סוף עידן המונוליתיות התרבותית באינטל

אף בר דעת לא יזלזל בעומק או ברוחב המצוינות ההנדסית של אינטל. אפילו החסידים המובהקים ביותר של AMD, נאמני שבט המקינטוש ואלופי הסוגדים ל-Sun למדו לכבד את היכולת של החברה הזאת להוציא מדי שנה שיפורים משמעותיים בכל חלקי התשבץ הטכנולוגי, שמתחיל בפרוסת סיליקון טהור ונגמר במחשב אישי.

כבר יותר מחצי יובל שנים אינטל מגלמת את המודל המושלם של תעשיית השבבים, עם איזון מושלם בין פיתוח טכנולוגיות סמיקונדקטור בסיסיות, הבאה שיטתית של הטכנולוגיות החדשות לייצור המוני, עיצוב של מעבדים בעלי עוצמה הולכת וגדלה, טיפוח כל הסביבה הדיגיטלית שתומכת בהם, ושכנוע הציבור הרחב לקנות את מה שאינטל רוצה למכור. מי שמזלזל בשילוב המנצח הזה פשוט לא יודע על מה הוא מדבר.

סדקים בסלע

ובכל זאת, בחודשים האחרונים החלו להסתמן סדקים בסלע היציב ביותר בתעשיית הסיליקון. אינטל ביטלה את התוכניות להעלות את מהירות פנטיום-4 ל-4 גיגהרץ ויותר ובתפנית מדהימה החליטה לאמץ שתי גישות שבעבר נתקלו בתגובה "לא בבית ספרנו": ריבוי מעבדים על שבב אחד והרחבת קבוצת הפקודות x86 (שאינטל מתעקשת לקרוא לה IA32) ל-64 סיביות. יש גם סימנים שההתנגדות הנחרצת מהעבר לאינטגרציה של פונקציות היקפיות על שבב המעבד (כפי שהתבטאה בקטילת פרוייקט תמנע לפני שנים ספורות) מתרככת ושוב חושבים באינטל על הכיוון הזה בצורה חיובית.

אינטל גם עצרה את הפיתוח של שבב LCOS, רכיב "גביש נוזלי על סיליקון", שאמור היה להתחרות ב-DLP של טקסס אינסטרומנטס על התפקיד הראשי בתעשיית המקרנים. אינטל לא נסוגה מההשקעות שלה ברכיבים לטלפוניה סלולרית, הקבוצה בפתח-תקווה עוד לא הולכת הביתה למרות הקשיים של אינטל לחדור לשוק הזה, אבל היא מדגישה יותר את העתיד של WiMAX, תקן אתרנט אלחוטי שאמור לכבוש את שוק רשתות ה"מטרו" (ברדיוס בין 20 ל-50 ק"מ מהאנטנה) בארצות מתפתחות, כמו הודו, בהן התשתית הקרקעית אינה קיימת או לא יכולה לתמוך בפס הרחב.

הצורך בשינוי התרבות

מנגד, אינטל נותנת ליוזמות שלה באספקת שירותי אירוח לאתרי אינטרנט, צעצועים דיגיטליים ועוד כמה נושאים מסיחי-דעת שנשארו מעידן הבועה לגווע בשקט. בפעם הראשונה מזה הרבה זמן מרגישים במסדרונות ההנהלה בסנטה קלרה חוסר שביעות רצון מהחלטות אסטרטגיות שנלקחו בעבר, מהעיכובים בביצוע ומחוסר היכולת של אינטל למנף את העוצמה שלה כדי לפרוץ לשווקים חדשים. לראשונה מאז ימי המייסדים מדברים (בשקט) על הצורך בשינוי התרבות של אינטל.

