זהירות בכביש: מתנקש במדי שוטר
לקצין המשטרה שנסע אתמול מאשדוד לתל-אביב לא היה זמן להתייחס לזוטות כמו נהגים אחרים בכביש, חוקי תנועה או סתם ענייני בטיחות
18:30 בערב, יום שבת, אינה שעה מומלצת לצאת לדרכים. הכבישים עמוסים למדי, כולם רוצים להגיע הביתה. כביש מספר 4, אשדוד-תל-אביב לכיוון צפון, הוא אחד הצפופים שבהם, ואמש (20.11) לא היה יוצא דופן. את ההבדל העיקרי עשה נהג אחד, שהשליט טרור על שאר המשתמשים בכביש.
לראשונה זיהיתי את המתנקש כאשר היה עדיין מאחורי. מכונית אחרת לא פינתה לו את מסלול שמאל מספיק מהר לטעמו. זה עלה לה ביוקר – למכונית המעכבת. במהירות גבוהה בכמה עשרות קילומטרים לשעה מהמותר בכביש זה, דהר נהג הטויוטה היי-אייס כשהוא במרחק של כמה עשרות סנטימטרים מפגושה האחורי של המכונית שלפניו. זאת, תוך כדי הבהוב באורות הדרך הגבוהים. כאשר חלף על פני, הספקתי לזהות את מספר התוקף – מ-32 649. אכן, רכב משטרתי להובלת נוסעים. טוב, נכון, אפשר היה לזהות את מקור הרכב גם באמצעות האור הכחול המהבהב על הגג.
אלא שהאירוע הזה הסתבר כיריית הפתיחה בלבד של הנהג המשטרתי. כשהוא מבתר את התנועה מימין ומשמאל, במהירות גבוהה, השליך – פשוטו כמשמעו – הוואן הגדול את שאר הנהגים לצדדים. בכל פעם מחדש התקרב למרחק יריקה מהחלון האחורי של הנעקפת או הנעקף הבאים בתור, הבהב בעצבנות ולמעשה דחף אותם למסלול האחר. כן, הוא עשה זאת גם במסלול ימין, תוך שהוא מאלץ את הרכב שלפניו לסטות שמאלה.
ממרחק בטוח ניתן היה לזהות ללא קושי את תוצאות נהיגתו של האוחז בהגה הטויוטה. מכוניות בלמו לפתע תוך שהן מנסות להסתלק במהירות מדרכו, רוצות לפנות מקום אך לא מוצאות פתח רחב דיו בתנועה העמוסה במסלול המקביל. מכוניות שזיהו את מצוקת שכנותיהן בלמו בחוזקה כדי לפנות להן מקום, אך גרמו בכך לאלה שמאחור לבלום אף הם, קצת יותר חזק. בקיצור, תוהו ובוהו.
נהג הטויוטה נראה כאילו הסערה אינה נוגעת לו כלל, שכן התרחשה שנייה-שתיים לאחר שכבר המשיך הלאה, אל הקורבן הבא. מאחור זה נראה כאילו טורנדו פראי מתקדם לכיוון גוש דן על כביש מספר 4. למעט מכוניות מתעופפות באוויר ומוטלות הפוכות בצדי הדרך, זה נראה בדיוק כך. למעשה, העובדה שלא קרתה שום תאונה קטלנית בעקבות מסע השמד של הטויוטה הייתה בעיקר עניין של מזל.
אלא שהמזל החליט להישאר עם הטובים במקרה זה. מסתבר כי נהג הטויוטה גר כנראה ברמת-גן, או לפחות נוסע לשם. וכך קרה שמצאתי את עצמי נוסע שוב מאחוריו. הפעם לא הייתה לו אפשרות לפלס לעצמו דרך בתנועה הכמעט-עומדת של רחוב בן גוריון. קל היה גם לנסוע אחריו, שהרי המנורה הכחולה המהבהבת המשיכה לסמן את מקצועו לכל אזרח. כאשר פנה לאחת הסמטאות וכיבה את האור הכחול. פניתי אחריו, אתם יודעים, לברר דבר או שניים.
יגאל שניידר, ראש מפלג התשאול בבית הספר לשוטרים ליד שפרעם, הוא בחור בשנות ה-30 המוקדמות לחייו. קצין לא רע כנראה, אבל אחד שמתקשה להתמודד עם האזרחות. אחרת קשה להבין מדוע הרגיש בטוח מספיק לנפנף אותי לדרכי בזלזול, לאחר המסע המטורף שניהל במשך כמעט שעה על הכביש הציבורי.
ואני, כל שרציתי לדעת כשניגשתי אליו והצגתי עצמי, הוא "למה?". למה צריך היה איש משטרה, שברור היה כי אינו ממהר לשום מקום, להתנהג באופן הברוטאלי ביותר שניתן להעלות על הדעת, תוך שימוש בשררה, תוך סיכון חייהם של אנשים שלא עשו כל רע, אלא פשוט מצאו עצמם ננגחים על-ידי פגושו הקדמי, כי נהגו "לאט מדי".
אז הלכתי לדרכי, אבל לא מייד. יצרתי קשר עם אנשי משטרה שאותם אני מכיר שנים ארוכות במסגרת עבודתי העיתונאית. אכן, פריבילגיה שאינה מצויה ברשות כל אזרח. בינתיים יודעים לספר לי כי גם מפכ"ל המשטרה עודכן, וכי הנושא עלה לסדר היום בישיבת הבוקר של הניצבים. זה סימן לא ממש טוב לשניידר, אבל אות מעודד לשאר אזרחי ישראל.
התגובה הרשמית בינתיים היא כי העניין נמצא בבדיקה, וכי התלונה מטופלת במלוא הרצינות והחומרה. מאוחר יותר במהלך היום תגיע כנראה תגובה מלאה, שתבהיר כיצד החליטו במשטרה לפעול. אחרי הכל, מפכ"ל שהדיח את מפקד משטרת התנועה בדרום לאחר שזה עקף אותו במהירות גבוהה, וזה שהחרים רכב לבכיר שביצע פניית פרסה אסורה, יהיה כנראה מעוניין להתייחס ברצינות לעבירות משמעת ותעבורה נוספות של פקודיו. אנחנו ממתינים.
לפנייה לכתב/ת 
