יש כאלה שלא אוהבים ימי הולדת, ועוד פחות מכך מתנות. במקרה של ישוע – הידוע יותר בכינוי הגנאי ישו ("יימח שמו וזכרו") – המצב קצת שונה. הלז, כך סבורים מאמיניו, דווקא אוהב מתנות, הרבה ומכל הסוגים. לפיכך יצאתי לטיול קניות קצר, מחווה לחג הצבעוני והזדמנות להתחכך במנהגים שאני מכיר בעיקר מהסרטים.
בשנים האחרונות מתקיים שוק כריסמס בתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב. מבדיקה קצרה עם מארגני האירוע מתברר כי היריד מיועד לקהילה הרוסית. עוד נאמר לי, כי זהו "אירוע אזרחי במובהק" הנועד לאפשר לבני הקהילה לחוג את "חג האשוח" ואת ראש השנה שאחריו, וכי אין בהם כל סממן דתי.
תל אביב כבר לא כל-כך קוסמופוליטית. היא התרוקנה משלל הגוונים הזרים, הפרצופים, השפות והתרבויות הרבות, שהפכו אותה למיני-בירה בה כל זר יכול להרגיש בבית. כעת גם "חברי המגזר הרוסי", כפי שכונו בידי דוברת החברה המארגנת, צריכים להכשיר את השרץ, לנקות את היריד (כמעט) מכל סממן שעלול להזכיר נוצרים ונצרות, ולהופכו ל"אזרחי".
בגרמנית קוראים לחג המולד "חג היין", ברוסית "חג האשוח" ומשמעות השם האנגלי הוא "מיסת ישוע" - אבל כולם מתכוונים בדיוק לאותו דבר: חג לרגל נס הולדתו של המשיח הגלילי. גם אם הסיבה לציון האירוע היא תרבותית, גם אם החוגגים אינם נוצרים מאמינים או אפילו כלל לא נוצרים, החג, איך שלא יקראו לו, הוא חג דתי. אגב, שמונה ימים לאחר מכן, בברית המילה של אותו יהודי, נוהגים הנוצרים לפתוח את השנה החדשה. שיהיה חג שמח לכל תושבי ישראל.
