חוג הסילון כחול לבן

זהו אחד המטוסים הבודדים בעולם שמתכנניו טסו בו עוד לפני שחלקיו הולחמו; שפועלי ההרכבה של התעשייה האווירית הכירו בצורה אינטימית כל חלק שלו לפני שיצא בכלל מפס הייצור. זהו מטוס המנהלים החדש של התעשייה האווירית, ואלה השיטות המתקדמות שבהן תוכנן ויוצר. 

G150, המיועד להחליף את מטוס האסטרה הוותיק, הוא המטוס הראשון המיוצר בתעשייה האווירית בשיטה דיגיטלית לחלוטין. לקראת ייצור המטוס החדש הוחלט לשנות לגמרי את שיטות התכנון והייצור של החברה. לא מדובר בהתייעלות גרידא, אלא במהפכה של ממש, הניכרת ממש בכל פינה בחטיבת המטוסים האזרחיים של התעשייה האווירית. 

מטוס דיגיטלי, אמרנו? לא מדובר בציוד המותקן במטוס עצמו, אלא בכלי התכנון שבהם נעשה שימוש מן הרגע שבו הוחלט על הפרויקט. בעזרת תוכנות ייחודיות שפותחו במיוחד וכוח מיחשוב אדיר, יצרו מהנדסי החברה מטוס מתקדם מאוד, תוך חיסכון גדול בעלויות הגבוהות של שימוש במנהרות רוח לצורך בדיקה וטיסות ניסוי.

התוצאה תחשף בעוד יותר משבועיים, ב-18 בינואר, בטקס הגלילה החגיגי (שבו מסיעים לראשונה את המטוס מהאנגר הייצור למסלול), שאליו הוזמנו נציגים מכל העולם. ה-G150 יעלה לאוויר לראשונה במאי 2005 ואת הרישוי הוא עתיד לקבל בסוף השנה הבאה. מטוס ראשון יימסר ללקוח בחודש אוגוסט 2006. למי שמתעניין בצעצוע החביב, חברת Net Jetsהאמריקנית, המפעילה מטוסי מנהלים שהבעלות עליהם מתחלקת בין כמה חברות או אנשי עסקים, כבר הזמינה 50 מטוסים מהדגם החדש, עם אופציה לעוד 50.  

להוזיל את הייצור

אחרי פרישתו של מטוס הנוסעים העל קולי היוקרתי קונקורד מן הזירה העולמית, נשאר מטוס מנהלים פרטי סמל הסטטוס הכמעט אולטימטיבי בתחום הטיסה. זהו אחד מסמלי היוקרה המובהקים של העשירים באמת, אלה שדורשים את השירות הכי טוב, ומוכנים ויכולים לשלם על זה.

מטוס פרטי הוא נכס למי שזמנו יקר מאוד. 80% ממטוסי המנהלים בעולם נרכשים על ידי תאגידים וחברות, רובם בארה"ב. מנהלי החברות הבכירים רוצים את מירב הגמישות בטיסותיהם לחו"ל. הם לא רוצים להיות תלויים בלוחות זמנים של חברות תעופה ולבזבז זמן בהמתנה לתור, גם לזה של המחלקה הראשונה. החמרת בדיקות הביטחון בנמלי התעופה הגבירה גם היא את הדרישה למטוסי מנהלים.

15% ממטוסי המנהלים נרכשים על ידי ממשלות, והיתר על ידי אנשים פרטיים, שיכולים להוציא בין 11 ל-20 מיליון דולר ויותר כדי לטוס מתי שהם רוצים, לאן שהם רוצים ובתנאים הטובים ביותר.

התעשייה האווירית מייצרת מטוסי מנהלים כבר הרבה שנים. תחילה היה זה מטוס ה-WestWind, שתכנונו נעשה ברובו בארה"ב. לאחר מכן בא האסטרה, שנקרא גם G100, ומטוס הגלקסי - שמאז החלה לשווק אותו יצרנית המטוסים האמריקנית GulfStream, הוא מכונה G200.

בימים אלה מתחיל שלב הייצור של המטוס החדש. לדברי גדי כהן, מנהל קבוצת המטוסים האזרחיים של התעשייה האווירית, המטרה היתה לייצר מטוס שיעלה בערך 13 מיליון דולר ויהווה שיפור של האסטרה. לשם כך הוחלט להרחיב את גופו של האסטרה בכ-30 ס"מ ולהכניס בו שיפורים נוספים. אבל האתגר הגדול, לדברי כהן, היה להוזיל את עלויות הייצור בכ-15% - כלומר לנצל עד תום, ובהיקף המקסימלי, את כוח המיחשוב שעומד לרשותנו כיום.