אינספור מחקרים אקדמיים הוכיחו מדעית את מה שאנו מרגישים בצורה אינטואיטיבית, שלתרבות הארגון תפקיד קריטי בהצלחתו העסקית. התרבות של אינטל נקבעה על ידי המייסדים המיתולוגיים מסביב לגרעין דוגמטי אחד: ההנדסה הטובה תנצח. אינטל היא חברה המונהגת על ידי מהנדסים, בהווה או בעבר, שחושבים כמו מהנדסים (זה שבח, לא עלבון). תפיסת עולם המגולמת באימרה האמריקאית, "בנה מלכודת עכברים טובה יותר והעולם יעמוד בתור לקנות ממך".

נדרשת חשיבה מחוץ לקופסה

ובתור מהנדסים מעולים הם אכן יודעים ליצר מלכודות עכברים טובות יותר ויותר. רק שהעולם מתחיל להתעניין פחות ופחות במלכודות הסיליקון של אינטל ונדרשת "חשיבה מחוץ לקופסה" כדי לצאת מהמלכוד - וזה לא משהו שהמהנדסים עושים טוב במיוחד. ההכשרה המקצועית שלהם היא בלהרחיב את הקופסה, לא בלפרוץ החוצה.

אני לא מכיר אף חברה אחרת בסדר הגודל של אינטל (78,000 עובדים מהם כ-10% חוקרים ומפתחים, למעלה מ-30 מיליארד דולר מכירות שנתיות, מהן כ-7% מוקדשים למו"פ) שיש לה תרבות ארגון מונוליתית כל כך. נראה כאילו את הסיסמה "שכפל בדיוק", שהומצאה כדי להעתיק קווי יצור ממפעל למפעל, יישמו גם על המושג המעורפל במקצת, תרבות הארגון.

אני חוזר שוב, זו תרבות נהדרת, שמאפשרת לייצר בחדר הנקי בקרית גת רכיבים בדיוק של עשרות ננו-מטרים, כאשר מעבר לגדרות המפעל קשה למצוא פינה נקייה מספיק לפיקניק ובור בכביש בעומק עשרות סנטימטרים לא נחשב בארצנו למפגע בלתי נסבל. אבל, כפי שכל חקלאי יודע, "חד-תרבות", Monoculture בלע"ז, היא מדיניות מסוכנת. לא רק שאתה שם את כל הזרעים בסל אחד, אתה גם יוצר תנאים אופטימליים למזיקים להתפשט במהירות וליצור מחזורים של צמיחה אקספוננציאלית וקריסה דרמטית. ואכן, בפעם הראשונה מאז היווסדה ב-1968, אינטל בוחרת כמנהיג עסקי מנהל שהגיע מהשיווק, לא מהייצור.

פול אוטליני, שבא לבקר את אינטל-ישראל באוקטובר לרגל חגיגות ה-30, הוא איש שיווק ומכירות מיסודו, שצריך לקבל החלטות קשות בחברה שהתרבות שלה מעוצבת על ידי מהנדסים, חוקרים ומפתחים. אם בעבר אינטל הייתה יכולה "לחתוך" מוצרים באיבם (דוגמת מעבד ה-RISC המנוח i860, זיכרונות Bubble Memory, שבבי LCOS) מכוח האוטוריטה ההנדסית של המנכ"ל, בעתיד זה יהיה מורכב יותר מבחינה אנושית-ניהולית.

אינטל במקום IBM

עד הזמן האחרון מרכזי המו"פ והיצור של אינטל, גם בישראל, סיפקו לחברה קאדר משובח של מנהלים שהוכיחו את עצמם בכל המשימות ההנדסיות. עכשיו עליה לחפש בחוץ כשרונות לחשוב מחוץ לקופסה. זה לא הולך להיות קל, לא למנהל שירצה להביא אנשים מבחוץ, לא לאנשים בפנים שיראו איך משרות נחשקות יוצאות החוצה, ולא לאנשים מבחוץ שיצטרכו לבנות לעצמם מעמד אוטוריטיבי בחברה שרגילה ל-Monoculture.