מגילת החורבן
מדינה היא רק גוף משפטי. החיים מתנהלים, מה לעשות, בממד שיצא אצלנו מן האופנה: ארץ
עמוק באדמה תיטמן סמוך למגילת היסוד של נווה דקלים מגילת החורבן. כאשר ישובו יהודים לנחלת אבות זו, הם יקראו בה שעל שלושה חרבו היישובים: על החלפת זכות ב"ביטחון", ארץ מולדת ב"מדינה" ואדמה ב"שלום".
ארץ ישראל עיצבה את העם היהודי והוא עיצב אותה. רק לו הייתה הארץ, כיחידה אחת, עם ירושלים כבירה – לבית לאומי. תחת כל שלטון אחר הייתה מפוצלת, חסרת שם וייחוד.
"מתוך הכרה בקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל וצידוק הקמתו מחדש לש ביתו הלאומי בארץ זו" נתן חבר הלאומים לבריטניה את כתב המנדט. זו הבכורה המפוארת, שבנזיד עדשים של "ביטחון" מכרנוה למהגרים שנתקבצו לכאן מארצות שכנות, גם כדי לאכול לחם מפרורי מפעל הבנייה שלנו, אנשים שאף את שמם הלאומי שאלו רק מן השם הלועזי של ארץ ישראל. למענם ויתרנו על תביעת זכותנו על הארץ, ואת יתדותינו תמכנו ב"ביטחון" שאינו ערך אלא מצב.
איכה חדלנו להבין שללא זכות גם זכות לביטחון אין? ואיכה הפנינו עורף לצוואת ר' נחמן מברסלב: "אף על פי שהם גזלו מאיתנו ארץ ישראל... היא שלנו מאבותינו וסוף כל סוף נוציא אותה מידם בע"ה.. עם הבתים והחצרות"?!
האומר "ארץ ישראל" מצטייר כקיצוני ומיושן. אפילו מזג האוויר מתרחש "במדינה", לא בארץ. אבל מדינה היא רק גוף משפטי, וגוף כזה אינו יודע קור וחום, גשם ורוח. החיים מתנהלים, מה לעשות, בממד שיצא אצלנו מן האופנה: ארץ. מדינה היא שלטון, אך שלטון מתחלף, והארץ לעולם עומדת. היוצר עימות בין נאמנות למדינה לנאמנות לארץ שוכח כי המדינה הזו נועדה לשמש מכשיר להשבת היהודים לארץ ישראל דווקא, "ארץ ההבטחה". איכה הייתה מדינתנו כחופה המרחפת באוויר, איכה היא יורדת מארץ ישראל, כגוף העוזב את נשמתו?
מי שמולדתו "מדינה", וזכותו רק ל"ביטחון", לא יקשה להחליף אדמה ב"שלום". עם מנצח לוקח מן המנוצח אדמה ומעניק לו שלום. רק אנחנו נותנים מאדמתנו לאויבינו המובסים, כדי שיעניקו לנו הם את ה"שלום", ובכך גם מודים שזכותנו אינה זכות, וגם בונים להם תדמית כוזבת של מנצחים במלחמה.
איכה שיחקנו את משפט שלמה במהופך: אמו של הילד אומרת "גזורו" ומשליכה אותו לזרועות הגנבת, שהחליפה את תינוקה? איכה דלונו, שאצל ה"פלסטינים", שעל כל הרוג שלנו ספגו 3 או 4, "הביטחון" אינו סחורה ותמורתו לא הציעו מעולם סמ"ר של אדמה? איכה נפלה עלינו, כאפלה בצהריים, רוח תבוסה ואובדן דרך, איכה נפלנו לתהומות של פיק ברכיים ושנאה עצמית, איכה נעשינו יורשים מופקרים, שבזבזו אוצר יקר, רוחני וחומרי, שקיבלו מאבותיהם?
עד כאן מגילת החורבן שתיטמן, חלילה, בנווה דקלים. ואם חס וחלילה יעלה בידם של אולמרט ושרון, גם ביישובי אפרים ויהודה, ואף בירושלים ההיסטורית.
"התנתקות" קוראים דוקטורי ה"ספין" לעקירת יישובי חוף עזה וצפון השומרון, שלא לפצוע את האוזן במילים כמו גירוש ועקירה. הם אינם יודעים עד כמה קלעו למטרה: מתנתקים מהזכות על נחלת אבות, מנתקים את העם ממקום חיותו ואת המדינה מבסיס קיומה – אדמת ארץ ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
