סובב כנרת: ישו זה כאן

עין שבע או טבח'ה, מצפון מזרח לאכסניית כרי דשא הישנה, היא בקעה קטנה ובה ריכוז גדול של מעיינות ושל אתרים נוצריים. מכאן, ועד למזח של כפר נחום סימון שביל סובב כנרת נתקל בקשיים. המעבר מכנסיית הדגים והלחם לכנסיית בכורת פטרוס אינו חופשי. בהמשך, במקביל לטיילת הבשורה, מגודרים שטחים חקלאיים המגיעים עד קו המים כמעט, וגם המעבר מהמנזר הפרנסיסקני שבדרום כפר נחום לכנסייה בצפונו עדיין לא פתוח. זהו מאותם מקומות שאתה יכול לעבור לידם אלף פעמים בנסיעה צפונה בכביש 87 המוביל מצומת כפר נחום לצומת יהודייה, לדעת שזה מקום מאוד חשוב לתיירים הנוצרים ולהמשיך הלאה לחפש איזה נחל או צימר. יש מגרש חנייה גדול, ומוכרי בדים ומזכרות, טלפון ציבורי שאינו עובד מזה זמן, ולוגו של חברת סרטי צילום זו או אחרת. תפאורה שכזו המזכירה אתר תיירות בכל מקום בעולם, כמו תיבול בריח מט"ח על הנוף המקומי. בכל מקום בסביבה מזכירים את 5,000 המאמינים שישו האכיל כאן, ממש כאן, בחמישה כיכרות לחם ושני דגים. נדמה לי שהפוזה הזאת בכנסיות, זאת שרואים בסרטים עם הקרקרים שהם מקבלים על הברכיים בסוף המיסה (נו, כמו עם הל.ס.ד ב'שיער'), באה מכאן. פתחתי את הברית החדשה (הפלא ופלא - לא התעוורתי), והופתעתי לגלות שבכלל היו שם הרבה יותר אנשים, אולי כפול, כי הדיווח לא כלל את הנשים והטף. סלע קיומם השלט שעל הקיר מספר כי איזה שלוש מאות שנה שימרו היודו-כריסטים של כפר נחום, את המסורת על פיה על סלע מסוים הניח ישו את הלחם והדגים לפני שחולל את הנס. וזקנים מסרוה למי שבנה כאן את הכנסיה הראשונה בשנת 340 למניינם. עוד 13 עשורים חולפים, ובונים פה כנסייה ביזנטית. עם פסיפס, בהתאם לתחביב התקופה, והשפעות מצריות בהתאם לתנועת הכוחות. במאה ה-20 ישחזרו גם את הפסיפס. עם הכיבוש הפרסי נהרסת הכנסייה בשנת 614, ונמוגה אל השכחה. אחרי הכיבוש המוסלמי (636) חדלה מלהתקיים סביב האגם פעילות נוצרית למאות בשנים. ואכן התחולל כאן נס. במשך 13 מאות שנים, שכב כאן הפסיפס באין מחריד. משהו שפשוט קשה לדמיין נוכח היחס התוקפני לה זוכה הארץ בעידן הציוניסטים. אף אחד לא בא למנגל, הדייגים שנהנו מלהקות האמנונים שהתכנסו כאן ליד הנביעות החמות בחורף לא הציקו להיסטוריה. הם לא חפרו לחפש משראו איזה אבן פסיפס, איש לא חשב שדווקא פה הוא חייב להעביר דרך, לבנות בית או לטעת עץ וגם לא לעקור. הפסיפס נשמר כמעט ללא פגע, אלף ושלוש מאות שנה. לפני כשבעים שנה, כשלוש שנים לפני המרד הערבי הגדול, גילו האב מאדר וצוותו את הריסות הכנסייה. חמישים שנה ייקח עד שייבנו מחדש את הבזיליקה הביזנטית ועוד איזה 20 שנה לאפיפיור להגיע. כולם אמרו אז, 'הוא יבוא ונטבע בתיירים', אבל בינתיים הביזנס עשה התאמה לכיוון תיירות הפנים. על פי השלט שיחזור הפסיפס נעשה באופן כזה שאפשר להבחין בין המקורי למשוחזר. כשלעצמי נהייתי קצת רעב אז המשכתי הלאה. לא לפני שעצרתי להתבונן קצת בצב המים הירוק-צהוב שגדל בבריכה הקטנה בכניסה לכנסייה. אחרי פריצת הדרך בכרי דשא אין לי כל כוונה להתחיל ולחפש את דרכי בתוך המתחם המחולק בין הכנסיות השונות (ושגם בו שאריות גדר חלודות ממשיכות אל מעבר לקו המים). אני יוצא חזרה לכביש הראשי על מנת להגיע לאטרקציה התיירותית הנוספת במתחם - כנסיית הבכורה של פטרוס. טיפוח במקום פיתוח יש משהו שאפשר ללמוד