הצפון נוחת בסלון

אם מנחם הורוביץ מוצב בחזית הסידרה, חברת "טופליין תקשורת" שמפיקה אותה, מאה אחוז מתוצרת קריית שמונה, היא העורף היציב שעומד מאחוריה, וגם המנוע הבלתי נלאה. "מבחינתנו, זאת דרך להביא את הצפון לכל בית במדינה ועוד בפריים טיים", אומר יובל אפריאט, אחד משלושת האחים יוצרי הסידרה, שאינו מהסס להניף את המילה "שליחות".

השליחות הזאת מתבצעת בצורה מתוחכמת. היוזמים נמנעו במתכוון מסידרה אולפנית. הכל ישר מהשטח, אפוף בנופים הגליליים המוכרים, המלופפים בהילה של מפורסמים, שמוכנים לחשוף צדדים פחות מוכרים שלהם לעין המצלמות. יוסי שריד נראה חוטף מארס בשש בש, מהלך בשוק הדגים בטבריה ומובל בטרקטור מצ'וקמק ללול תרנגולות במושב מרגליות, שבעבר התגורר שם תקופה ארוכה.

אהוד ברק, שכראש ממשלה הוציא את צה"ל מלבנון וסיים טרגדיה בת 18 שנה, כמעט טבע עם הורוביץ באגמון החולה. הסירה הקטנה שבה הושטו, לא עמדה בכובד משקלם. עם ראש הממשלה שרון, שממנו קיבלו הסכמה עקרונית להופעתו בהמשך הסידרה, ייזהרו יותר. ברק התייצב לצילומים בלי נילי ולא התייחס לנאוה, שבמקור מטבריה. לעומתו, תהיה בסידרה חשיפה טלוויזיונית ראשונה של אורית מופז, המתלווה לבעלה הביטחוני במסעו בצפון. שר הביטחון מתרפק על ימי נעוריו בבית הספר החקלאי בנהלל, נוהג בטרקטור כמו פעם, וכתבנו מהדס אחריו ומחלק את המספוא לפרות.

שרה נתניהו מתראיינת

בין הקטעים הקלילים משתרבבת הפוליטיקה. מופז פוגש את איתמר, בנו של כתבנו בצפון, העומד להתגייס הקיץ, ומשוחח עימו על ההתנתקות. שרה נתניהו מתראיינת לראשונה לטלוויזיה לאחר הפסקה של חמש שנים, ופוגשת במג'דל כרום ילדה שנקראה על שמה. ביבי שלה מתחייב לדרוזים בגולן, שאם זה יהיה תלוי בו, רמת הגולן תישאר לעולמי עד בשטח מדינת ישראל.

בסידרה, בבימוי עדי פרוסט, כל פרק מעוצב בהתאם לדמות המככבת בו. הורוביץ מתאים עצמו לדמויות כמו פלסטלינה. לא מסתער עם שאלות נוקבות. הן צצות מאליהן, ואגב כך פורצים הגילויים. שריד, למשל, מתוודה שכילד הג'וב שלו אצל אמו, דובה, היה להרוג את הקרפיונים לגפילטע פיש של שבת, טראומת ילדות שהוליכה אותו להיות מעין יפה נפש.

מדורת שבט אפריאט

"טופליין", על 25 עובדיה, קירבה בסיבי לוויין את קריית שמונה למרכז הארץ. עברו הזמנים שבהן קלטת וידאו היתה "נוסעת" שלוש שעות וחצי לאולפני הטלוויזיה. הכל און ליין ומיידי. שלומי ויובל עובדים עבור ערוץ 2. גדי מצלם בכל הארץ לערוץ 10, ועם זאת שותף בחברה המשפחתית, למענה צילם את סידרתו של הורוביץ. על היריבות בין הערוצים מתעופפות ביניהם עקיצות, אבל האהבה מחפה על הכל. עם הקמת החברה שלהם, רכשו קרקע המשקיפה על קריית שמונה. "מכאן היינו משקיפים על נפילות הקטיושות", מציין גדי. כיום הגבעה נקראת גם במפות "טופליין" ונשקף ממנה נוף עוצר נשימה.

