אפשר להבין לליבו של תת-אלוף איתן לוקר, שהגיע לתיכון עירוני א' בתל-אביב לתת "הרצאת מוטיבציה", ונתקל במפגינים שכבלו את עצמם לשער
בית הספר. לוקר חשב ודאי שלא מגיעה לו קבלת פנים כזו, וצדק. אבל אם רוצה הצבא למנוע מקציניו ביזיונות מעין אלה, יש לו דרך פשוטה לעשות זאת: לסרב. פשוט לא להשתתף במהלכים שהמסר הדמוקרטי והחינוכי שלהם מפוקפק.
| סגן אלוף לכל תיכון |
|
| מגייסים מוטיבציה / חנן גרינברג |
|
בצה"ל דואגים למוטיבציה של בני הנוער, והחליטו "לפשוט" על בתי הספר התיכוניים בתוכנית חדשה, "הדור הבא". 74 בתי ספר יקבלו "קצין צמוד", שייפגש עם התלמידים ועם הוריהם. המטרה בעתיד: להגיע לכל התיכונים |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
השתתפות הצבא ביוזמה זו מעידה שהטענה שמשמיעים ראשיו בתכיפות כה רבה, לפיה אין בעיית מוטיבציה ביחס לגיוס בכלל ולגיוס ליחידות לוחמות בפרט, אינה מקובלת עליהם עצמם. אחרת, לא היו רואים צורך לשגר את קציניהם העסוקים לשיחות מוטיבציה בבתי-ספר.
אזרח ישראלי משרת בצבא על-פי חוק. במסגרת הזו הוא נדרש לעכב את מהלך חייו לשנתיים או שלוש, ולעתים אף לסכן אותם.
כל זה מחויב המציאות. צריך גם להעלות על נס את מי שעומד בסכנה למען הכלל, ובוודאי את מי שאיבד את חייו במסגרת הצבאית. אבל מכאן ועד להרצאות להעלאת המורל בהשתתפות קצין במדים, בתוך מסגרת בית הספר, יש מרחק גדול. "יש לנו זכות להתחנך על-ידי מורים, לא על-ידי קצינים", ניסח זאת בפשטות אחד מתלמידי תיכון עירוני א'. לא צריך להיות תת-אלוף כדי להבין את האמת הזו.
שיעורי הגיוס מתוך מועמדים לשירות ביטחון יורדים בעשורים האחרונים. מדובר בתופעה הנובעת משינוי הערכים בחברה הישראלית, ולעיתים – כמו למשל בראשית שנות התשעים, כשמחזורי הגיוס גדלו מאוד – צה"ל נותן לה יד בשתיקה, על-ידי הקלת האצבע על הדק השחרור. כל זה ידוע ומוכר, ואולי הוא כורח המציאות. אפילו ועדות שונות שהקים הצבא עצמו העלו הצעות, שמשמען התרחקות מן המודל של "צבא העם" בשירות הסדיר ובשירות המילואים.
פרוייקט "הדור הבא" אינו אלא שכבה עבה של טיח על המציאות הזו, במסווה של "העברת עולם הערכים הצבאי ורוח צה"ל", כלשון תגובתה של דוברת צה"ל לפרשת תיכון עירוני א'. עולם הערכים הצבאי הוא אכן דבר חשוב – בתוך צה"ל, שם חש הרמטכ"ל לאחרונה סכנה שכזו לקיומו, עד שנזעק לקיים מסע התעוררות בקרב היחידות. בני הנוער, בעירוני א' או במקומות אחרים עוד יתקלו בו די והותר במהלך שירותם הצבאי. ואם יש ביניהם כאלה שמשתמטים משירות כזה, יטפלו בהם הרשויות על-פי חוק.
מנהל עירוני א', רם כהן, החליט לשנות את הדימוי של בית ספרו כ"תיכון של סרבנים". במסגרת זו החליט, למשל, לקיים "יום חילות השדה" בבית הספר. תפקידו של כהן (בנוסף להעברת החומר הדרוש בצורה נאותה) אינו להציג בפני תלמידיו את נפלאות חיל השריון או תעוזתם של הצנחנים. הוא אמור לעשות אותם אזרחים טובים יותר – וזה כולל גם ללמד אותם לשאול שאלות לגבי כל דבר, כולל השירות הצבאי.
קשה לדרוש משרת החינוך, לאור מעשיה לכל אורך כהונתה, רגישות לכל אלה. אבל דווקא צמרת צה"ל, שיש בה אנשים נבונים, הייתה צריכה להבין שאין לה מקום בבתי הספר. כשעלה לראשונה הרעיון שתת-אלוף יבוא להרביץ מוטיבציה בתלמידים, היה הצבא צריך להביט היטב במראה, לזכור מהו תפקידו – ולסרב.
