"לעשות מיינסטרים זה קל"

בתחילת ינואר יראה אור "מטעם" בעריכת יצחק לאור, כתב עת רבעוני לספרות ומחשבה רדיקלית. בגיליון הראשון, שיופיעו על מדפי החנויות בשבוע הבא, מתפרסמים שירים מאת יעל נאמן, מאיה קופרמן ודליה פלח, מקבץ סיפורים קצרים מאת עוז שלח (נכדו של המשורר יונתן רטוש), סיפור מאת הסופרת הפלסטינית עדניה שיבלי בתרגום אנטון שמאס, סיפור מאת אוריאן זכאי ושני סיפורים שכתב לאור ומקבץ מסות. כמו כן כולל הגיליון תרגום של טל ניצן-קרן לסיפור "גרפיטי" מאת חוליו קורטאסר שיופיע באסופת כתבים חדשה של הסופר שתראה אור בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" (הסיפור

יפורסם בקרוב גם ב-ynet במסגרת "סיפור השבוע") ותרגום נוסף של רן הכהן לאפוריזמים מאת פרנץ קפקא.

יצחק לאור, משורר, סופר, מחזאי וסרבן, גאה על התוצרת שהניב המאמץ המשותף בו השתתפו בעיקר כותבים צעירים ואנונימיים. "אני גאה להיות היחיד ברשימת הכותבים שנולד בחלקה הראשון של המאה ה-20. בכלל לא מדאיג אותי אם שמות הכותבים מפורסמים או לא, אני משוכנע שאחרי פרסום החוברת כבר יכירו אותם. בשנים האחרונות נותנים לצעירים להתבטא רק במקומות בהם הם יכולים להיות וולגריים, כאן הקונספציה שונה".

הפקת כתב העת היא התנדבותית, אבל לאור אופטימי: "אין ברירה אחרת, זו מדינה שמשתדלת להפוך אותך או לרעב או לפרזיט. כתב עת רדיקלי אופוזיציוני מטרתו לפרק את הקבר שבונים מעלינו, וזה חשוב גם אם צריך לעשות את זה בהתנדבות. תרבות, מסתבר, אפשר לעשות גם עם מעט כסף".

"זה אומר שכל הפרסומים בו לא היו מודפסים בשום מקום אחר או בשל העומק והרוחב שלהם או בשל התכנים הפוליטיים או מפני שבגופים הקיימים מתקיים תמהיל של איזון שהוא אבי אבות הטומאה. זה אומר שבניגוד לכתבי העת שיצאו פה מאז שנות ה-50, כתב העת שלנו הוא לא לספרות בלבד אלא מערב פילוסופיה ומסות היסטוריות ובעיקר אינו נגוע באקדמיות יתר. קשה לי לראות מאמר כמו זה של יערה שחורי ותמי ישראלי שעוסק בשירת הפנאי בישראל ומפרק את אופנת שירת הנשים המנפנפת בדגל החיים הטובים, הנהנתנות ושביעות הרצון העצמית, מופיע במקום אחר, או את הפואמה של מאיה קופרמן, 'שפת אם', שמורכבת מ-52 שירים שכתובים בדם אצבעותיה ועוסקים במושג המשפחה כפי שהיא רואה אותה. רדיקליות מדברת על פירוק קונספציות, על אי קבלה של שום דבר ממה שנדרש מאתנו כקדוש ועל בדיקת הגבולות".

"בארבע השנים האחרונות הלכנו אחורה עשרות שנים גם בחשיבה וגם בפתיחות, ומה שיש כיום הוא מדבר. אין לנו את מה שיש לימין מבחינת אמצעים, אבל יש לנו את מה שאין לימין וזה מוח. לעשות מיינסטרים זה קל, או לפחות רווחי, כי באמצע

הלא מאיים יש כסף. אנחנו, אלה שבצד, נאלצים לעבוד קשה, אבל זה לא מפחיד אותי. יש לנו מה להגיד ואנחנו אומרים את זה. הדאגה היחידה היא שהחוברת השניה, שתצא באפריל, תעמוד ברף הגבוה שקבעה החוברת הראשונה. לשאלתך, המסקנה של רדיקליות היא שמאל, ואני עדיין מנסה לברר מה זה שמאל ומה זה ימין. נהוג למסמס את הגבולות ואני מתנגד לכך. המילה 'שמאלי' מנסה למקם בכדי לא להטעות, אני לא חושב שאני צריך להסתיר את האג'נדה".

"בגלל הואקום הבלתי נסבל שנוצר בהוויה התרבותית שלנו. לא רק ספרות מקורית ומתורגמת זקוקה לכתב עת רדיקלי. הז'אנר החלש ביותר של התרבות העברית, המסה הביקורתית שבאה לא כמאמרים פוליטיים או כביקורות ספרותיות של 500 מילה, אין לה מקום. עכשיו, בגלל השירה בציבור שבאה לידי ביטוי בכל תחומי החיים, כולנו שרים בציבור במעין עדריות שכזו במקום לבדוק את הגבולות. האינתיפאדה סגרה פיות. הפוסט ציוניסטים באקדמיה נשלחו הביתה ורבי המכר השתלטו על הכל. בניגוד למדינות אחרות אין בארץ פרנסה מכתיבה אינטלקטואלית והאינטלקטואלים מוצאים את עצמם הולכים לאמצע".

"המיסטיפיקציה של העצמאות היא אחד הדברים המגוחכים ביותר. כולנו עובדים מטעם, רק שכתב העת שלנו יהיה מטעם הרדיקליות. המילה 'מטעם' נבחרה בשל מגוון המשמעויות שבה, כמו למשל האמונה הטובה בטעם הטוב שנפגע מאוד בשנים האחרונות, וכמובן בעברית המילה 'מטעם' אומרת כיוון ש. זה רב משמעי ובכך היופי".

אירוע השקת הגיליון הראשון של כתב העת יתקיים ביום ב', 10 בינואר בשעה 20:00 באולם צוותא בתל-אביב.