הם שלושה מתוך עשרת ילדיהם של ציונה ופרוספר אפריאט, בעבר רכז עבודה ב"סולל בונה", מוותיקי קריית שמונה. הם גדלו בקן משפחתי חם עם התכנסויות לארוחות ליל שבת, בלי לפסוח על הקוסקוס המסורתי. "הערכים שקיבלנו שווים יותר מכל כסף", משוכנע שלומי. הוא בן 41, הרביעי בעשירייה. יובל, 35, וגדי, 33, חותמים אותה.

שלומי מצלם מילדותו, מאז היה "מפלח" מאביו את מצלמת ה"קוניקה" הישנה. את התיכון העביר בבית ספר חקלאי במגמת רפתנות. שם כבר היה הצלם של החבר'ה. בצבא שירת בשריון. השתחרר כמ"פ. התגלגל בין עבודות שונות, עד שנפתח קורס לתקשורת וידאו במכללת תל חי. עם תעודה ביד אחת ומצלמה ביד השנייה, התגלגל בין קיבוצי האזור והנציח חגיגות וטקסים. מאז התהפך הגלגל, וחברי הקיבוצים עובדים ב"טופליין".

עלה על מטען צד

החלום של שלומי היה לצלם חדשות. מ-87' הוא עושה את זה במרחב הצפון. גדי סייע לו כנער. המשימה הראשונה היתה טעונה. היתקלות ליד גדר המערכת. הם הוזעקו לצלם גופות מחבלים. כעבור זמן הפכה לבנון לזירת הפעילות שלו. שלוש-ארבע פעמים בשבוע היה חוצה את הגבול ומצלם בטירוף, דוהר מתקרית לתקרית. פחד? הצחקתם אותו. "היתה לנו מין אמביציה כזאת, שהחדירה בנו מספיק אדרנלין כדי להעלים כל פחד", הוא זוכר. "כשהעין מאחורי העינית, אתה בטוח שאתה חסין מכל צרה". מטענים. פצמ"רים. הפגזות. אימה מכל עבר ותחושה של "לי זה לא יקרה". לפני שבע שנים התפוגג באחת ענן הביטחון העצמי שאפף את שלומי. הוא עלה על מטען צד עם שיירה, נפצע תוך כדי צילום והובהל לבית החולים. המצלמה המשיכה לצלם בעודו שותת דם. מי שצילם אינספור תקריות, מצא עצמו מככב בעל כורחו בעיתונים. צד שמאל שלו נפגע קשות. הלסת, היד, הרגל. המון ניתוחים. אשפוז ממושך.

"פחדתי להפוך מהאדם הכי תזזיתי שיכול להיות, הכי חזק שיכול להיות, לאחד שתלוי בזולת", הוא מספר. "זה שיגע אותי. לקח לי זמן להשתכנע שאני מסוגל להמשיך במקצוע בלי להתרוצץ כמו קודם".

כיום שלומי הוא יותר על תקן מפיק ומנהל מקצועי ב"טופליין". אם הוא מצלם, מדובר בסרטי פרסומת ותדמית.

הנשמה נשארה בקריית שמונה

גדי, רווק תל אביבי מבוקש, שירת בצה"ל כצלם סרטי הסברה. "גם אם אני לא תכל'ס במקום, בנשמה אני תמיד בקריית שמונה", הוא מעיד על עצמו. "חוץ מזה, כל מדינה צריכה איזו שגרירות". באזרחות החל כעוזר צלם בסרטי קולנוע, ובהמשך עבר לטלוויזיה וצילם חדשות ברחבי הארץ. רגע השיא - הצילום הבלעדי מ"איכילוב" של איתן הבר מודיע על רצח רבין. אבל גדי מפורסם לא רק בשל הישגיו המקצועיים. שמו נכרך בשמות זוהרים כמו הדוגמנית ליהי אלון, ובעבר גם סיגל שחמון, טלי מורנו מערוץ 10 ואף מיכל ינאי. אפריאט אינו שש להתייחס לחייו בביצה, ומקפיד להציג את עצמו כקריית שמונאי גאה, גם שנים רבות לאחר שהיגר לתל אביב. "לאן שאני לא מגיע, בכל מקום אני זוכר שאני גדי מקריית שמונה".

"כתבנו בצפון" - ערוץ 2, רביעי (12.1) 22.10