לצורך כך הוקמו צוותים משותפים של מתכננים ושל מהנדסי ייצור, שנעזרו בתוכנה המאפשרת לשלב אלמנטים מקו הייצור כבר בפיתוח. כלומר, התכנון לקח בחשבון את אופי העבודה שתידרש בקו ההרכבה. לא עוד קביעה שרירותית של מיקום חלקים, אלא התחשבות מלאה בצרכים ובתנאים שיעמדו לרשות מרכיבי את המטוס. 

כמו לגו ענק

כלי העבודה העיקרי של הצוותים המעורבים היה תוכנה תלת מימדית מתקדמת, שפותחה בתעשייה האווירית עצמה. התוכנה מאפשרת לראות כל בורג במטוס מכל זווית, וכך לקבוע איך הוא יתחבר עם עוד אלפי החלקים המרכיבים את המטוס. מול המשחקים שאנשי התכנון מסוגלים לבצע עם אלפי חלקי המטוס על צגי הענק של מחשביהם - כל משחק מחשב מתקדם נראה בסיסי ביותר. 

"את מה שרואים על המסך רואים בקו ההרכבה", אומר אילן פייגנבאום, מנהל פרויקט G150. התוכנה סייעה לבצע שינויים בגוף המטוס ששיפרו את ביצועיו. בעבר כל שיפור כזה דרש ניסויים עם דגם מוקטן של המטוס במנהרת רוח ואחר כך בטיסות ניסוי. זה נגמר. "היום, מה שאנו מקבלים על הצג כתוצאה מסימולציית מחשב זהה למה שנקבל במציאות", אומר גדי כהן. 

ביקור בקו ההרכבה נראה כמו היכל לגו ענק. שום מסמר לא בולט על גוף המטוס. שום חלק לא נראה כטלאי, שהושתל שלא במקומו הטבעי המקורי. כאשר אנחנו מגיעים לקו הייצור אין הפתעות. הכל מתחבר בצורה מושלמת, אומר כהן.

השימוש בתוכנה התלת מימדית, ובבסיס הנתונים, הכולל מפרטים ותיאורים גרפיים של כל רכיב, איפשר לקצר את זמן ההרכבה של כל מטוס. בעבר היו עוברים כ-20 חודשים ויותר מרגע קבלת החלקים הראשונים, עד שמטוס היה יורד מקו ההרכבה. בשנים האחרונות קוצר הזמן והוא עומד כיום על 12 חודשים. בקו הייצור של ה-G150 יעברו רק שמונה חודשים מתחילת התהליך ועד סופו.

התוכנה חסכה גם שעות רבות של ניסויים יקרים - גם ניסויים עם דגמים של המטוס במנהרת רוח וגם טיסות ניסוי של ממש. את הטיסה הממשית החליפו טייסי הניסוי בסימולציות בתנאים שונים, תוך בדיקת התנהגותו של כל חלק וחלק של המטוס בתנאים שונים. 

המטוס מצוייד במערכת אוויוניקה מתקדמת מאוד, שהפיקוח עליה מתבצע בעזרת ארבעה צגי מחשב צבעוניים ענקיים, שבאמצעותם ישלטו הטייסים על כל מערכות המטוס. חסל סדר מאות המתגים והכפתורים המוכרים מן העבר. באמצעות התוכנה הושבו טייסים וירטואליים במטוס, ונבדקה יכולתם לראות היטב את העולם החיצוני ובמקביל ללחוץ על כל מתג בתא. התוצאה היא תא טייס מתקדם ביותר, חלומו של כל טייס. 

כדי להשיג את כוח המיחשוב האדיר שנדרש לפרוייקט, נעזרת התעשייה האווירית ב-300 מחשבים המקושרים ביניהם.

חלום באוויר

מי שמוציא 13 מיליון דולר על מטוס פרטי, רוצה מוצר מושלם מבחינה טכנית, אבל גם שהמטוס יעוצב בדיוק לטעמו. מסיבה זו יצרניות המטוסים האלה מספקות למזמין מטוס ירוק או ערום - ואת סידור הפנים מבצעים על פי הדרישות הספציפיות של כל רוכש. 

ה-G150 יוכל להטיס שבעה נוסעים מחוף לחוף בארה"ב. מתכנני הפנים של התעשייה האווירית ושל חברת GulfStreamהאמריקנית, מציעים דוגמאות של סידורי פנים למטוס החדש, המתחרים זה בזה בפאר ובחומרים בהם עושים שימוש. עץ מהגוני, ציפויי זהב, ריפודים מבד ארוג ביד ותוספות אחרות, הופכות את תא הנוסעים המרווח לחלום באוויר. 

בר משקאות מהודר ותא שירותים עם מושבי אסלה מחוממים משלימים את החסר לאלה, שגם הטיסה ממקום למקום חייבת להיות אצלם המשך לחיים הטובים בווילה המפוארת או במשרד ספון העץ בקומה ה-40 של גורד שחקים.