סושי עם כיפה

מאז נעשה אורח כבוד בבריתות, בר מצוות וחתונות שמחזיקות מעצמן, הסושי אינו עוד עובד זר בישראל אלא כמעט בן בית. בדרכנו הלחצנית והאופיינית, התחלף האירוח באיזרוח והפך עד מהרה לגיור כהלכה, מה עוד שבניגוד למטעמים נוכריים אחרים, הסושי (והמטבח היפאני בכלל) נוח יחסית לייהוד. לא נפוץ בו עירוב של בשר וחלב, ואם שולפים מתפריטו כמה רכיבים -  פירות ימיים וחזיריים - אפשר לברוא לו גרסה יראת שמיים, שתהיה אופנתית וכשרה באותה עת ובאותה עונה.

משום כך, לא תוכל "יוקו אונו" במתחם הבורסה ברמת גן להסתתר מאחורי כשרותה בבואה לתרץ ולנמק את בינוניות ביצועיה. זוהי מסעדה מתבקשת בנוף העסקי שבו היא ממוקמת: שומרי הכשרות שבין עובדי הסביבה (המגוהצים עד מעונבים) ראויים למקום מתאים בו יוכלו לקיים פגישה או ארוחה. העיצוב צריך להיות נאה, האווירה סולידית, התפריט מודרני והטעמים אנינים. מלבד האחרון, עומדת יוקו אונו בכל הסעיפים. אפשר לשבת סביב הבר החצי עגול והגדול, ואפשר באחד החללים הרבים. אפשר לתת באלגנטיות רק סושי, ואפשר לסעוד ארוחה מלאה. אפשר לשלם כ-100 שקל לאדם, בממוצע, ואפשר לנצל עסקית צהריים, ב-38 או ב-56. בכל מקרה, מגוון האפשרויות רחב דיו כדי להזמין אליו את חברי משחר ההיסטוריה הילדותית, ברנש איכותי ויקר, הלא הוא המפוזר מהכפר.

כיוון שאנחנו רגילים לחלוק חיבוטים, קיטורים, ומעצורים, חלקנו הכל על השולחן. מרק מיסו צח, עם קוביות טופו, אצות ובצל ירוק, היה מיסו ממוצע של מסעדות יפניות, ואצתי מדי. הספרינג רול, לעומתו -  נייר אורז במילוי ירקות מוקפצים ברוטב סויה - היה המנה המעניינת בארוחה. בזכות המעטפת החלקלקה והמילוי הלא מכביד, החליק הרול במורד הגרון, מעודד בידי רוטב צ'ילי מתוק שהוגש לצידו. מתאבן סימפטי.

מהעיקריות די התבאסנו. קומבינציית הסושי, שהורכבה מווריאציות דגיות וירקותיות של מאקי, ניגירי (ללא אצה) ואינסייד-אאוט (מאקי הפוך), לא סיפקה את התאווה הגדולה שפיתחנו בשנים האחרונות לסושי משובח. זה שלפנינו היה צמיגי משהו, כורך אורז דביק מדי ואצה שלא מתפצחת בפה. הוא לא היה גרוע, אבל גם לא מוצלח. מנת הדג, "פנקו פיש" (ביוקו אונו אין בשר), נשאה אותנו בזכרונות אל ארוחת ליל שבת בבסיס: שניצל דג (פילה מוסר במקרה זה) מטוגן בגסות ורחוק מלהיות מעודן. מצע תפודים ובטטות שכב מתחת לדג - אבל מבחינת הטעם היה מעליו.

בלי להתעכב יותר מדי, פשוט כי אין סיבה, נזכיר את אטריות הביצים המוקפצות עם ירקות ברוטב סויה (בסדר), האורז המטוגן עם ירקות וביצה (סביר) וקינוח המיני ליצ'י (קשה לפספס). דווקא כדור הסורבה פסיפלורה הפתיע לטובה בחמציצותו המתריסה. מכירים את השאלה שלפעמים בלתי אפשרי לענות עליה אמת במסעדה? זוהי, כמובן: " נו, היה טעים לכם?" כשהשירות נחמד, התנאים נוחים והאוכל לא מחפיר, אלא סתם מאכזב - מה כבר אפשר להגיד? כבשנו, המפוזר מהכפר ואוכל הכל, את פנינו בצלחות שלפנינו, והפטרנו מלות נימוסין בלתי מחייבות. אם היושב במרומים הוא גם אלוהי הסושי, אני נושא תפילה שהוא אינו בודק בציציות. כי הניגירי הבא שלי יהיה הרבה פחות יהודי.

• יוקו אונו, רחוב ז'בוטינסקי1, רמת-גן. טל 03-7524666 כשר.