההכרחית בנושאים סוציולוגיים כאלה), מחנה הימין הרפובליקני נוטה להדגיש את הרפובליקה, היא המדינה. לעומת זאת, מחנה השמאל הדמוקרטי (השמאל הליברלי, לא הקומוניסטי) נוטה להדגיש את הדמוקרטיה ואת זכויות הפרט הטבועות בה. ברור שעל רקע זה, מיעוטים החרדים לזכויותיהם יפנו באופן מסורתי למחנה השמאל, ובני השכבה השלטת והמרכזית יפנו לרוב למחנה הימין. איש הימין ככלל מעדיף את טובת הכלל על-פני טובת הפרט, בניגוד לאיש השמאל, הכופר לעיתים במושג הכלל, ורואה בו אוסף אקראי של אנשים פרטיים.
ממחלוקת זאת נגזרת משמעות תרבותית חברתית נוספת, והיא שעומדת ביסוד הניצחון הרפובליקני בארה"ב. אנשי השמאל עסוקים רוב הזמן בשאלת הזכויות המגיעות לאזרח ממדינתו, בעוד שאנשי הימין עסוקים רוב הזמן בשאלת חובות האזרחים כלפי למדינה. ברור כי האדם המצוי אינו שואל שאלות אלו באופן כה חד, אבל עקרונות ההזדהות הללו הם העומדים ביסוד התפלגות המחנות.
ביסוד שאלת החובות עומדת השאלה המוסרית "מה הוא הדבר הנכון לעשות", בעוד שביסוד שאלת הזכויות עומדת שאלת התועלת של כל פרט ופרט. לכן מחנה הימין דוגל בעקרונות וערכים העומדים בעיניו אפילו מעל זכויות הפרט, ומחנה השמאל מבטל ערכים אלה, העשויים לפגוע בזכויותיו ובחופש של כל פרט לעשות ככל העולה על רוחו.
האמריקני הממוצע (כמו האדם הממוצע) מבין שהמשפחה האנושית היא אבן היסוד של חברה בריאה ומתוקנת, ולכן ראוי לשומרה כערך חשוב ומרכזי מפני אותו מיעוט קטן וצעקני המעוניין לבקע אותה בשם הזכות לנישואים חד-מיניים או דו-מיניים פתוחים וחסרי כל מחויבות ערכית ומוסרית. האמריקני הממוצע מבין ששאלת ההפלות היא בראש ובראשונה שאלה מוסרית העוסקת בחיים ומוות ממש, ולא רק בשאלת זכות האשה על גופה. לאותו אמריקני ברור שעוּבָּר בבטן אמו אינו דומה לשיער או לציפורניים הניתנים להסרה בהתאם לרצונה של האשה.
האמריקני הממוצע מבין שהמלחמה שנפתחה ב-11 בספטמבר היא המלחמה על ערכי היסוד של העולם החופשי, ובשל כך חובה להרחיק אפילו למדבריות עיראק. לעומתו ינסה איש השמאל בכל כוחו להימנע מכניסה לכל מלחמה, ולכן תמיד יימצא טיעון בעד להישאר בבית ולקוות שהכל יסתדר. על רקע זה יצאו מצביעי הימין להצביע בהמוניהם, בראותם בהצבעה חובה כמעט קדושה, ולעומתם מצביעי השמאל נשארו בבית. או בלשונו החדה של אחמד טיבי: "אני מתנגד למשאל עם בנושא ההתנתקות כי השמאלנים יסעו לטוסקנה או לים במקום לבוא להצביע".
בשאלות הרות גורל ומוסריות כגון אלה יש גם מקום רב למוסר נצחי, ולכן מחנה הימין מאופיין לרוב בזיקה משמעותית לדת ולבורא עולם, בעוד שמחנה השמאל מכיר רק את האדם ורצונותיו, כי לתביעת זכויות אין כל צורך בבורא המצווה דורש ומגביל.
כמובן מאפיינים הללו נכונים שבעתיים לשמאל ולימין הישראלי, ויעשה כל קורא את האנלוגיה הראויה בעיניו. חשוב לזכור שהתרבות האנושית משחר ההיסטוריה הייתה ימנית בכך שדרשה מהפרט לתרום לכלל, האמינה במוסר ובבורא המצווה עליו, העריצה את הנושאים בעול הכלל, וסלדה מהדואגים לעצמם ולטובתם האישית. אכן, בעולם הפוסט-מודרני התהפכו היוצרות לזמן מה, אולם הניצחון האחרון של מחנה הימין האמריקני עשוי אולי להוות נקודת ציון בחזרה לשפיות, לאחריות ולמוסר.
שלמה אנגל, מוסמך לרבנות ואיש היי-טק
לפנייה לכתב/ת 
הנשיא בוש. בחירות אידיאולוגיות
צילום: איי פי
מומלצים