מהם. וגם כדאי. כל כך מטופח פה, ובמנזרים בכלל, יש תחושת הקלה ממש, הפוגה מעומס הגועלנפש שבחוץ, אי הסדר, הלכלוך, ה-הכל תמיד באמצע. בנייה, בנייה, בנייה, כחלק מהסדר העקום של בונים-מזניחים-הורסים-בונים חדש, באפס טיפוח ובאפס תחזוקה. הפוגה בין המשאית השופכת פסולת בנייה במעלה נחל גף, לבין כמויות הזבל שלא יאומנו בחופים הבאים. גם אם תמיד הדיבור הוא על שימור, נראה כי כאן הכי נכון הוא להחליף את הפיתוח בטיפוח. נוכח המרחב המטופח אי אפשר להימלט מן המחשבה שכאן לא צריך לפרוץ שביל, אלא למצוא אותו. מה שקורה פה לא מתאים לאינדיאנים שהולכים עם פחיות צבע ומסמנים על האבנים את סימני הדרך. מתבקש פתרון יותר אלגנטי עבור המטיילים, אולי שלטי 'יציאה להמשך שביל סובב כנרת', משהו שיתאים לכך שזה אמור להיות אתר תיירות בעל חשיבות ממדרגה ראשונה, ולא סתם עוד חוף לנופשים. תחשבו שהיו אומרים לכם שיש שלום עם סעודיה ועם ערביה, ושמותר לנסוע. וגם הייתה מסורת שמספרת איפה הסלע בו היכה משה ויצאו ממנו מים. לא הייתם נוסעים? חופשי היו נוסעים כל מי שידם משגת. זה מה שיש בכנסייה: הסלע של ישו בכבודו ובעצמו. וגם תמונה של יוחנן פאולוס משתטח עליו. בשורות רעות על הטיילת בקצה מתחם טבח'ה, המפל הנעלם, מפל איוב, או אם תרצו המקלחת של ישו. למרות שמו הוא רחוק מלהיות סודי. מדובר באתר מוגדר ומוסדר. המפל, תוצר של קידוח מקורות, לא היה כאן לפני 2,000 שנה. מכאן ממשיכה הדרך עד לכפר נחום וגם הלאה על טיילת הבשורה, שזה קטע מבאס. קודם כל כי היא מוזנחת. מעלה שמיר ושית, ותחושת העזובה על המסלול לא נעימה. מעבר לכך, ממש לא מוסיפה העובדה שלכל אורכה גדר סורגים גבוהה מפרידה בין הטיילת לשטחים החקלאיים וקו המים. במילים אחרות: לא על הטיילת יעבור שביל סובב כנרת, אלא על קו המים. לא מדובר רק בשטחים שמגדלים בהם בננות, אלא גם בשטח שהוא גן לאומי, ושרשות הטבע והגנים כבר אישרה את סימון השביל לאורכו. מה יקרה עם מסעדת כפר נחום, שבצדה גם חניון שאם לשפוט על פי השילוט בו, רחוק מלהיות חוקי, למשרד הפנים פתרונים. זה אולי המקום להזכיר את הכינוי שהדביק 'בולדוג' למי שמתפרנס מהעסק הזה: 'חברם של גנרלים'. כפר נחום עצמו הוא אחד האתרים החשובים בעולם הנוצרי. באתר העתיקות המוחזק על ידי המנזר הפרנסיסקני שרידי עיירה מן התקופות הרומית והביזנטית, ושרידי בית כנסת קדום, מהמפוארים שבהם, וכנסייה עתיקה. בכניסה לאתר עצמו גובים ברישיון 3 שקלים תמימים ויש אפילו כמה קבוצות תיירים, חלקן זוכות להדרכה שמלווה בעלעול בברית החדשה. לרגל המילניום הוקם פה על ידי רשות הטבע והגנים, לובי לבאים מן הים בהפלגה. בסופו של דבר לא השתמש בו האפיפיור בעת ביקורו, ונותר פה מתחם רחב ידיים, שטח מסורק היטב עם עצי זית צעירים ודקלים נטועים באדמה החשופה המשמש את המגיעים בעיקר על מנת להוציא כמה שקלים על כוס קפה בחנות המזכרות, 'קודש לשמירת הטבע בארץ'. כמה מאות מטרים דרומה - מבנה הכנסייה היוונית בעל הכיפות הוורודת, ששוה ביקור בעיקר בגלל הציורים המרהיבים על קירותיו ותקרותיו. מכאן ואילך שוב טבע - הדרך פתוחה עד למזרח האגם, ושביל סובב כנרת מסומן. עד הערב אהיה כבר ברמות. עוד על שביל סובב כנרת: מחסומים נגד מטיילים עוד חוף 'פרטי' נפתח למעבר ללכת על המים

סובב כנרת: ישו זה כאן

אודות ועזרה

כלים ושירותים

ערוצי תוכן