קול גדול

עופר כלף הוא עוף יוצא דופן בנוף הזימרה הישראלי. הוא זמר נפלא, בעל קול טנור צלול ומזהיר, שהתמחה בז'אנר נשכח כמעט - שירה ארץ-ישראלית של פעם.

לראשונה שמעתי אותו לפני שנתיים, בערב של אבות הזמר הישראלי (וילנסקי, ארגוב, זהבי, זעירא). אבל עסקי השירה המסחרית לכאורה זרים לכלף. כמה מאיתנו מבקשים עדיין לשמוע את "אל המעיין" (בא גדי ק-ט-ן..)? וחבל, כי לאיש הזה יש קול זהב צלול ונדיר, דיקציה מושלמת, ומוזיקליות דשנה. והוא לחלוטין לא זמר של תחום שירה צר. הוא מן הסתם אחד הבודדים שניתן לומר עליו זמר רב-תחומי שידו במיגוון של סגנונות מוזיקליים שבאיזשהו אופן טבעי משתלבים בו לכלל אחדות קולחת: פופ וג'ז, ערבי ועממי, רוק ושירה קלאסית (הוא בוגר האקדמיה למוזיקה בירושלים).

בפסטיבל העוד המתקיים בימים אלה בירושלים מגיש עופר כלף ערב מוזיקלי שאפשר אולי להגדירו במין תרתי דסתרי כ"מוזיקת עולם ישראלית": שיח מוזיקלי של פופ ישראלי עכשוי (עוזי חיטמן), עם לחנים תימניים נשכחים מבית אבא (רבי שלום שבזי), משולב בג'אז בעל נופך אתני ומטובל בשירה ערבית קלאסית. והתוצאה: מופע מוזיקלי מקורי לגמרי. כך למשל השיר של עוזי חיטמן ("באהבה ובמילה טובה", שכתב במיוחד לערב זה זמן-מה לפני מותו), לכאורה פופ חיטמני קיצבי אופייני. אלא שבעיבוד של כלף ועמיתיו הוא מקבל תפנית מעניינת: הכלי הבולט כאן הוא העוּד, וברקע מופיעה מקהלה של ילדות קטנות ("מאיפה ניקח את הכוח ללכת נגד הרוח; מאיפה נקח את הרוח ללכת נגד הכוח").

לבד מקולו הנהדר של עופר כלף ושליטתו האתלטית בכל גווניו, שיאיו ומורדותיו; אהבתי במיוחד את משחקי הגא'ז האתני של האנסמבל המלווה אותו. לרגעים זה היה מלהיב ממש. בצד עופר כלף שמענו אמש את אבי בן דב – גיטרה; אורן פריד – תופים וכלי הקשה; עומר אביטל - עוּד וקונטרבאס; עומרי מור – פסנתר. וכן מקהלת ילדות צעירות (יהודיות וערביות) מהמרכז למוזיקה ע"ש אלפרט בירושלים.

כמה מילים על העוּד

העוּד הוא מלך הכלים של המוזיקה הערבית. זהו כלי פריטה מעץ, דמוי אגס חצוי, עם צוואר שלאורכו מתוחים 5 זוגות מיתרים. אין תזמורת ערבית שלא נמצא בה את העוד, מצפון אפריקה ועד פרס, וכך אף בטורקיה, ארמניה, אזרביג'אן ויוון. מוצאו של העוד בפרס ובמהלך 1000 השנים האחרונות הוא התגלגל למזרח (סין ויפן) ולמערב (אירופה). הוא למעשה האב הקדמון של רוב כלי הפריטה בעולם, בהם הבללייקה הרוסית, הביווה היפנית, הלאוטה האירופית וכמובן הגיטרה והמנדולינה.

מבחינה זו מייצג העוּד, אולי יותר מכל פריט אמנותי אחר, את ההשפעה שהייתה לתרבות הערבית על התרבות המערבית. ברור לכן שפסטיבל, שהעוּד עומד במרכזו עניינו בהשפעה ההדדית של מסורות מוזיקליות מגוונות. וכך יכולנו לשמוע השבוע בירושלים קונצרט שירי ענקי הזמר הערבי של המאה ה-20, אנסמבל המשלב עוּד עם מוזיקה אלקטרונית, קונצרט שירה ופיוט של יהודי מרוקו, ורוק אתני הנותן פירוש עכשוי לפיוטים ותפילות יהודיות בכלי נגינה אתניים ומודרניים (להקת הלוויים).