ביזיון אחד גדול

לקוחות שצלצלו השבוע למוקדי השירות של בזק 144, 199 ו-166, נוכחו לדעת, שהעבודה במוקדים עדיין משובשת זה כשבועיים על ידי העובדים. בית הדין לעבודה הורה לעובדי החברה לחזור מיד לעבודה, אבל העובדים בשלהם: העיצומים נמשכים.

זה אינו המקרה היחיד: גם עובדי הנמלים שיבשו השנה את העבודה, במשך יותר מחודש, בניגוד להוראת בית הדין לעבודה; יו"ר ההסתדרות, עמיר פרץ, גינה את ביזוי בית הדין, אבל חודש לאחר מכן, כשאותו בית דין הורה להפסיק את השביתה הכללית במשק ב-8:30 בבוקר, הורה פרץ לעובדים בפירוש שלא לחזור לעבודה עד השעה 12:30.

גם רשויות השלטון הפרו את הוראות בית הדין לעבודה השנה כמה וכמה פעמים. כך, למשל, הורה בית הדין לפני יותר מחצי שנה לעיריית לוד, שהלינה את שכר עובדיה, לשלם להם את השכר בתוספת פיצויי הלנה. למרות זאת, פיצויי ההלנה לא שולמו עד היום. שר הפנים לשעבר, אברהם פורז, גיבה את החלטת הרשויות בהצהירו שהעירייה תקרוס אם תמלא את הוראת בית הדין.

בפסיקה מאוחרת יותר, הורה בית הדין למשרד הפנים ולמשרד ראש הממשלה לשלם לכל הרשויות את חובות השכר של העובדים. ההוראה הייתה אמורה להתבצע עד סוף ספטמבר, למעט מקרים חריגים, שקיבלו דחיה עד סוף אוקטובר, אך תשלום השכר לאלפי עובדים הושלם בפועל רק בסוף נובמבר.

כיצד קורה, שבכזאת קלות מופרים הוראות כה חשובות של בית הדין לעבודה? מדוע מתרחשת התופעה? מדוע התקשורת והמערכת הפוליטית אינם נרעשים ממנה, וכיצד ייתכן שבית הדין עצמו מאפשר לה להתקיים?

"מחפשים כותרות ולא פתרונות"

נשיא בית הדין לעבודה לשעבר, השופט בדימוס מנחם גולדברג, אומר כי "אין ספק שההתעלמות העקבית מהוראות בית הדין היא חלק מההתרופפות הכללית. מצב יחסי העבודה בישראל עגום. זה לא מקרי שהשנה התרחשו כל-כך הרבה שביתות". 

האם ההתדרדרות קשורה לעובדה שחוקי העבודה במשק, כמו חוק שכר המינימום, מופרים באופן המוני?

"לא, אין לכך קשר. לא ראיתי שההסתדרות יזמה שביתות במחאה על כך שלא משלמים לאנשים שכר מינימום. הסיפור הוא אחר לגמרי: שני הצדדים בעולם יחסי העבודה, ההסתדרות ומשרד האוצר, נוהגים בכוחניות, ומחפשים כותרות ולא פתרונות. נראה שהשניים שעומדים בראש האוצר וההסתדרות רואים את עצמם מועמדים לתפקידים בכירים יותר, והתוצאה היא בהתאם".

האם ביה"ד והעומד בראשו, סטיב אלדר, עושה די כדי להפעיל את סמכותו ולעצור את ההתדרדרות? 

"לבית הדין אין סמכות להכריח את האנשים למלא את הוראותיו, אם איש אינו בא אליו ומתלונן על ביזוי בית הדין. כל עוד זה לא קורה, הוא יכול לחרוק שיניים. אלא ששני הצדדים נמנעים מלהתלונן על הביזוי, כדי לא להפר את האיזון העדין ביניהם. הם נזהרים שהעימות ביניהם לא יגלוש לפסים פליליים".

האם הנשיא אדלר מקרין מספיק סמכות ועוצמה כדי להביא את הצדדים לכבד אותו?

"אני יודע שאומרים על אדלר שהוא מגלה חולשה, ויש כאלה שגם אומרים שהוא אינו מקשה על הצדדים כי הוא מחפש כותרות, אבל אני בשום אופן לא מצטרף לאמירות האלה. זה לא נכון: אדלר מפגין כוח ולא חולשה.

