מאוהב בכם אש!

קוקו מג'יו, שבכלל לא חלם להיות שחקן, בטח שלא אישיות נערצת, הגיע לעסקי השעשועים לגמרי במקרה כשהיה בן 18. חברה של מפיקת "קטנטנות" המליצה עליו לאחד התפקידים בסידרה. "עברתי שבוע של אודישנים ובסופו של דבר קיבלתי תשובה חיובית, כשהייתי עם נבחרת הרוגבי שלי בדרום אפריקה", הוא אומר, ומודה כי למרות שזה לא היה החלום שלו, התרגש להתנסות בדבר חדש והוא רואה עצמו כבר מזל.

מאז ועד היום הוא התגלגל הלאה בהפקות של כריס מורנה, שיחק את תומאס ב"המורדים", ובהמשך העונה יגלם תפקיד ב"פלוריסיינטה". אך התעניינותו העיקרית כעת היא בעבודה על להקה שעימה נמנים עוד ארבעה חברי "המורדים" לשעבר: פירו (רוקו), אנג'י (פליסיטס), פרנסיסקו (פרנסיסקו) ובלן (בלן). הלהקה עובדת על חומרים מקוריים, ועושה חזרות אינטנסיביות על מנת לצאת כבר בחודשים הקרובים עם משהו חם ביד. "אני מנוע מלדבר על זה". אומר קוקו, כמו איש מודיעין ותיק. "אבל כשזה ייצא, זה יהיה גדול וכולם יידעו מזה".

קוקו, 22, הצעיר מבין חמישה אחים, מחייך אל החיים ונדמה שהחיים מחייכים אליו בחזרה. את אחד מתחביביו הוא מיישם בעבודה בתור יחצן של שני מקומות מובילים בחיי הלילה הפרועים של בואנוס איירס, "אסיה דה קובה" ו"רומי". סביב השולחן הנושא את שמו ניתן למצוא כוכבים מקומיים, שגם אתם הייתם מייחלים לעצמכם להתחכך בהם, וגם חברים ותיקים מבית הספר היסודי, נטולי פרסום וזוהר. השולחן הזה מייצג בעצם אישיות של אדם שאוהב אנשים, ושהפרסום לא עלה לו לראש. וכך, כמו נסיך מקומי, הוא נע בין האנשים והשולחנות, מדבר, מחבק ורוקד.

הבחור הכובש ביקר בארץ פעמיים עם הופעות "המורדים". למרות שלא נמנה עם ארבעת כוכבי "ERREWAY" ולא נשא תפקיד משמעותי בסידרה, זכה קוקו ליחס של כוכב על מצד המעריצים. "אני זוכר את כל השלטים 'קוקו, תעשה לי ילד', מספרי טלפון שנכתבו על מגרש הטניס מול החדר במלון. כל פעם ניסו למשוך את תשומת ליבי", הוא אומר. הוא בקשר עם עשרות מעריצים וכדי להוכיח את זה, מראה לי במשך דקות ארוכות מתנות שנשלחו לו מישראל: מחזיקי מפתחות עם חמסה, דמותו של בוב מארלי, האליל שלו, צמידים מאילת, טבעות, משקפי שמש ועוד. "זה עוד כלום", הוא אומר בהתרגשות ילדותית, "בבית יש לי עוד מלא דברים, ביניהם סרט הסוקר את הקריירה שלי". אם חשבתם שפה זה נגמר, טעיתם. הוא מקבל כל כתבה, אזכור או תמונה שלו בעיתונות הישראלית, וכל הדברים נשמרים בקלסר מיוחד המוקדש לישראל.

כשמדובר בישראל, קוקו מפגין ידיעה נרחבת כאילו היה אזרח מן המניין. הוא מדבר על בעיות פוליטיות, עסוק בנבכי השירות הצבאי, במסורת ובחגים, שר לפתע שירי חנוכה ופסח, ומנסה לעמוד שוב על סוגיית החמץ והמצה. הוא מדקלם את שמות מועדוני תל אביב כאילו היה אחד מיחצני העיר, ומתוודה על אהדתו למכבי תל אביב תוך כדי צעקות "הגנה, הגנה" בעברית. הוא אפילו הספיק לשנוא את הפועל בגלל הצבעים אדום-לבן (המזוהים עם קבוצת "ריבר", האויבת המושבעת של "בוקה", אותה הוא אוהד). פה ושם אפילו נשמעות מפיו קללות עסיסיות בשפת הקודש. "אני פשוט מאוהב במדינה שלכם, באנשים, בתרבות ובמסורת", הוא מצהיר.

אז מה, תרצה לחזור לישראל?

"אני חושב על זה ברצינות", הוא מחייך ומתלבט אם לענות. "קיבלתי מספר הצעות עבודה בארץ, ואני מקווה שיתאפשר לי ליישם אותן. זו אפשרות מדהימה מבחינתי לגור בארץ אחרת, ולדעתי, אין מקום טוב וראוי יותר מישראל".

ומה עם המצב הביטחוני?

"אני יודע שמה שרואים בטלוויזיה בעיקרו לא נכון. המצב אצלכם הרבה פחות נורא ממה שזה נראה".

מדובר בהצעות עבודה לטווח ארוך?

"תראה, אני באמת מנוע מלדבר עכשיו, אבל אני יכול להגיד לך שמלבד עבודה, אני מת לגור קצת באילת, שעליה שמעתי רק דברים טובים. אני גם רוצה לבקר בהרבה מקומות שלא הספקתי להיות בהם".

זה נכון שיש מישהי ישראלית שמחכה לך?

קוקו מחייך במבוכה ועונה: "נקסט!".