Need for Speed Underground 2
כותר ההמשך אינו מציע חידושים או אתגרים לעומת קודמו, ועם גרפיקה ירודה, דיבוב בינוני וחוסר אתגר, יעניין בעיקר שחקנים שלא מכירים את הגירסאות הקודמות
נאום הפתיחה המוסרני שלו הוא רק פרט שולי במכלול שהופך את Need for Speed Underground 2 לאחד המשחקים הסכיזופרניים שתיתקלו בהם. משלב די מתקדם במירוץ מתברר כי מדובר במשחק שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו.
Need for Speed Underground המקורי רענן את ז'אנר המירוצים, ואיפשר לגיימרים להשתתף במירוצי הרחוב המחתרתיים, להחליף מכוניות ספורטיביות ולשפצן.
תחושה מחופפת
הרעיון הבסיסי נשמר ב-NFSU2, אך כל המרכיבים לא מתלכדים יחד ומספקים תחושה מחופפת. התוספת המשמעותית ביותר למשחק היא העיר הגדולה `בייוויו`, השרויה בלילה נצחי, בה יכול השחקן לנהוג בחופשיות כאוות נפשו.
האם יש סיבה לעשות זאת? לא ממש. נראה שהמפתחים ב-EA Canada לא הבינו שלעיר צריך להיות גם בשר - סודות, אתגרים ונקודות עניין בכל פינה, ולא סתם תירוצים קלושים לקיומה.
בייוויו היא בעצם מסלול ארוך ומפותל בין מירוץ למירוץ. האתגרים השונים משובצים בה, וכדי להשתתף בהם על השחקן לעשות דרכו לאייקונים המתאימים. בדרכו, הוא יוכל לגלות מירוצים חבויים, שלא מופיעים על המפה, וניצחון בהם ריווחי מהרגיל. נוסף על כך, רוב המוסכים וחנויות החלקים - בהם רוכשים שיפורים ושדרוגים לרכב - אינם מופיעים על המפה, וגילויים תלוי בכם בלבד.
טקסטורות מכוערות ברזולוציה נמוכה
הישועה היחידה היא אתגרי ה-Outrun. על המיני מפה תוכלו לזהות מדי פעם חיצים כתומים המתקדמים במהירות על גבי הכבישים. אלה נהגים אחרים, שאם תתקרבו אליהם מספיק, תוכלו להזמינם להתחרות נגדכם במירוץ מאולתר, בו הזוכה הוא הנהג שהצליח לפתוח פער מספיק מיריבו.
המירוצים הללו חביבים מאוד, אך בהיעדר סיבה אמיתית לנהוג בכבישי העיר, מדובר בלא יותר מאתנחתא בין מירוץ אחד למשנהו. מזל שישנה מערכת האיתור הלווייני, ה-GPS, שלוקחת את השחקן ביד ומכוונת אותו - באמצעות חץ כחול גדול - אל היעד שבחר.
בדרך לא תתרשמו במיוחד מנופי העיר. במבט ראשון הם מרשימים למדי, עם ניאונים, בניינים מבריקים, אזור קזינו צבעוני ושכונת וילות מפוארת. אבל כאשר מיטיבים להביט, העיר כולה עשויה טקסטורות מכוערות ברזולוציה נמוכה. המכוניות שנוסעות בה, לעומת זאת, מלוטשות ומבריקות, ועומדות בניגוד בולט לנוף.
שלל חלפים ואביזרים
כלי הרכב ב-NFSU2 מרשימים. החל מהמכוניות הקומפקטיות כמו פיג`ו 206, דרך טויוטה סופרה ספורטיבית, ועד רכבי שטח כמו קאדילק אסקלייד - מגוון המכוניות בוודאי יספק כל חובב רכב באשר הוא.
המגוון מצטמצם מעט כאשר מגלים שעל הקבוצה האחרונה - ה-Sports Utility Vehicles - אפשר לוותר. המכוניות הגדולות הללו פשוט אינן מתאימות למירוצים.
כמובן שאת כל כלי הרכב ניתן לאבזר בשלל חלפים, להחליף את תוכן המנוע, להוסיף מערכות הידראוליקה, ניטרו וטורבו, ולשנות כמעט כל פרט חיצוני אפשרי. סביר להניח שתמצאו עצמכם מבלים זמן רב במוסכים וחנויות החלפים הרבות של העיר, עוסקים בשדרוג המכונית - פעילות מהנה ומספקת למדי.
ככל שהחלפים יותר מקצועיים, כך ישתפרו הביצועים על המסלול, וככל שתשקיעו בתוספות, צבעים ואיורים יקרים יותר, תזכו להופיע על יותר שערי מגזינים וסרטי DVD, ותרוויחו כסף.
חוסר ריאליזם
כאשר שילבה במשחק כלי רכב ממותגים פופולריים, תרמה EA Games לאטרקטיביות של NFSU2, אך גם התחמקה מבעיה רצינית: שילוב מודל נזק. סדרת Need for Speed נתלית כבר שנים בתירוץ הזה, שחברות הרכב לא מוכנות בשום אופן שתוצג על מסך הטלוויזיה אחת המכוניות שלהם במצב פחות ממושלם, ומדובר בעניין מטריד.
כאשר רכבכם מתנגש בעוצמה בקיר, ישנה מעין תגובה בלתי טבעית הגורמת לו לקפץ בחזרה ולהתייצב על המסלול, או סתם להיעצר במקום. קול ריסוק עז נשמע, אבל בחינה קפדנית תעלה כי כולם שלמים.
מערכת הניטרו לא מאתגרת
המנוע הפיזיקלי הבעייתי של NFSU2 מעיק לעיתים קרובות על המירוצים עצמם. לא רק שלא ניתן לרסק יריב לשוליים, אלא ש"חילופי צבע" בין שתי מכוניות יגרמו לתגובות לא הגיוניות. במירוץ אחד נצמדנו לרכב אחר למשך רגע ארוך. לבסוף, המכונית שלנו סבבה על צירה ב-180 מעלות ועצרה, ללא סיבה נראית לעין.
היעדר מנוע פיזיקלי מדויק מקל מאוד על המירוץ: אם לקחתם סיבוב מסוים בצורה חדה מאוד, אבל בכל זאת לא הצלחתם להתחמק מהתנגשות חזיתית עם הקיר, אין מקום לדאגה - לאחר הפגיעה המרסקת, תקפץ מכוניתכם בחזרה למסלול, כשהעונש הוא האטה קלה.
מערכת הניטרו שתתקינו למכונית מקבילה למערכת ה-Boost של Burnout 3. נהיגה ב"סטייל" - התחמקות ברגע האחרון מתאונה, החלקות (Drifting) והיצמדות ליריב מאחור - מזינה את מד הניטרו, שהפעלתו מעניקה לרכב דחיפה רצינית למהירות, שגורמת לנופים והניאונים להימרח באופן מרשים מאוד. האפקט מספק את תחושת המהירות הנדרשת, ומאפשר להשיג יתרון בזמן מירוץ.
עם זאת, מדובר ביתרון בעל משקל כבד מדי. הפעלת הניטרו היא מה שיפריד ביניכם לבין ניצחון במירוץ. מכיוון שבסופו של דבר, הניצחון תלוי בצבירת מהירות ושמירה על ההובלה במהלך המסלול, הניטרו הלא מאוזן של NFSU2 עושה בשבילכם את העבודה.
היעדר האתגר ב-NFSU2 מתקבל על הדעת בשעות הראשונות של המשחק. ה-AI המתפשר יקל עליכם לנצח במירוצים, לצבור כספים, לשדרג את המכונית ולגייס מממן או שניים, שיוסיפו כמה דולרים לכיסכם ויפתחו בפניכם אתגרים חדשים, כלי רכב נוספים ואת מסלולי ליגת המחתרת. אך בהמשך, המשחק קל מדי. אלא אם תחליטו להתנגש כל רגע בקיר או במכונית חולפת, ניצחון הוא עניין די בטוח גם מאוחר יותר במשחק, כאשר התחרות פשוט לא מאתגרת מספיק.