"אדלר מנסה לפתור בעיות בהידברות ולא בכוח. תפיסת עולמו היא שצריך לעשות הכל כדי להגיע לפשרה. יש מחלוקת בקשר לשאלה, האם בית הדין צריך בכלל לעסוק בתיווך ובגישור. ככלל, אני מסכים עם אדלר: ביחסי עבודה, ההסכם הגרוע ביותר עדיף על ההוראה החד-צדדית הטובה ביותר. אבל ברגע ששופט נתן צו, אסור לו להתייחס בסלחנות למי שהפר אותו.

"עמיר פרץ ערך הצגה תקשורתית שלמה, שבה המחיש לציבור, שהסמכות להפסיק שביתה היא שלו ולא של אדלר. אחרי ההצגה הזאת, אדלר המשיך את ההידברות עם פרץ. אני לא הייתי יושב עם פרץ אחרי הצגה כזאת. וזאת רק דוגמה אחת למקרה שבו אדלר מגלה סלחנות לאלה שמפרים צווים מפורשים שלו".

יש כאלה שאומרים שהוא חושש לעתידו של ביה"ד לעבודה, ולכן אינו רוצה להסתכסך עם אף אחד. 

"אני לא מסכים עם הטענה הזאת. אני חושש היום לגורלו של בית הדין פחות ממה שחששתי בעבר. אוריאל לין, שהטיף לסגירת בית הדין, הפך לנציג ציבור בבית הדין עצמו, אז הוא נרגע. וטומי לפיד, שכינס את ועדת זמיר שהייתה אמורה לדון בעתיד בית הדין, כבר אינו שר. נראה שבמקום לקבור את בית הדין, הוועדה תקבור את הנושא".

יו"ר התאחדות התעשיינים, עודד טירה, אומר שאם עובדים שובתים בניגוד להוראות בית דין, צריך להפעיל נגדם את הצבא ולהחליף אותם. מה אתה חושב על כך?

"זה יהיה אסון אם יגיעו למצב שבו יפעילו צבא נגד שובתים. זאת תהיה שבירת כל הכלים הדמוקרטיים. זה לא פיתרון, זה ההפך מפיתרון".

יו"ר ההסתדרות פרץ קורא לממשלה להקים מועצה לאומית שתפתור בעיות ביחסי העבודה בהידברות. איך נראת לך ההצעה?

"מועצה כזאת היא רעיון מצוין, אלא שמועצה כזו קיימת מאז שנות ה-50', ואף אחד לא שמע על קיומה, והיא ראויה לתואר 'המועצה הלאומית לאינפוטנציה'. כל מה שהממשלה צריכה לעשות, הוא להפיח רוח חיים למועצה הקיימת, ולהפעיל אותה.

"עם זאת, אין ספק שזאת הצעה חיובית ביותר. כל עסקאות החבילה הגדולות במשק נפתרו בצורה כזאת, בהידברות בלא צורך בבית דין. אם שרון ונתניהו רוצים בטובת המשק, הם צריכים לתת יד לרעיון כזה. אם הממשלה וההסתדרות יפעלו בתום לב, הם יוכלו לפתור את מרבית הבעיות".

האם הם פועלים בתום לב?

"אענה בגילוי לב: אני פשוט לא יודע". 

"עובדים עם צו עובדים כמו צב"

הפרופסור מוטי מירוני, עורך דין מומחה לדיני עבודה ויחסי עבודה, סבור שהציפיה שעובדים יעבדו על פי הוראות בית הדין, היא מוטעית. "יש בעיה באכיפת צווים משפטיים נגד שביתות. זאת בעיה עתיקה, שקיימת מאז שנוצרו וועדי העובדים הראשונים במאה ה-19, וגם בארץ היא לא חדשה".

"לפני שנים ערכתי מחקר בנושא ובדקתי, בכמה מהמקרים שהוטלו על עובדים צווי מניעה או צווי ריתוק הם חזרו לעבודה? גיליתי, שבלמעלה מ-30% מהמקרים הצווים הופרו. רק פעמים בודדות מישהו ניסה בכלל להביא את העובדים המבזים לבית המשפט, ונכשל. בית המשפט אפילו לא הצליח לבדוק, באיזה מקרים נשמעו העובדים לצווים ובאיזה לא".

