מדע 2004: הכל פוליטיקה
מדענים ישראלים זוכים בפרס נובל, 35 שנה לנחיתה על הירח והשאיפות של בוש לחזור לשם, טיול על אדמת המאדים, שאלת החיים מחוץ לכדור-הארץ, סופה של "תיאוריית הכל" וגילויו של כוכב לכת חדש ושנוי במחלוקת. סיכום שנתי
זכייתם של פרופסור אברהם הרשקו ופרופסור אהרון צ'חנובר בפרס נובל לכימיה לשנת 2004, היא ללא ספק האירוע המדעי הגדול ביותר בישראל של השנה האחרונה. הזכייה הציבה את שני החוקרים ברשימה המכובדת של האנשים שהטביעו את ידיהם בלוח הבטון של ההיסטוריה המדעית, ובאותה נשימה גם העלתה את מצבם העגום של המדע וההשכלה המדעית בישראל על סדר היום הציבורי.
אמנם, עם סיום הדיווחים החיים ושירי הניצחון, נשכחו כמעט לגמרי הטענות שהעלו החוקרים כלפי הממשל הישראלי ומדיניותו כלפי המדע, אך עצם האמירה יש בה בכדי להיות אולי ניצוץ, או אינדיקציה, לכעס הגדול שיש היום לאנשי המדע כלפי הממסד.
תגליתם של הרשקו, צ'חנובר ועמיתם האמריקני הובילה לפריצת דרך פוטנציאלית בפיתוח תרופות ותכשירים למלחמה בבעיות רפואיות שונות ומחלות קשות. הם בודדו את תהליכי ההשמדה של התאים, וזיהו את ה"יוביקוויטין" - מערכת תוך תאית, האחראית לפירוק חלבונים ושולטת בתהליכים ביולוגיים רבים כמו חלוקת תאים, תיקון ה-DNA והחומר התורשתי, איכות יצור חלבונים חדשים, וכן נוגעת לתפקודם של חלקים מהותיים במערכת החיסונית של הגוף.
העבודה הסיזיפית, הקשה והלגמרי לא מתגמלת של החקר המדעי שקדם לקבל הפרס זכתה לאזכור מינורי באמצעי התקשורת. אנחנו ראינו את אבק הכוכבים - הטקס החגיגי, המוזיקה הקלאסית המתנגנת, עיטורי הכבוד, החליפות ועניבות הפרפר רבות הרושם.
את שעות העבודה הקשות, את הכספים הרבים שהושקעו בפרוייקטים, פעמים רבות מכיסם הפרטי של החוקרים ומתקציבי מחקר שאינם ממשלתיים, שכחנו לרגע. ישראל כולה, על מוסדותיה והפוליטיקאים שבראשם, התהדרה בהישג המדהים והחשוב של הפרופסורים הרשקו וצ'חנובר.
"גאווה ישראלית", כינו את ההישג, בעוד שהוא בעצם הישג פרטי ואישי, שלבטח לא שייך לקולקטיב הישראלי, ובוודאי שלא לממסד המדכא את המדע - ולא מעודד אותו. כמו שרת החינוך, לימור לבנת, שמיהרה להצטלם עם הזוכים הישראלים במדליות באולימפיאדת אתונה, כך גם הפעם. החוקרים מגלים, הפוליטיקאים מנצלים. איפה המדע ואיפה הגאווה.
חיים על מאדים?
בינואר 2004 החלה משימת מחקר היסטורית של נאס"א במאדים - כוכב הלכת האדום. השכן המסתורי שלנו, שבמשך מאות שנים מטריד את בני אדם ומהווה בסיס לספקולציות וטענות שונות על קיומם של חיים מחוץ לכדור הארץ, החל להתגלות בפנינו אט אט. "ספיריט" ו-"אופרטיוניטי", שני רכבי חלל אמיצים, שוטטו על פני אדמתו האדומה של מאדים, חפרו, בדקו, דגמו ומדדו, צילמו ושיגרו את המידע הרב שאספו במשך חודשים לבסיס האם בכדור-הארץ.
המשימה החלה ברגל שמאל. ספיריט לא הצליח לרדת מכן הנחיתה, אחר כך התגלו בעיות במתקנים, הגלגלים התקלקלו ובנאס"א כבר חששו שהפרוייקט עתיר התקציב ייאבד מכוחו. אך בסופו של דבר התקלות טופלו מרחוק, ורכבי החלל הקטנים יצאו לשוטט על אדמת המאדים, והעבירו אלינו מידע שהדהים את החוקרים והפתיע אותם.
התגלית הגדולה והמרכזית של פרוייקט המאדים הייתה, כמצופה, בכמויות המים הגדולות שהיו בעבר על פני כוכב הלכת. ההשערות המדעיות, לפיהן המאדים היה בעבר מוצף במים שהיו זמינים ונגישים אולי גם לאורגניזמים קדומים, זכו לביסוס עובדתי. גם כמויות המתאן הגדולות יחסית שנמצאו במאדים, חיזקו את האפשרות שאי פעם, בהיסטוריה הקדומה שלו, הילכו על פני המאדים בעלי חיים שייצרו כמויות גדולות של הגז, הנחשב לסימן מוצק למדי לקיומם של חיים.
בעוד שבעולם הדהדו הגילויים ועוררו סערה, בישראל הם התקבלו בשקט יחסי. ריבוי האירועים כאן לא הניח לנו לעצור לרגע ולחשוב על פשר הדברים ועל המשמעויות הרבות שיש להם. כיום, עומדת האנושות בפני שאלה גדולה שהולכת ומתבהרת עם השנים: כנראה שכדור הארץ הוא לא המקום היחיד שבו התפתחו חיים.
