אבי שבו חי ונשם אופנועים, ונהרג עם אהבתו
אבי שבו, בן 22 מראשון לציון, ההרוג ה-500 בתאונות השנה, אהב אהבת אמת את אופנועו, ונהרג ליד בית שמש. כמדי שבוע, יצא לטייל עם חבריו, והתנגש באופנועו של חברו הטוב, שלומי דגני, שנפצע בינוני. אחיו של שלומי, שרון: "הם היו כמו אחים. ניסינו לא לספר לשלומי, ואז הגיעה אמא של אבי ואמרה 'אבי הלך, אבי הלך'". ראש אגף התנועה במשטרה: נשנה את תפיסותינו
ההרוג ה-500: חבריו של אבי שבו (22) מראשון לציון שנהרג בתאונת אופנוע בכביש 383 באזור בית שמש מספרים כי אופנוע ה-1-R שלו היה אהבתו הגדולה, ועליו נהרג. אמש (שבת) חצה מספר ההרוגים בכבישים את קו ה-500, כאשר נהג משאית דרס למוות את עמליה ליברמן (54) מקריית אונו, ונמלט. עמליה היא ההרוגה ה-501.
אבי שבו היה בן הזקונים במשפחה והותיר אחריו זוג הורים ושתי אחיות. הוא למד בבית הספר חביב ואחר כך בבית הספר זלמן ארן. חברו הטוב של אברהם, שלומי דגני (27), נפצע בינוני בתאונת האופנועים.
שרון, אחיו של שלומי דגני, שלא מש מחדרו בבית החולים "קפלן", סיפר ל-ynet: "מדי שבוע, אנחנו יוצאים כעשרה אופנועים לטיולים בימי שבת, לצפון ולדרום. השבוע נסענו לעמק האלה, היינו עם אופנועים כבדים. שלומי, אחי היה עם 1-R וכך גם אבי. היינו באמצע הדרך. לא במהירות גבוהה, בערך ב-70 קמ"ש, ובאחד הפיתולים - אבי, הבחור שנהרג, עקף את אח שלי מצד ימין באותו נתיב, הוא עקף אותו ופשוט נפל עם האופנוע והחליק איתו, כנראה בגלל שבכביש יש תיקוני דרך והם גורמים להחלקות מדי פעם.
"אחר כך, הוא עף לתוך המעקה בטיחות. שלומי, אחי, עף על הכביש. אבי שבו נהרג במקום. זה מצב מחריד מה שקרה שם. שניהם נסעו באותו מסלול - אבי נהרג ואחי נפצע קל, בסך הכל שברים חתכים ושפשופים. ניסינו לא לספר לשלומי את מה שקרה, אבל אמא של אבי ראתה את שלומי ואמרה 'אבי הלך, אבי הלך'. היא היתה כמו אמא של שלומי. אבי ושלומי היו חברים טובים כמו אחים, הם אפילו נהגו לישון באותה מיטה.
"רק אתמול הם דיברו ואמרו שהם ימכרו את האופנועים, משום שהאופנוע דורש הרבה השקעה. לא בגלל הפחד, אנחנו אנשים בלי פחד. כל אופנוען יודע שבסוף זה יגיע אליו. רק לפני שלושה חודשים נהרג לנו חבר, ואם חושבים על זה, גם לפני חודשיים".
"צריך להבין שהיינו עם חליפת מגן שעולה 7,000 שקלים, קסדה שעולה 4,500 שקלים, המגפיים 2,000 ואפילו הכפפות עולות 800 שקל. כך שאנחנו לא חובבנים אלא מקצוענים אמיתיים. המעיל הוא זה ששמר על שלומי. אנחנו כבר 15 שנים על הכביש. נכון, יגידו לנו למה אנחנו לא לומדים לקח מחברים, אבל הכל גורל. והדוגמה הטובה ביותר לזה היא שלפני כמה ימים בחורה קפצה מהחלון על תינוק - וזה גורל".
אחיו של הפצוע: לא היתה תחרות - אנחנו מקצוענים
שרון דגני ביקש להזים את השמועות על תחרות שהתבצעה במקום "לא היתה בינינו תחרותיות. כולנו אופנוענים ברמה גבוהה ונהנים כל שבוע מחדש מהנסיעה ומשתדלים להיזהר. כולם מכירים את החבר'ה שלנו. כאופנוענים מקצועיים, נפגשנו בכל שבוע יחד במוסך וחיינו את האופנוע. לבית החולים הגיעו לפחות מאה מבקרים. אי אפשר לשאול אותנו למה אנחנו ממשיכים לעלות על האופנועים אחרי שאנחנו מאבדים חברים. זה כמו שכל יום אנשים מתים מסיגריות ועדיין לא מפסיקים לעשן.
"הכי חשוב לומר שנוצר רושם מוטעה שהאופנוענים הם האשמים בתאונות, אבל זה לא ככה. אולי אם המדינה היתה מתאמצת ועושה מסלול מסודר לנהגים, אז לא היו קורות כל אותן תאונות. אנחנו בסך הכל רוצים להינות מהאופנוע, להרגיש אותו. ואם זה היה מסלול מסודר, גם אם הם היו נוסעים ב-200 קמ"ש - לא היה קורה להם כלום כי מחליקים על שטח פתוח. אני בעצמי התרסקתי לפני שלושה שבועות יחד עם חברה שלי ועפנו 200 מטר. היינו מאושפזים, בעיות בצלעות, לא יכולתי לנשום, אבל ברגע שיכולתי, תוך שבוע - עליתי שוב על האופנוע".
