הצמרת החדשה של האוצר
סבר פלוצקר על צמרת פקידות האוצר החדשה, ששומרים על נתניהו, כדברם, מפני עצמו, ועל מערכת המיסים האמריקנית המעוותת והכאוטית, הזקוקה נואשות להצלה מקריסה גמורה
הפקיד הנוזף בשר שלו הוא בן למשפחה מיוחסת ואיכותית: הצמרת החדשה של משרד האוצר. אנשים דעתניים מאוד, בעלי תארים אוניברסיטאיים מתקדמים, חיתוך דיבור בלתי-מתפשר, תחושת שליחות, תחושת עליונות, שותפות לאותה השקפת עולם, המציבה במרכז העשייה האנושית את השוק החופשי, והיכרות אינטימית עם המשק הישראלי.
חבר'ה טובים. חבר'ה נמרצים. חבר'ה קצת מפחידים. לצורכי ההכללה והקיצור אקרא להם "ניצי האוצר": הם יותר ניציים מהבוס שלהם, נתניהו, באכיפת המודל של כלכלת שוק על המשק הישראלי. הם שומרים על נתניהו, כדברם, מפני עצמו. "ביבי לחיץ", הם מציינים, "ואנחנו לא".
החבורה כוללת לפחות את יוסי בכר (מנכ"ל המשרד), ירון זליכה (החשב הכללי), קובי הבר (הממונה על התקציבים), מיכאל שראל (סמנכ"ל לכלכלה ומחקר), אייל בן שלוש (המפקח על שוק ההון והביטוח), איתן רוב (מנהל אגף המיסים) ועוד פקידה/פקיד או שניים.
ניצי האוצר לא מסכימים בכל, אבל מסכימים על הרבה. הם שותפים לדעה שהכרחי להפחית את המיסים ולהקטין משמעותית את חלקה של הממשלה בכלכלה ובחברה. הם שותפים לדעה שבניהול עסקים עדיפה בעלות פרטית על בעלות ממשלתית, כי הראשונה יעילה והשנייה משחיתה. הם רואים את עצמם כסיירת מטכ"ל בקרב למען האזרח הקטן, העסק הקטן, העובד הקטן.
הם שותפים לדעה כי חובה לשבור את הקרטלים והמונופולים על כל צורותיהם. הם מצדדים בתחרות מירבית, בכלכלה פתוחה ובניתוק הפוליטיקה ממנה. הם לא יראים מפני כוחו של ההון וגם לא מפני כוחה של העבודה המאורגנת. הם נושפים בעורפו של נתניהו כשהוא שוקל, כדרכו של כל מדינאי, לחבור לזמן מה לקבוצת אינטרסים והוא אכן חושש מזעמם.
הם מזכירים מאוד את הקבוצה שהקיפה את נשיא ארה"ב רונלד רייגן כשזה החל, ב-1981, את המהפכה הכלכלית שלו באמריקה, מהפכה שממנה שאף נתניהו את השראתו. בדש חליפותיהם נשאו יועצי הנשיא דאז סיכת כסף מעוטרת בראשו של אדם סמית, כלכלת בריטי בן המאה ה-18. סמית, האב הרוחני ומורה הדרך שלהם, חיבר את "עושר האומות" - התנ"ך של כלכלת השוק התחרותית והחופשית.
אדם סמית טען כי הרווחה הכלכלית של המדינה נוסקת לשיאה כאשר היא מעניקה לכל אזרח את החופש הגמור לרדוף אחר הרווח האישי שלו. היד הנעלמה של השוק החופשי, הבטיח סמית, כבר תדאג לכך שסך התועלות האישיות של האזרחים יגיע למקסימום האפשרי. אבל כדי שהשוק יעשה את המוטל עליו, צריכה המדינה להבטיח סדר ציבורי, לאכוף חוזים, לשמור על זכויות הקניין ולהילחם בלא פשרות בכל התארגנות שמטרתה להגביל את התחרות, בין אם זו התארגנות של בעלי העסקים, של עובדים או של פוליטיקאים.
לא אופתע לראות את סיכת "אדם סמית" בדש חליפותיהם של זליכה, בן-שלוש, הבר, שראל וניצי אוצר אחרים. נתניהו לא ילך איתה; הוא יותר מדי פוליטיקאי ישראלי.
מיסים משוגעים באמריקה
בידיעה שלא זכתה להבלטה בארץ סופר השבוע על כינון ועדה נשיאותית בארה"ב לגיבוש רפורמה מקיפה במערכת המיסים האמריקנית. בראש הוועדה העל-מפלגתית הוצבו שני סנטורים לשעבר, אחד מפלורידה ואחד מלואיזיאנה. הוועדה התחייבה להגיש את המלצותיה לנשיא בוש, לשר האוצר סנואו ולקונגרס כבר בסוף יולי.
בכתב המינוי של הוועדה פורטו עקרונותיה של הרפורמה: לפשט את חוקי המס בארה"ב, לקצץ את העלויות של הפעלתם, להפחית את העומס הביורוקרטי על האזרחים, לחלק את העלויות והתועלות של מערכת המס "באופן פרוגרסיבי מתאים", להכיר בחשיבות הדיור והצדקה בחברה האמריקנית, לקדם צמיחה כלכלית מתמשכת, לעודד תעסוקה ולתמרץ מאמץ בעבודה, בחיסכון ובהשקעה ולחזק את כושר התחרות של ארה"ב.
