שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אנחנו באמת רוצים להתקדם
    ספר חדש מציג את ההיסטוריה של הרוק המתקדם. גיא בניוביץ, איש שמאוד אוהב פרוג, שמח להיעזר בו כדי לעשות קצת סדר

    אלה העטיפות, בנאדם, הכל התחיל מהעטיפות. הייתי בן 15. ראיתי בתקליטיה שהיתה שייכת לאבא של חבר תקליט עם עטיפה מוזרה במיוחד. שתי ידיים מכניות, שחורה ולבנה, אוחזות זו בזו. ספק לחיצת יד, ספק מאבק כוחות. לקחתי את התקליט הביתה. מהצלילים הראשונים הייתי מכושף. נפלתי במלכודת. לתקליט קראו "Wish you were here", של להקת פינק פלויד. זו היתה ההתחלה.

     

    אחד הדברים המאפיינים מכורים לרוק מתקדם, הוא שאתה יכול להיזכר בצורה צלולה וצחה היכן היית כששמעת כל תקליט מופת ששינה את חייך. זה לא רק אני. שמעתי מכמה וכמה ג'אנקיז לעניין על התופעה הזו, של יכולת לסמן תחנות בחיים בהתאם לאלבומים. יש משהו ביחס הכמעט דתי של מעריצי הפרוגרסיב לאלבומיהם. הם יצירות מורכבות המצריכות הקשבה, הם דורשים תשומת לב – והם הופכים לחלק ממקצב החיים שלנו.

     

    בשלב זה, קהל הקוראים מתחלק בוודאות לשניים. חלקו הגדול כבר מזמן עבר למדור הרכילות או לנתוני הרייטינג של הטלוויזיה (תוך שהוא ממלמל מתחת לשפמו תהיות על רפיסותה של מערכת המאפשרת לגיבובי שטויות כאלה להתפרסם). החלק הקטן יותר הזדהה והמשיך. לחלק זה, מוקדש הספר "רוק מתקדם" של אורי ברייטמן, שהיה לי העונג לעיין בו בימים האחרונים.

     

    כפי שהבנתם, מחבר שורות אלו אינו מתיימר לאובייקטיביות כלשהי בנוגע לרוק מתקדם או "פרוג" כפי שהוא מכונה בקיצור. ספרו של ברייטמן, איש יקר, שהקים בין היתר את אתר האינטרנט "מתקדם" ועוסק בפעילות נוספות לקידום הז'אנר – הוא כל מה שלא היה לי ולבני דורי כנערים. הוא למעשה מפה, מדויקת למדי, של זירת הרוק המתקדם משנות ה-60 ועד ימינו.

     

    וזו לא רק היסטוריה. ברייטמן טוען כי האינטרנט, וגם גורמים נוספים, הביאו לתחייה מחודשת של הפרוג, שנחשב ל"ענף מת" של המוזיקה, שנרצח באכזריות על ידי הפאנק בסוף שנות ה-70. אבל כמו עוף חול שראשו מזדקר שנית לצלילי קלידי האמונד, כך גם הפרוג של העשור האחרון. יותר להקות, יותר מאזינים – ויותר מוזיקה. 

     

    הטוב והרע

     

    אז במה יעזור לי הספר (ספרון למעשה, זהו מדריך של כ-130 עמודים) אם אני רוצה להתחיל להאזין לרוק מתקדם? ברייטמן בעיקר ממפה עבורכם את הטוב ואת הרע – ולא חסר רע בתחום הזה, אם כי זה עניין של טעם. המיפוי הזה נע מהדינוזאורים של הז'אנר, כמו פינק פלויד, ג'נסיס, קינג קרימזון, אמרסון לייק ופאלמר, יס, ג'נטל ג'אינט, ואן דר גרף ג'נרייטור ועוד, וכלה במוזיקה בת זמננו, של להקות ששומרות על מורכבות התוכן וההלחנה. יש גם חלק מיוחד המוקדש לאגף הישראלי של הפרוג וליוצריו. גם למי שכבר מכיר את הז'אנר, זוהי הזדמנות מצוינת לבצע השלמות לאוסף.

     

    הערה אחרונה וחשובה: הספר קולח, אך כתוב ביובש, כמחקר אקדמי ולא כחומר קריאה. חסרו לי מאוד יותר סיפורי צבע המלווים את הז'אנר – ולא חסר כאלה. הנה סיפור שהונצח באחד השירים בתקליט הראשון שהזכרתי, wish you were here של פינק פלויד. מנהיג הלהקה, רוג'ר ווטרס, סיפר כי כשהחלה להצליח בגדול עם אלבומה "הצד האפל של הירח", הוזמנו חבריה סוף סוף לסיבוב הופעות גדול באמריקה. למארגנים המקומיים לא היה מושג מיהם. אחד מהם לחץ ידיים בנימוס והתעניין: "אז מי מכם הוא פינק, בעצם?".

     

    הרגע הזה הונצח במילות השיר "have a cigar", כשהוא מוכיח פעם נוספת שהרוק המתקדם לוקח את החומרים שלו מהחיים. לא מדובר במוזיקת חלל לבוגרי אקדמיה למוזיקה. בסופו של דבר – זו פשוט מוזיקה טובה בצורתה הצלולה ביותר. והעטיפות של האלבומים, בנאדם – אל תשכחו את העטיפות. הן יפוצצו לכם את המוח.  

     

    "רוק מתקדם – משנות ה-60 ועד היום", אורי ברייטמן, הוצאת מפה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "אנחנו באמת רוצים להתקדם"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים