סינדרלה בפקקים
"הנוצצות האדומות" - סופי צדקה, מיקי חיימוביץ', מלי לוי, גילה גמליאל, שירז טל ועוד נוצצות - שיחקו נגד נבחרת ישראל לכדורגל נשים. היה כיף
האדומות: מיקי חיימוביץ', ח"כ גילה גמליאל, טל מן, מורן ברק, מיכל ינאי, מלי לוי, סופי צדקה, שירז טל, הדר לוי ודקלה קידר.
ברז: יעל בר-זוהר שנעדרה עקב חזרות ל"טרזן" (אף על פי שטל מוסרי, שמשחק במחזמר בתפקיד הצ'יטה, הגיע לאירוע ולא ידע על קיום חזרות כלשהן. אההם), ואורלי ויינרמן שהבריזה סתם.
על השדרנות: מירי נבו, מקרופוניסטית מומחית.
על האימון: קובי מחט, שהמדור ימליץ עליו לסמל.
השחקניות, שהגיעו ספורטיביות מהבית ואמביציוזיות מלידה, החליפו תלבושת והתחממו על המגרש. או אז ניסה קובי מחט לקבץ אותן לשיחה, להרביץ בהן מוטיבציה ולהצביע על סיכוייהן הטובים במשחק. מלי לוי, מתוקף היותה המקורבת ביותר לדבר האמיתי מאחר שבבית היא מתחזקת את שמעון גרשון, רצתה להיות הקפטן. אך אבוי, היכן סרט הקפטן?
מלי לוי: אין לי סרט קפטן!
סופי צדקה (צצה בחיוך קונדסוני): אני הקפטן!
קובי מחט: תקשיבו, בנות הטקטיקה שלנו היא..
שירז טל: ללכת לרגליים! בלי רחמים! נמשוך להן בשיער, ניכנס בהן ומלי (לוי) תתן גול.
מחט: אם היא משחקת כמו בעלה אני לא בטוח שזה יקרה.
סופי צדקה: אבל אני הקפטן!
מחט: טוב, אורלי ויינרמן לא הגיעה, הדר לוי תחליף אותה...
צדקא: כל עוד אני הקפטן.
הנואמת ברקע: סינדרלה נועלת נעלי פקקים ולא סנדלי זכוכית!
המשחק החל בשעה איחור כשהבנות גמרו להצטלם. בדקות הראשונות עוד נרשמו יחסי כוחות הוגנים במקביל להצלות הירואיות של השוערת של האדומות, ורד שפירא, אבל בדקה החמישית כבר הובקע השער הראשון לטובת הנבחרת. רוחן של האדומות לא נפלה. להיפך, גילה גמליאל חילצה כדור, מיקי חיימוביץ נעה אתו לעבר השער והקבוצה הגיעה לכמה הזדמנויות ראויות, שלא מומשו. עוד כמה דקות והתוצאה נקבעה על שתיים אפס לנבחרת. מחצית.
שירז טל: אני אהיה החור בהגנה, בנות, שהכדור לא יגיע לכאן.
טל מן (שחקנית קבוצת האדומות): אני שמה את הכסף על הנבחרת.
מלי לוי: כולנו צ'כונתיות.
הדר לוי לקובי מחט: אם אני לא טובה לך למחצית הראשונה, אז אני לא משחקת בכלל!
מחצית שניה כבר היתה בשליטה מוחלטת של הנבחרת, כרטיס צהוב הוצא לגילה גמליאל, שירז טל התעקשה לשחק בידיים, מיכל ינאי נפצעה או יותר נכון קרסה וביקשה להתחלף. מחט ביצע חילוף כפול נואש, הוציא את שירז טל וגילה גמליאל והכניס את הדר לוי. האדומות חסרו שחקנית אחת, אבל שיחקו בכל זאת.
סופי צדקה: אני הקפטן ואני מבקשת ממכן לשחק מסודר!
טל מן: מה שחקו מסודר, היא אומרת שחקו מסודר כאילו זה כוחות.
ורד שפירא, שוערת מצטיינת, הודפת עוד כדור: זה לא היה בחוזה האישי שלי!
שירז טל: מה, זה לא המשחק הזה עם הידיים?
מחט: שירז, יאללה צאי החוצה.
אילדס: בחיים לא ראיתי שחקן שכל כך שמח לצאת מהמשחק.
מחט: לא, גם גילה גמליאל שמחה.
שירז טל: לבעוט עם הידיים?
מחט: החוצה, החוצה.
אילדס: מחט, יש לך את הקבוצה הכי בונקריסטית שראיתי בחיים.
שירז טל: מה אני אעשה, זה אינסטינקט כזה, כדור בא, עוצרים עם היד.
מירי נבו: טוב, פסק זמן. זה אמנם לא מקובל בכדורגל אבל הפעם נתגמש.
טל מן: היי, יש להם פקקים בנעליים!
בסוף המחצית השניה הנבחרת כבר הובילה ארבע-אפס אבל הוחלט שהמשחק יוכרע בפנדלים (מוצדקים!). שני שערים שהבקיעה סופי צדקא (הקפטן!) העמידו את התוצאה על ארבע-שתיים, כולם קיבלו כדורגל והלכו בשמחה הביתה, מרוצים אך מרוצים, בדיוק כשהגשם הכריז נצחון ורמז לסוף שבוע חורפי.
אוף טופיק: מיקי גבע מוכר את הרכב. פרטים במערכת.
