העולם נחלק לאלה שאוהבים את הלונה-פארק ולאלה שלא מסוגלים להשלים עם קיומם של אלה שאוהבים אותו. הראשונים שואבים הנאה מטילטולים, שקשוקים, סחרחורות ושאר מיני ריגושים מעוררי חרדות. האחרונים סבורים שהראשונים פרוורטים. הלונה-פארק, כפי שעשוי להעיד שמו, הוא לפיכך מעין מחלקה סגורה בה המכורים לדבר פורקים את ייצרם (ואף בוחנים את נטיית לבם של צאצאיהם).
בחסות השמש החורפית, יצאתי לטיול קצר במחוזות ילדות נשכחים. אין כמו הקור והגשם להזכיר לנו את הקיץ, ואין כמו הקיץ, הקיץ האידאי, להזכיר לנו את הים, את האבטיח ואת ילדותנו שחלפה לה. ואם בכך חפצנו, במפגש פנים אל פנים עם הזיכרון, הרי שאין כמו הלונה-פארק לספק חבילת נופש לתייר בנבכי ילדותו.
אגב סיור שערכתי במקום, נקרו בדרכי שלושה ילדים חביבים, משחקים באבן-נייר-ומספריים. מה המתקן האהוב עליכם? הצעיר פעה: "מבוך הזכוכיות" ואילו שתי הבנות השיבו ביתר עוז, "רכבת השדים". ומה המאכל האהוב עליכם? גם כאן נחלקו הדעות: הבנות הצהירו על אהבתן הבלתי מתפשרת לצמר-גפן מתוק, והקטן תכול העיניים הפתיע ואמר: "מלח".
החלטתי לא להסתפק בהעדפות הזאטוטים, ולמרות ניסיון העבר העגום, לעלות למתקן הנורא מכל – רכבת ההרים. כפי שאמרו כבר הורי, אי-שם בעברי המודחק, על טעויות משלמים.
- תודה ללונה פארק תל אביב על שיתוף הפעולה.
