בעלת בריתו
האם נאמנותה של קונדוליזה רייס לנשיא בוש גוזרת אחדות דעים על הבית הלבן?
הנשיא בוש לא הזיל דמעה עם קבלת מכתב ההתפטרות של קולין פאוול, ולא הסתיר את שביעות רצונו עם הסכמתה של קונדוליזה רייס להחליפו במחלקת המדינה.
פאוול פופולרי מאוד ברחבי העולם, אך לא בבית הלבן, שם הוא נחשב לנטע זר רעיוני ופוליטי, שהיה מועמדו של קלינטון לתפקיד מזכיר ההגנה.
הוא נמנה על מזכירי המדינה הפחות יעילים בהיסטוריה האמריקנית, ועמד בצילו של סגן הנשיא הדומיננטי ביותר באותה היסטוריה (צ'ייני), ובעימות חריף ומתמיד עם מזכיר הגנה נמרץ המקורב לנשיא ולסגנו (רמספלד). בדרך כלל הנשיא פעל בניגוד להמלצות פאוול, ולפי המלצות צ'ייני ורמספלד - כפי שמלמדות מלחמות אפגניסטן ועיראק, המדיניות הנוקשה כלפי צפון קוריאה, קריאת התיגר הבוטה על האו"ם ואירופה, אי-הזמנתו של ערפאת לבית הלבן, וכפי שברור מהיעדר לחץ אמריקני מעשי על ישראל.
פאוול עוזב את מחלקת המדינה כאשר איומי איראן וצפון קוריאה עולים מדרגה, כאשר סיכויי ההצלחה לדמוקרטיזציה של עיראק ומדינות ערביות נוספות שואפים לאפס, וכאשר מזכיר האו"ם ומנהיגי אירופה (להוציא את בריטניה) תוקעים מקלות בגלגלי המדיניות האמריקנית, למרות מאמציו של פאוול.
בעוד שמחצית מחברי הקבינט של בוש פורשים כתוצאה מתשישות פיזית (כפי שנהוג בכל כהונה שנייה של נשיא אמריקני), פאוול פורש כתוצאה ממלחמת התשה רעיונית.
בין בוש לפאוול אין כימיה, ואילו רייס הפכה לבת משפחה אצל הזוג הנשיאותי. היא מצטרפת לסופי שבוע בקמפ-דייויד ובחווה המשפחתית בטקסס, ורכשה את אמון משפחת בוש, האב והבן.
לכן החליט הנשיא להפקיד בידיה את ביצוע בדק הבית במנגנון מחלקת המדינה, שנחשב (יחד עם ה-CIA) כגוף הדבק בתפיסת עולם שאינה מקובלת על הנשיא, ושאף פעל כביכול נגד הנשיא במערכת הבחירות על-ידי הדלפת מזיקות לתקשורת.
המינוי של רייס מבהיר שהנשיא נחוש למנף את ניצחונו בבחירות, ולהמשיך במדיניותו הנצית כלפי הטרור האיסלאמי, איראן וצפון קוריאה. בניגוד לפאוול, נהנית רייס מאוזן נשיאותית כרויה. היא מומחית לזירה הבינלאומית ומנהלת סמכותית, שמסוגלת להשתלט על המנגנון הבעייתי של מחלקת המדינה.
עם זאת, למרות הזדהותה האישית עם הנשיא, מפגינה רייס הזדהות רעיונית עם מחלקת המדינה. מורה ורבה היה ברנט סקאוקרופט, שהיה היועץ לביטחון לאומי של בוש האב, המליץ עליה בפני בוש הבן, מהווה מוקד מרכזי בוושינגטון להתנגדות למדיניות בוש וצ'ייני, ונמנה על מקטרגיה הברוטאליים של ישראל (סטיב האדלי, שייכנס לנעליה של רייס, היה שותפו של סקאוקרופט). רייס הייתה עוזרתו של סקאוקרופט לענייני ברה"מ, ואת ידיעותיה על המזרח התיכון רכשה, במידה רבה, מריצ'רד האס, שהיה עוזרו של סקאוקרופט לענייני המזרח התיכון. האס הוא מבקר חריף של מדיניות ההתנחלות ותומך עיקרי של אש"ף ומדינה פלסטינית.
רייס גם אינה מסתירה את הערכתה לדניס רוס, הפועל ללא לאות לשיקום תהליך אוסלו ולדחיקתה של ישראל לקווי 1949.
כיועצת לביטחון לאומי תמכה רייס פעמים רבות בעמדות פאוול, ותימרנה בין פאוול לבין צ'ייני, מתוך הכרה שהנשיא נוטה בדרך כלל לצד צ'ייני. כמזכירת המדינה תתמרן רייס בין קירבתה הרעיונית ונאמנותה למנגנון מחלקת המדינה, לבין נאמנותה לנשיא וחושיה הפוליטיים, שהקפיצו אותה למשרה הפוליטית הרמה ביותר של אזרחית שחורה בהיסטוריה האמריקנית.
מומלצים