יעדים רבים לוועדה אחת. אך זו ועדת אין-ברירה: מערכת המס האמריקנית השתגעה והיא זקוקה נואשות לניתוח שיציל אותה מקריסה גמורה. היא מעוותת, כאוטית, עמוסה בתיקונים, תוספות, חורים ופטורים, בלתי-מובנת לנישומים, מפלה בצורה בוטה בין המקורבים לצלחת לרחוקים ממנה, מתמרצת פעילויות סרק, לא הוגנת וכוללת תת-מערכות מיסוי העלולות לחנוק את האזרח מבלי שיידע מאיפה זה בא לו.
פגמיה העמיקו כתוצאה מקיצוצי המס האחרונים של ממשל בוש. אלה גרמו לכך שבפועל כמעט ולא משולם כיום בארה"ב מס על רווחי הון לסוגיהם והמס מוטל, רובו ככולו, על הכנסות מעבודה ומפעילות יצרנית.
את הדחיפה האחרונה לכינון הוועדה סיפקה חקיקה שאושרה אשתקד בקונגרס. תחת הכותרת "חוק לעידוד יצירת תעסוקה" הוענקה לכל הפעילות התעשייתית בארה"ב הטבת מס אדירה - ניכוי מס של עד 9% מההכנסה החייבת - כשההגדרה של תעשייה" כוללת שירותי תוכנה, שירותי תשתית, נדל"ן וענפי מסחר מסוימים.
"ההטבה הנדיבה באה", מסביר אורן פן, שותף ומנהל בחברת הייעוץ וראיית החשבון הבינלאומית פרייס, ווטרהאוז, קופרס (PWC), "לפצות על ביטול תמריצי היצוא המיוחדים שמהם נהנו תעשיות אמריקה. הביטול נאכף על-ידי ארגון הסחר העולמי; החקיקה החדשה היתה, מן הסתם, פופולרית מאוד בקרב הפוליטיקאים".
סעיף נוסף בחבילת החקיקה הזו, המעורר סימני שאלה כלכליים כבדים, מעניק פטור ממס - ליתר דיוק שיעור מס מגוחך של - 5.25% לתאגיד אמריקני בינלאומי שיעביר בתוך שנה את הרווחים שצבר בחוץ לארץ חזרה למולדת וישקיע אותם באפיקים ששלטונות המס יאשרו. "המחוקקים מצפים", מספר פן, "שכתוצאה משמיטת מסים זו יזרמו חזרה לארה"ב מאות מיליארדי דולרים", שהרי מס החברות הרגיל בארה"ב הוא 35%.
אורן פן מאמין שהקלות המס עשויות להוסיף מאות אלפי ג'ובים למשק האמריקני, אבל הוא מודה שהיישום יהיה "מאוד מסובך, לחוץ בזמן, עתיר ביורוקרטיה וייתן לנו, כיועצי מס ורואי חשבון, המון עבודה".
אורן פן הוזמן לישראל על-ידי משרד רואי החשבון הגדול קלסמן וקסלמן, המייצג את PWC בישראל. טרם הצטרפותו לחברת ראיית החשבון עבד פן בצוות המקצועי של ועדת המסים של הקונגרס האמריקני, המשותפת לסנאט ולבית הנבחרים. זו אחת הוועדות החשובות ביותר במדינאות הכלכלית של ארה"ב ואורן פן ביסס את מעמדו בה כמומחה למיסוי בינלאומי.
"הלקוחות שלי", מספר פן, "היו כל 535 חברי הקונגרס. עזרתי להם להבין את מסתורי חוקי המס, עזרתי בכתיבת הצעות חקיקה, סיפקתי תחזיות של הכנסות והוצאות מס".
כשאנחנו מדברים על מערכת המס האמריקנית, נזהר פן מלהשמיצה במלים בוטות. אך דעתו ברורה וחדה: "זו מערכת בלתי-אפשרית ובלתי-הגיונית, שבנויה טלאי על טלאי" וחובה לשנותה מן היסוד. בשנת 2001, אומר פן, חזו מומחי הקונגרס האמריקני עודפים בתקציב הממשל ל-10 השנים הבאות, בסכום כולל של 5,600 מיליארד דולר. כעת מצפים אותם המומחים לגירעון מצטבר, על פני 10 שנים, של 2,300 מיליארד דולר. יחי ההבל הקטן.
מי אחראי להידרדרות התקציבית הקשה של ארה"ב, המשתקפת גם בגירעון המעמיק במאזן התשלומים הבינלאומי שלה? פן מייחס, כמו כלכלני אמריקה הרציניים, את עיקר התפנית לרעה לקיצוצי המס הגדולים של ממשל בוש. האם לנוכח התחזיות השחורות הללו, לא צריך לשקול העלאות מס כלשהן באמריקה? על הבנזין, למשל? "העלאות מסים", משיב פן, "כולן מחוץ לתהום בשביל ממשל בוש. לא עומדות על הפרק".
הוועדה לרפורמה במס שהוקמה החודש, מעריך אפוא אורן פן, תגבש את המלצותיה כך שלא תהיה בהן שום הכבדה בנטל המסים. "השנה", הוא אומר בצער ובנימה ספקנית, "לא נראה חקיקה רצינית בתחום המסים בארה"ב, אולי רק ב-2006".
נו, ועוד יש מי שרוצה לייבא לכאן את אמריקה, בלי הבחנה בין טוב לרע.
לפנייה לכתב/ת 