"המעסיקים אינם ששים להגיע לבית הדין ולהתלונן על עובדים שלא קיימו הוראות. אירוע כזה משבש את כל מרקם היחסים במקום העבודה. מרבית המנהלים בדרג הביניים הם חברי הסתדרות בעצמם, והם לא ששים להתעמת חזיתית עם וועד העובדים. ואילו העובדים עצמם תמיד יכולים לנקוט עיצומים ולטעון, שהם לא שבתו אלא פשוט עבדו במוטיבציה נמוכה".

"לואיס, המנהיג האגדי של כורי הפחם באצות הברית, אמר פעם ש'אי אפשר לכרות פחם באמצעות כידונים'. כששאלנו את העובדים, מדוע הם לא המשיכו בעיצומים בניגוד לצווים שקיבלו, הם אמרו לנו, 'עובד עם צו, עובד כמו צו'. אם המעסיקים רוצים לכפות על עובדים לעבוד באמצעות צוי משפט, שיצפו למוסר עבודה של עובדי כפיה, שהוא נמוך מאוד".

ומה אתה חושב על זה ששרים, מנכ"לים של משרדים ממשלתיים, ויו"ר ההסתדרות, הפרו צוים של בית דין?

"זה משהו אחר לגמרי. זה דבר חריג שקורה רק בתקופה האחרונה: המעסיקים הציבוריים מפרים את התחייבויותיהם. זאת תופעה חמורה, שאולי מאפיינת את העידן שבו נמצאת כיום הכלכלה הישראלית, עם כל הרפורמות של משרד האוצר והמשברים שהן יוצרות. עד לאחרונה, המעביד הציבורי לא היה מקבל החלטה או הוראה, ומקיים אותה ככתבה וכלשונה. היום זה לא כך".

רגע: לעובדים מותר להפר צווים של בית דין, ולמעסיקים אסור?

"בהחלט יש הבדל. קודם כל, לבית המשפט קל יותר להתמודד עם בודדים, מאשר עם ציבור שלם של עובדים. שנית, בהחלט הייתי מצפה מהממשלה ומהרשויות המקומיות, שיתנהגו בצורה שתהיה דוגמא לכולם, ויכבדו את החוק".

"התנהגות המעסיקים הציבוריים משפיעה על המגזר הפרטי. היא מעודדת זלזול ופגיעה בחוקי העבודה. היא משפיעה לרעה גם על מוסר התשלומים במשק, והיא מכרסמת בערך שלטון החוק". 

ומה צריך לעשות כדי לפתור את הבעיה?

"המעסיקים והעובדים צריכים לדבר. יש מוסד נפלא שנקרא גישור, שמקובל מאוד להשתמש בו במשברי עבודה בחו"ל, גם בארצות הברית, וכמעט לא משתמשים בו בארץ. המחקרים מראים, שעובדים כמעט תמיד מכבדים הסכמים שהגיעו אליהם באמצעות בוררות, בניגוד לצווים והוראות מלמעלה. יחסי עבודה טובים מבוססים על אמון, לא על כוח".

"טווח החשיבה שלנו בארץ הוא מאוד מוגבל. אנחנו חושבים תמיד במונחים מוחלטים של כוח, של הכל או לא כלום, ונוהגים לפי תסריטים קיצוניים. כמעט אין בעיה שאי אפשר לפתור באמצעות הידברות".

למעשה, השופט סטיב אדלר מנסה לבצע בוררות בתוך הדיונים בבית הדין.

"זה נכון. למעשה, אין לו ברירה אלא לעשות זאת, אבל הוא לא יכול להפוך למגשר אמיתי. הוא יושב בבית משפט, יש לו משאבי זמן מוגבלים מאוד, האווירה היא אווירה של בית משפט ולא אווירה של גישור".

"ב-1977 הקימו בארץ מוסד לבוררות מוסכמת. מישהו שמע עליו? למעשה, הוא לא מתפקד. אני חושב שצריך לאמץ חוק שיחייב בוררות חובה במגזר הציבורי, אבל מה שיותר חשוב, אני חושב שהאווירה צריכה להשתנות. הייתי שמח אם הגופים הציבוריים היו מתעשתים. אני מנסה לפתח אתם שיח, ולהבהיר להם את הנזק המצטבר שהם גורמים לו. לפי שעה, בלא הצלחה".