מירוצים מהנים מאוד
למרות רמת הקושי הקלה, המירוצים ב-NFSU2 מהנים מאוד, בעיקר בזכות הגיוון. כמו ב-NFSU המקורי, גם כאן יש כמה סוגי מירוצים, ביניהם מירוצי הקפות סטנדרטיים, ספרינטים מנקודה א` ל-ב`, ותחרויות Drifting, בהן זריקות זנב אלגנטיות ורציפות הן המפתח למקום הראשון. חביבים במיוחד הם מירוצי ה-Drag, שבהם התחרות היא על מסלול ישר, והמטרה היא לצבור מהירות מקסימלית על ידי החלפת הילוכים בעיתוי נכון, ולשמור עליה תוך התחמקות ממכשולים.
את האתגרים והמירוצים של מצב הקריירה קושרת יחדיו עלילה קלושה למדי, המגוללת את סיפורו של נהג מירוצי מחתרת שנאלץ לערוק מעירו לבייוויו, ועתה עליו להתחיל את דרכו כנהג ירוק. האירועים מובאים באמצעות פאנלים מונפשים של קומיקס, בכיכובה של ברוק ברק, המגלמת את רייצ`ל הסוכנת, ואינה מעניקה תחושה של עולם מירוצים מחתרתי.
הדיבוב שומר לאורך המשחק על בינוניות מדאיגה, ברגעים שהוא אינו מגוחך עד כאב. הנהגים האחרים עולים מדי פעם מול השחקן בטלפון הסלולרי, ומספרים על אירועים חבויים, שלא מופיעים על המפה, תוך שימוש בסלנג מירוצים בטון מאולץ. גם העובדה שבכל פינה בעיר ישנם פרסומים לספונסרים השונים של NFSU2 לא עוזרת לאווירה. תחושה של עולם מירוצים מחתרתי לא ממש קיימת, אבל ניחוח עז של קפיטליזם חודרני מורגש היטב.
לא מספיק חידושים לעומת קודמו
הפסקול, למרות איכותו, הוא נישתי מדי מכדי לפנות לקהל רחב של מאזינים. במיטב המסורת של משחקי EA, גם המוזיקה של NFSU2 מורכבת בעיקר משירים שנרכשו מאמנים שונים, והפסקול כולל בעיקר שירי רוק ומיקסוסי האוס למיניהם. פה ושם יש להקות מיינסטרים, אבל לרבים תהיה בעיה עם הרוק המטאלי ב-NFSU2.
בניגוד לדיבוב והספק בנוגע לפסקול, עומדים האפקטים הקוליים המצוינים של המשחק. גרגור המנוע לפני שמעבירים הילוך, שריקותיהן של מכוניות חולפות וקולות ההתנפצות המלווים תאונה - נשמעים מציאותיים מאוד. בזכות האפקטים הקוליים מצליח המשחק לשמור על האווירה ה"מירוצית", ולהעביר תחושה אמיתית של נהיגה מהירה.
ברגע שיימאס לכם מהנהיגה במצב הקריירה או מהתעסקות במירוצים בודדים נגד יריבים ממוחשבים, תוכלו לצרף שחקנים אנושיים למשחק על אותה קונסולה, או להתחבר עם ה-PS2 לרשת כדי למצוא שחקנים ברשת. גם באינטרנט האפשרויות למשחק רב משתתפים זהות, ותוכלו לחבור לעד חמישה שחקנים נוספים כדי להתחרות באחד מסוגי המירוצים ממצב השחקן היחיד.
Need for Speed Underground 2 הוא משחק מירוצים ארקיידי מהנה, שמה שמייחד אותו יותר מכל הוא חוסר האחידות באיכותו. תוספת העיר, אולי השינוי המהותי היחיד בכותר, אינה עובדת היטב, והיא מיותרת לחלוטין. גם מירוצי ה-URL, ליגת המחתרת, אינם מספיקים כדי להבדיל את ההמשך מקודמו.