35 שנה לנחיתה על הירח
הפרוייקט להצבת אדם על הירח היה פוליטי יותר מאשר מדעי. בחודש מאי 1961 ירה נשיא ארצות הברית דאז, ג'ון פ' קנדי, את יריית הפתיחה הרשמית של המירוץ לירח. קנדי אמר כי "אני מאמין כי ארץ זו צריכה לקבל על עצמה, בטרם יצא העשור הנוכחי, להנחית אדם על הירח, ולהחזירו ארצה בשלום". הייתה זו ההכרזה הרשמית של "תוכנית אפולו", תוכנית של סוכנות החל האמריקנית שהוקדשה למחקר מאויש של הירח.
אפולו 11 שוגרה ב-16/7/1969, כשעל סיפונה ניל ארמסטרונג, באז אולדרין ומייקל קולינס. ארבעה ימים מאוחר יותר, ב-20 ביולי, היו עיני כל העולם נשואות אל המרומים, עת נחתה על הירח חללית שעל סיפונה ארמסטרונג ואולדרין. רשתות הטלוויזיה דיווחו בהרחבה על המבצע המסעיר בו הילכו בני-אנוש, בפעם הראשונה בהיסטוריה, על גרם שמיים אחר.
ארמסטרונג ואולדרין טיילו על הירח, אספו דגימות וצילמו את נופי "ים השלווה", השטח המישורי בו נחתו. הם נעצו דגל אמריקני, העומד שם בדממת המוות גם היום, וארמסטרונג קבע היסטוריה ויצר מטבע לשוני, באומרו "זהו צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות".
הצעד הזה נמשך זמן קצר למדי. לאחר שהייה בת 21 שעות וחצי בלבד על הירח, המריאו השניים וחזרו לתא הפיקוד שריחף כל אותה העת סביב הירח, ובו מייקל קולינס, שהיה שותף להיסטוריה - אך לא צעד על הירח. השנה, חגגו האמריקנים (וכולנו איתם, כמובן) את הצעד ההיסטורי ההוא, הקטן, על הירח.
גם בוש רוצה לירח
ואגב פוליטיקה אמריקנית, גם הנשיא ג'ורג' בוש, קצת לפני הבחירות בהן זכה שוב, הפריח לאוויר אמירה פוליטית-מדעית לפיה האמריקנים עוד ידרכו שוב על אדמת הירח. "נחזור לירח עד 2020", אמר בוש, "שם יוצב בסיס קבוע לקראת נחיתה אנושית על המאדים ומעבר לו".
באופן טבעי, חד-משמעי וברור ניכס בוש את הירח לאומה האמריקנית, וכבר הודיע שיפתח בבניית מושבות עליו. אם חשבתם לרגע שהירח שייך לכולנו, הגיע הזמן שתיפרדו מהמחשבה הרומנטית הזו. הירח הוא הכוכב הבא בדגל האמריקני.
סופה של "תיאוריית הכל"
לפני מספר חודשים אמר הפיזיקאי סטיבן הוקינג, מגדולי הפיזיקאים המודרניים, אמר כי ייתכן והאדם לעולם לא יצליח להבין את מסתורי היקום במלאם, והוסיף כי הוא מפקפק בקיומה של "תיאוריית הכל", בה תמך באופן נלהב בעבר. תיאוריה זו טוענת שאת כל הידע האנושי ניתן לתמצת לפי משוואה מתמטית אחת ופשוטה.
הוקינג חזר בו ואמר שכנראה, לא ניתן יהיה לתאר באופן מדויק כל פרט, אובייקט, חפץ, מושג או התנהלות ביקום על פי משוואה מתמטית אחת יחידה. משוואה זו, "משוואת הכל", אמורה הייתה לאפיין כל דבר שאנו מסוגלים להעלות על הדעת - החל בחפצים, דרך בעלי חיים, גופים בתנועה וגרמי שמיים, וכלה בתופעות פיזיקליות שונות, דוגמת הזמן, המרחב, ועוד. כעת, נראה כי התיאוריה נזנחה, ומבקריו של הוקינג ספקו כפיים בשמחה לנוכח ביטולה.
כוכב-לכת חדש במערכת השמש?
האסטרולוגים בלעו את הרוק במבוכה, וגם האסטרונומים קצת הופתעו לגלות על כוכב-הלכת החדש שהצטרף למערכת השמש. טלסקופ החלל "שפיצר" גילה מסתורי בחגורת קויפר, הדומה בגודלו לכוכב הלכת פלוטו. המגלים דרשו לקטלגו ככוכב לכת, ולכנותו "סֶדְנה" על שמה של אלת הים במיתולוגיה האסקימואית. המתנגדים טענו, מנגד, כי "סדנה" דומה לגופים שמימיים אחרים שהתגלו, וכי אי אפשר להתחיל ולסווג כל גרם שמיים כ"כוכב לכת".
המחלוקת התנהלה כבר מחוץ לזרקורי התקשורת. כולם מיהרו לדווח על כוכב הלכת החדש, לכאורה. אך הייתה זו השתיקה הרועמת של הממסד המדעי והתקשורת שהביאה לזנוח את הרעיון לצרף אותו לרשימת כוכבי הלכת. היו כאלה שאף טענו כי בעקבות הדברים, יש להוריד את פלוטו מרשימת כוכבי הלכת שלנו, ובעצם לצמצם את מערכת השמש לכדי שמונה כוכבי לכת.