רביד, ידידתו של אברהם שבו, שגדלה עמו סיפרה ל-ynet: "הוא היה ילד שקט וטוב. כל כך אהב אופנועים. הוא והחברים שלו דיברו כל הזמן על אופנועים. זה מקרה כל כך מצער.
"הוא נסע כמו בכל פעם על האופנוע יחד עם אחיו ועם חברים נוספים, עד ששמענו על הטרגדיה הנוראית שקרתה לו. מדובר בחבורה של אופנוענים, כולם ילדים טובים שפשוט אוהבים את כלי הרכב הזה. אף אחד לא תיאר לעצמו שכזה אסון יכול לקרות".
המשטרה: הכביש הזה הוא מוקד לתחרויות אופנועים
במשטרת התנועה הארצית אומרים כי הכביש שבו אירעה התאונה חביב על אופנוענים, שנוהגים לבצע במקום תחרויות. לדברי גורמים במשטרה, הכביש אינו במצב טוב, ולמרות זאת, צעירים נוהגים להתחרות שם. המשטרה נוהגת לבצע שם מבצעי אכיפה מפעם בפעם, אך בכיר במשטרת התנועה אמר: "יש גבול לכמה שהמשטרה יכולה להיות פרושה על הכביש. במגבלות שלה".
ראש אגף התנועה במשטרה, ניצב שחר איילון, אמר ל-ynet כי בכוונתו להמשיך ולשנות את דפוסי החשיבה ודרכי הפעולה גם בשנת 2005. לדבריו, המפתח להקטנת הקטל בכבישים מצד המשטרה, הוא פעולה ממוקדת מבעבר, עם מתן תשובות מהירות למצבים חדשים. "אנחנו מתכוונים למשל לפתוח כבר בזמן הקרוב שלוחה חדשה של משטרת התנועה בבית שמש, לנוכח ריבוי תאונות הדרכים הקשות שם. זה יאפשר לנו להיות נוכחים במקומות בהם לא היינו עד כה. מקומות בהם התרגלו הנהגים שאין מי שאוכף".
עוד אמר איילון כי במקביל, עובדת משטרת התנועה על שינוי בדרכי האכיפה המקובלות. "החלטתי שאין מקום להמשיך ולהתקבע בהנחות שהשתרשו, וחייבים לנסות דרכים אחרות לאכוף את חוקי התנועה ולהקטין את הסכנה על הכביש. את זה נעשה באמצעות ועדות שונות שיתכנסו על בסיס קבוע, ויורכבו ממשתתפים מכל המגזר הציבורי - אזרחים, רשויות ומומחים, יחד עם אנשי משטרה המתמחים בחקר תאונות, נגבש דרכי פעולה עתידיות".
איילון היה זהיר יותר כאשר נדרש להתייחס לפעילותם של שאר הגופים הקשורים לתחבורה. "נעשה כל שביכולתנו, אבל אין לנו ספק שמשטרת התנועה היא רק גוף אחד נוסף שחייב להתייחס ברצינות לעניין. משרדי התחבורה והחינוך למשל חייבים לפעול כדי להקטין את הסכנה על הכביש". כאשר נשאל אם לדעתו הם אכן עושים זאת, השיב: "אני משער שהם עושים ככל יכולתם". האם זה מספיק? על כך לא השיב.
מועדון האופנועים מגיב: יש לקדם את הספורט המוטורי
ממועדון האופנועים הישראלי נמסר בתגובה לתאונה הקטלנית: "אנו מעודדים רכיבה בטוחה, חוקית ומתחשבת במשתמשים בכביש הציבורי כחלק משיפור וקידום פני עולם האופנוענות והדו-גלגלי בארץ. איננו בוחנים או שופטים ולו ברמז הקל ביותר את הנסיבות המצערות של תאונת האופנוע מיום שבת האחרון, ובכלל שאינן ידועות ומוכרות לנו".
"בעוד מהלכי החקיקה של הספורט המוטורי מתקדמים בכנסת, נראה שכמעט ונשכח אחד העקרונות העיקריים לקיומו של החוק - קידום הבטיחות בדרכים. המצב כיום הוא שקיימת אוכלוסיה לא קטנה שלה צרכים ספורטיביים מוטוריים לגיטימיים, שאינם נענים במסגרת החוקים הקיימים במדינת ישראל. בהינתן מצב זה, אנו רואים לעיתים תופעות שמקומן לא יכירן בכביש הציבורי על כל המשתמע מכך, ויש להצטער על התוצאות העגומות הנלוות לעיתים לפעילויות שכאלו.
"יחד עם זאת, צרכי הציבור בהקשר זה הם לגיטימיים ויש לקוות שחוק הספורט המוטורי יאפשר פעילות כזאת בתנאים שיבטיחו את בטיחות המעורבים גם בפעילות מוטורית שאינה תחרותית אלא נועדה לשיפור המיומנות והשימוש ברכב".
