"לא הייתי בטוח שאצליח לחזור"

מעט לאחר השעה שלוש, לאחר למעלה משלושה חודשים של חלום בלהות מתמשך, נחתה אתמול (ה') טיסת אל על ממוסקבה, ועליה א', "הילד החטוף", ואמו. מבחינתם, תם לעת עתה הסיוט הנורא בחייהם.

פרשת חטיפת הילד נחשפה ב-ynet. במשך שלושה חודשים שהה הילד במחיצת אביו המוסלמי ומשפחתו בעיר וולגוגרד שברוסיה, לאחר שהאב חטף אותו מידי סבתו במולדובה ואילץ אותו לנתק את הקשר עם משפחתו ולחיות אורח חיים מוסלמי. האב אף איים כי יבריח את הילד לסוריה.

היום, לאחר הנחיתה בישראל, מיהרה המשפחה לדירת הדודה ברמת גן על מנת להירגע מתשומת הלב הרבה שהורעפה עליה. "במשך שלושת החודשים האחרונים רק התפללנו לראות אותו שב הביתה, והיום, אחרי כל התקופה הזאת, אנחנו מתקשים להאמין שהוא סוף סוף כאן", אמר בהתרגשות הדוד ואדים.

"התגעגעתי לחברים אבל פחות ללימודים", סיפר א' הנרגש בביתו. "אחזור לבית הספר ביום ראשון, לכל החברים. אבא חגג לי יום-הולדת לפני חודש והביא לי רולר-בליידס מתנה. עכשיו אני שוב רוצה לחגוג ולקבל עוד מתנות. אני רוצה טלפון סלולרי חדש כי את הקודם השארתי אצל אבא. אני גם רוצה מחשב נייד. לרוסיה אני לא רוצה לנסוע שוב. אני שמח להיות בארץ".

"אני רוצה לומר תודה גדולה לכל מי שעזר לי לחזור לכאן. האמנתי שאחזור אבל לא הייתי בטוח בכך. במיוחד אני רוצה להודות לרב הראשי של רוסיה וגם לראש עיריית רמת גן, צבי בר, שעזר לאימא שלי עם הכסף", אמר הילד.

"ישנתי כמה לילות בתחנת הרכבת, כמו הומלס"

"לא האמנו שהסיפור יתפתח כפי שיתפתח ולא האמנו שכל כך הרבה אנשים יתעניינו במקרה", סיפרה אמו של א', לאחר שנרגעה מעט. "רצינו וקיווינו שהכל ייגמר הרבה יותר מוקדם, אבל בלי ההתערבות של הקהילה שם ושל התרומות מעיריית רמת גן כל זה לא היה קורה", הוסיפה. "אם זה היה צריך להיקבע בבתי המשפט זה היה נגרר ונגרר ל-30 ואף ל-40 דיונים ושום דבר לא היה זז", אמר הדוד.

"לי היה ברור כל הזמן שהצדק איתנו ושהילד צריך להיות אצלי", אמרה. "כבר 8 שנים, מאז התגרשנו, הילד ברשותי כחוק, אבל בבית המשפט הרוסי, בעלי לשעבר יכול היה לגרור את זה בלי סוף ולשחד את כל המעורבים. מי שיש לו כסף ברוסיה יכול לעשות הכל. זה היה נמשך כך שנתיים".

"כשהגעתי לוולגוגרד קודם כל פניתי לאינטרפול. הם היו ממש בסדר, מאוד חמודים ועשו הכל כדי לעזור. אישה אחת שם הציעה לי לישון אצלה בדירה עד שאמצא סידור אחר. לפני כן ישנתי כמה לילות בתחנת הרכבת, כמו הומלס. איש לא עזר לי ולא היה לי כסף. אחר כך, בעקבות התערבות הקהילה, סודר לי מקום לינה באחד החדרים בבניין בית הכנסת ושם התגוררתי", סיפרה.

לאחר שהצליחה בכוחות עצמה לאתר את מקום הימצאו של בנה ואף גילתה את שמו של בית הספר אליו רשם אותו האב, הצליחה האם לפגוש את בנה לראשונה בתחנת המשטרה המקומית. אז גם התרחש המפגש הראשון שלה עם האב. "הוא היה בהלם כשראה אותי. הוא לא אמר לי דבר. הוא לא האמין שאני אמצא אותו, היה בטוח שהצליח לקחת את הילד". 

המפגש עם הילד לעומת זאת, היה מרגש הרבה יותר. "היו לי דמעות בעיניים, לא יכולתי להגיד דבר. הוא ביקש ממני את הטלפון הסלולרי כדי לשחק והשאיר לי שם הודעה בעברית. הוא כתב לי 'קחי אותי מכאן'. בכיתי מהתרגשות. עכשיו, לשבת בבית הזה, איתו, כמו חלום שהתגשם. עכשיו אני האישה הכי מאושרת בעולם. אני יודעת שהוא רצה תמיד לנסוע לדיסנילנד, עכשיו אולי אקח אותו לשם".

עו"ד אלדד יניב, אשר ייצג את האם בהליך המשפטי שהתקיים בישראל אמר ל-ynet כי כעת הוא ישקול לבקש מבית המשפט הישראלי להוציא צו המורה על זכותה של האם למשמורת על בנה. זאת למקרה שהאב יצליח בדרך כלשהי להגיע לישראל וינסה להשיב אליו את בנו.