מי אתה, אבו מאזן?

ככל שגובר זרם הברכות ללשכתו של אבו מאזן כן קטן הסיכוי לעלייתה של הנהגה פלסטינית מתונה ולקידום השלום.

ארה"ב לא אספה לחיקה את סגני ומקורבי בן-לאדן וצבאם. היא תובעת, ובצדק, את סילוק משטרי הטרור מקאבול ומבגדד (ולא רק את סילוק ראשי המשטר), כתנאי מוקדם לפתיחת דף חדש ביחסים עם אפגניסטן ועיראק. סילוק משטרי הטרור הוא גם תנאי מוקדם לנכונות גורמים מתונים להיכנס לזירה הפוליטית.

תנאי בל יעבור לפתיחת דף חדש ביחסים עם הפלסטינים חייב להיות עקירתו מן השורש של המשטר אשר הפך לאב טיפוס של חטיפת מטוסים, טרור בינלאומי, בוגדנות בין-ערבית, הפרה שיטתית ואלימה של הסכמים, שחיתות, רמיסת זכויות אדם, חינוך לשנאה ועידוד להתאבדויות. משטר האימה של הרשות הפלסטינית אינו מאפשר לפלסטינים מתונים להתמודד על עמדות הנהגה.

אבו מאזן היה סגנו האפקטיבי של ערפאת מאז ירידתם מהבמה של אבו-ג'יהאד ואבו-איאד. הוא מוכר כמספר 2 מאז החתימה על הסכם אוסלו. יחד עם אבו עלא, היה אבו מאזן ממקורבי ערפאת מאז שנות ה-50. הוא לא הופיע לבחירות בינואר 2005 ממקום מושבו בגולה או ממקום מחבואו במחתרת האנטי-ערפאתית, אלא כנאמנו וממשיכו של ערפאת, ששהה במחיצתו בתקופה הקשה במוקטעה ברמאללה. בשנות ה-50 הוא כיכב בשורות התא הפלסטיני של "האחים המוסלמים" בקהיר. שם רכש את הניסיון וההיכרויות שאפשרו לו לגבש סידרת הבנות עם החמאס מאז 1993. לפי ההבנות, גוברת ההסכמה בין הרשות לבין החמאס על היעד האסטרטגי (מימוש ריבוני של זכויות השיבה לשטחי 1948), על המחלוקת הטקטית. לכן, אבו מאזן אינו פועל לחיסול הטרור החמאסי, אלא לשילובו בממסד הפלסטיני, "שישחרר את המולדת". לכן, אבו מאזן חלק לעיתים על הטקטיקה של ערפאת, אך אף פעם לא על האסטרטגיה של אבי תורת-השלבים "לשחרור פלסטין".

ב-1959 היה אבו מאזן שותף בכיר להקמת הפתח בכווית, לשם הוא נמלט ממצרים עקב פעילותו החתרנית. ב-1964  הצטרף לערפאת בבסיסי הטרור הפלסטיני שהוקמו בסוריה, וב-1970 היה מראשי הקשר האש"פי נגד המשטר ההאשמי בירדן, וגורש ללבנון, שם שיחק תפקיד מרכזי בחתרנות שהובילה לסדרה של מלחמות אזרחים, שפיכות דמים וסילוק אש"ף מביירות.

ב-1972 היה אבו מאזן אחראי לגיוס המימון הדרוש לרצח האתלטים הישראלים באולימפיאדת מינכן. את כישוריו הארגוניים-חתרניים רכש במוסקבה במתקני הק.ג.ב. אבו מאזן היה מהארכיטקטים של יחסי אש"ף עם משטרי האימה של מוסקבה ומזרח אירופה. את הדוקטורט שלו רכש באוניברסיטת לומומבה במוסקבה, שם השתלם בהכחשת השואה. כל חברה מערבית היתה מקיאה מקרבה מכחישי שואה, אך את אבו מאזן מחבקים. בסך הכל הוא רוצה לחזור הביתה – לצפת – בשלום.

מאז 1993 מהווה אבו מאזן ציר מרכזי בעיצוב הרשות והחברה הפלסטינית. יש לו תפקיד ראשי בגיבוש מערכת החינוך לשנאה בבתי הספר והגנים, במסגדים ובתקשורת הפלסטינית, שהיא קו הייצור של המתאבדים. הוא אמן כפל הלשון והדו-פרצופיות, הממנף את הניגוד הקוטבי בינו לבין ערפאת: פנים מגולחות למשעי, עניבות אופנתיות, ארשת פנים של סבא ג'פטו וסגנון דיבור מתון עם בני-שיח מישראל ומהמערב.

כך התקדם אבו מאזן במסגרת אש"ף, וכך הוא מוליך שולל מעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל ובארה"ב, הנכונים להקריב ממצאים מרשיעים של 50 שנים על מזבח הרהורי הלב המקדשים את אוסלו וספיחיו (הסכמי חברון, וואי, מפת הדרכים וההתנתקות). פתגם אמריקני מזהיר: "עבדת עלי פעם אחת - הבושה שלך; עבדת עלי פעמיים - הבושה שלי". אבו מאזן ושות' עובדים על ישראל מאז 1993. האם נהפוך לפראיירים של העולם?