רפורמה טובה במחיר סביר

לידיעת הציבור שאולי כבר התעייף מהעיסוק בוועדת דברת: ועדה "נוראה" זו מציעה חידושים מפליגים ודרמטיים שיתרמו לשוויון, להוגנות ולאיכות במערכת החינוך.

ראשית, ייחוד החינוך הציבורי בעצם מחויבותו למטרות מוגדרות, לתוכנית הליבה ובעיקר להימנעות ממיון תלמידים בכניסה לבית הספר ובתוכו; שנית, תקציב דיפרנציאלי ושקוף, המבוסס רק על מאפיינים כלכליים חברתיים, והמבטיח לתלמידים חלשים משאבים נוספים, מורים נוספים ועוד; שלישית, מיסוד האינטגרציה כשיקול מרכזי בהפעלת בחירה מבוקרת של בתי ספר לרווחת התלמידים וההורים; רביעית, שינוי מקיף ברכיבי העבודה, ההערכה, ההכשרה, הקידום והשכר של המורים והמנהלים. מורים, האמורים לספק שירות חשוב מאין כמותו להתפתחות האדם על חשבון הציבור, יצטרכו להיות משכילים ולהוכיח הצלחות – כמו כל עובד פרופסיונאלי במגזר הציבורי – בתמורה לשיפור גדול בתנאי העסקתם; חמישית, בנייה מחדש של תוכנית הלימודים ומערכת בחינות הבגרות. מוצע לעגן חידושים אלה בחקיקה ראשית של הכנסת, על-פי טיוטת "חוק החינוך הציבורי" המצורפת לדו"ח הוועדה.

בשטף הביקורת על הוועדה מתעלמים שוללי הצעתה מתרומות חשובות אלה ואפילו מגיעים לאבסורדים. כיצד אפשר לטעון, כפי שנעשה גם במדור זה, ששהות בבית הספר בשעות אחה"צ מגבירה את האלימות – כלומר שבשעות אלה, שההורים עובדים בהן, עדיף לילדים להימצא ללא כל השגחה ברחוב? אולי הציבור אינו שש על הפסקת הלימודים ביום שישי. אבל אי אפשר להתעלם מכך שהתוכנית מציעה תוספת נכבדה של 4 שעות לימוד שבועיות לאורך 14 שנים. בכל העולם, בארצות חמות וקרות, לומדים ילדים עד 4 אחה"צ ומגיעים להישגים יפים. מדוע לא אצלנו?

מעבר לכך, פינות העבודה למורים וההסעדה לתלמידים באות רק לאחר שינוי מבנה יום הלימודים. לעולם לא לפני. ומי שקורא להעלות את שכר המורה ל-10,000 שקלים נטו, בתוך העשירון העליון של השכירים, חייב להצביע על מקורות אדירים למימון השינוי הזה. אי אפשר לאתר סכומי כסף כאלה בחיסכון ברמה פופולרית של ביטול משרות במשרדי ממשלה או כמה כלי רכב של בכירים. החשבון לא מסתדר. ואילו מעבר ל-5 ימי לימוד הוא מקור כלכלי חשוב להעלאת שכר המורים. כך גם סגירת בתי ספר קטנים, המעניקים אולי תחושה אמיתית או שגויה של ביטחון ואינטימיות, אך חינוך גרוע.

הכל רוצים רפורמה אך מבלי לפגוע באותם רכיבים יקרים כלכלית ויקרים לליבם. מצד אחר, אם הבטחות מסוימות, למשל פוליטיות (ליישום רכיבי השוויון בתוכנית) או כלכליות (למימון הרפורמה) לא יתקיימו, הרפורמה תיכשל. בינתיים, אין טעם לשפוט את חלקיה במקום להסתכל על המערכת כולה בהנחה שכל הרכיבים ייושמו. בעיקר צריך לחדול מהפינוק של ביקורת ללא הצגת חלופות ונכונות לוויתור בתמורה ליישומן.

דן גבתון, חבר ועדת דברת ויו"ר ועדת המשנה שלה לחקיקה