"יונה לא אמר שהוא רוצה לחיות"
בניגוד לרושם שהתקבל מפרסומים שונים בתקשורת הבוקר שיונה מלינה, פצוע הפיגועים הקשה ביותר, שינה את דעתו והחליט כי הוא רוצה לחיות, מבהירים עורך דינו של מלינה ומנהל המחלקה שמטפל בו ב"שיבא" שלא כך הדבר. "הוא לא חזר בו ואמר שהוא רוצה לחיות – פשוט משום שהוא לא אמר אף מילה". הליך הבקשה מבית המשפט לניתוק מהמכשירים עדיין בדיון
הבוקר פורסם בעיתונות כאילו מלינה התעורר מהתרדמת, שינה את דעתו והחליט כי הוא רוצה לחיות – זאת בניגוד לבקשה שהגיש בשמו פרקליטו לבית המשפט בראשית השבוע. אולם בשיחה עם ynet היום בצהריים (ד') מכחיש נחרצות מנהל המחלקה לשיקום נשימתי במרכז הרפואי "שיבא" בתל השומר, ד"ר אריה וולנר, שמטפל בו כבר 4 שנים את הדברים, וקובע חד משמעית: "הוא לא חזר בו ואמר שהוא רוצה לחיות – פשוט משום שהוא לא אמר אף מילה".
"מבחינה רפואית מצבו של יונה בהחלט השתפר", מוסיף ד"ר וולנר. "הוא חזר להכרה ומסוגל לבטא את עצמו לסירוגין באמצעות תנועות של הראש. אבל הוא לא חזר בו ואמר שוב 'אני רוצה לחיות', פשוט משום שהוא לא אמר אף מילה. קשה מאוד לפרש את תנועות הראש שלו, בוודאי כאשר מדובר בשאלות גורליות של חיים ומוות. במקרים כאלו אנחנו מעדיפים להסתמך על הדיבור של החולה או הכתיבה שלו – שלא ניתנים לביצוע במקרה הזה".
- ויכול להיות שהוא נשאל "אתה רוצה לחיות" ועשה איזושהי תנועת אישור או הנהון עם הראש?
"אני לא יכול לענות לך תשובה אינטליגנטית, כי הוא פשוט לא מדבר וקשה לפרש את תנועות הראש שלו, בגלל מחלות הרקע שלו והעובדה שהוא מונשם. בימים האחרונים הוא היה בתרדמת, וכעת מצבו השתפר מעט, והוא חוזר לאיטו להכרה. אבל טרם ההסתבכות הזאת הוא בהחלט היה מסוגל לדבר, ואנחנו מקווים שאם יהיה שיפור במצב שלו – הוא יהיה מסוגל לשוב ולדבר".
- אתה אישית שמעת ממנו על רצונו לסיים את חייו?
"יונה לא הביע בפניי או בפני כל גורם רפואי אחר את רצונו למות או כל כוונה למות. אני יכול לומר אפילו שהוא לא יזם שום שיחה לגבי המשך חייו. בהחלט היו לו תלונות, אבל הן אף פעם לא הובילו למסקנה 'אני לא רוצה לחיות' או 'אני רוצה למות'. באותה שיחה עם המטפלת שלו, שבה הוא הביע את רצונו למות, ושעל בסיסה הוגשה הבקשה לבית המשפט, אני לא הייתי נוכח".
- וכאשר מצבו ישתפר?
"אם וכאשר זה יקרה, הוא יוכל להביע את רצונו בפני צוות רב תחומי, שכולל רופאים, פסיכיאטריים, עורכי דין ורבנים. זה מה שמקובל במקרים כאלו. הצוות מקיים שורה של דיונים בהשתתפות מומחים מכל התחומים, ושוקלים את הבקשה בהתאם לנתונים שיש. לדעתי, ההליך הזה צריך להתקיים לפני שמוגשת בקשה לבית משפט. הצוות צריך להתרשם שחייו של החולה הם מסכת ייסורים, אין לו איכות חיים ושהחולה כשיר לתת הצהרה כזאת".
- כלומר?
"יש לא מעט נפגעי חוט שדרה מהצוואר ומטה בישראל ובעולם. חלקם גם מונשמים, כמו כריסטופר ריב, שהיה אורח כבוד במחלקתנו. הם לומדים לחיות עם מה שקרה להם, ובהחלט מסוגלים לנהל אורח חיים שמתאים למגבלות שלהם ואפילו להיות מאושרים. כריסטופר ריב הוא דוגמה מצויינת לכך – האיש היה בעל משפחה, הסתובב בכל העולם, אסף תרומות לפרויקט שלו ואפילו הצליח להמשיך במידה מסויימת את הקריירה הקולנועית שלו. אני יכול לומר, באופן כללי, שכל בן אדם שבא בהצהרה כל כך לא שגרתית – צריך קודם כל לעבור הערכה פסיכיאטרית".
- אבל אין לו אפשרות ממשית לסיים את חייו, אם הוא באמת רוצה בכך. הוא תלוי בכם.
"מותר לו להפסיק לאכול, להפסיק לשתות ולהפסיק לקחת את התרופות שלו. אבל זה מעולם לא היה המקרה. זכותו של כל אחד לחשוב ולהחליט שהוא מאס בחייו, וכל אחד אומר לפעמים 'נמאס לי' ו'נשבר לי'. זה עוד לא אומר שזאת ההחלטה, בצורה סופית ומוחלטת, ושזאת החלטה הולמת. אנחנו מתכוונים לטפל ביונה במלוא הקיטור מתוך תקווה שמצבו ישתפר, והוא יוכל להביע בפני צוות רב תחומי את תוכניותיו לעתיד".
עוה"ד של מלינה: "מרשי אינו יכול להביא רצונו מהימנה"
פרקליטו, עו"ד צחי חושן, אומר כי "אני לא נמצא כל רגע בבית החולים, ולכן אני לא יכול לדעת מה קרה שם בכל שנייה נתונה. אתמול הייתי במחלקה והתרשמתי שמבחינה נפשית ורפואית הוא לא מסוגל להגיד אף מילה. יתר על כן, מנהל המחלקה שבה הוא מאושפז, אומר בצורה מאוד ברורה, בתצהיר שהגשתי הבוקר לבית המשפט – יונה אינו יכול להביע תחושות ורצונות באופן מהימן. כך הוא כותב, בצורה ברורה".
"כאשר בן אדם אינו מסוגל להביע את רצונו בצורה מהימנה", מסביר חושן, "יש הנחיות של בית המשפט, שמבררות מה היה הרצון שלו לפני כן. אני לא שמעתי אותו באוזניי אומר 'אני רוצה למות', אבל זה גם לא תפקידי. מדובר באיש עם מוגבלות מאוד קשה, שלא תמיד אפשר לקבל במישרין את ההסכמה או אי ההסכמה שלו. בבקשה שהגשתי היום לבית המשפט, ביקשתי מנשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט אורי גורן, שיאפשר ליונה להיבדק על ידי פסיכיאטר נייטראלי ומומחה לשיקום נייטראלי, ושהם יקבעו – מה מצבו, כמה זמן נותר לו והאם הוא יכול להביע את רצונו".
