הסדר פוליטי
רצונו של שטרן שכולם יידעו "שלָאָחֶר אין קרניים" סינוור את עיניו מלראות את העובדות הפשוטות בביתו, בבית חבריו, ביישובו, ובחברה בה הוא גדל וחי
ראש אכ"א, האלוף אלעזר שטרן, הפנים די מהר את מדיניותו החדשה של שרון "הכה בדתיים הלאומיים והצל את המולדת". באווירת מכירת החיסול הכללית של "הצלת המדינה באמצעות החרבת התנחלויות", התחילו הקרנפים לשעוט בדהרה, ואיתם ראש אכ"א המתקרנף להנאתו בישיבות ההסדר. כמובן רק לדוס כמוהו מותר לפרק את היחידות של ישיבות ההסדר, וכמובן רק כעת (באופן מקרי לחלוטין), חודשים ספורים טרם ההתנתקות, הבשילה "עבודת המטה" הארוכה שעשה הצבא בנושא. מפחיד לחשוב שכנראה באותה איכות של "עבודת מטה מעמיקה" שלח שטרן את חייליו לשדות הקרב.
שטרן צוטט כמי שאמר שרצונו לבטל את יחידות ההסדר נובע מהרצון שכולם יידעו "שלָאָחֶר אין קרניים". הברקה זאת סינוורה את עיניו מלראות את העובדות הפשוטות בביתו, בבית חבריו, ביישובו, ובחברה בה הוא גדל וחי.
הבעיה המרכזית של דור הכיפות הסרוגות אינה המחשבה שלחילונים יש קרניים, אלא בדיוק להיפך - שלחילונים ולחילוניות יש קרניים משפיעות וכמעט ממגנטות. הצעיר הדתי הממוצע (ששטרן מכירו היטב) מכיר ומעורה במקרים רבים הרבה יותר טוב בהוויות החיים החילוניים מאשר בהוויות שעליהן התחנך בישיבות ובבתי הספר. על רקע זה יצאו מאותה ישיבה שבה למדנו שטרן ואני רבים וטובים חילונים למהדרין, החל מבן כיתתי השר דני נווה, המשך בתא"ל גרשון הכהן המיועד לפקד על פינוי רצועת עזה מיהודיה, ובקצח"ר הנוכחי, ועוד כ-20% נוספים כמעט מכל מחזור בישיבה שלי ובשאר הישיבות. הוסף לכך את עשרות האחוזים הנוספים של כל אותם שדתיותם מתונה עד כדי פולקלוריסטית, וקיבלת את התמונה האמיתית ולא זו ההזויה של שטרן.
אכן, בישיבות ההסדר המצב אינו כה קשה, ומי שבחר ללכת למסלול זה מעוניין לרוב בלימוד תורה, בעומק רוחני ובהקפדה במצוות תוך כדי מעורבות בחובה ובזכות לשרת בצבא. אולם כדי שחייל בעל שאיפות דתיות כאלה יוכל לשרוד בחיי היום יום השוחקים של היחידות הקרביות, הוא זקוק לסביבה תומכת והומוגנית בשאיפותיה הרוחניות תורניות.
עקב נסיבות שונות, חלק נכבד מהשירות הצבאי שלי כבן ישיבת הסדר היה ביחידה קשה ותובענית רגילה, ללא הסדרניקים נוספים איתי, וחלק נוסף היה במסגרת פלוגת שיריון של בני ישיבות. לא ניתן להשוות את איכות חיי התורה והרוח שהיו מנת חלקי בשתי היחידות הללו. בתקופה שבה שירתתי לבד נאלצתי להילחם כמעט על כל דבר: על תפילת מנחה לבד באמצע האימונים, על מטבח כשר בשטח, על שמירת שבת כהלכתה ואפילו על תחושת שייכות לפלוגה ולחיילים שאיתי. החיילים, שהתחשבו והשתדלו מאוד לא להפריע לי ולאמונותי, עדיין היו רחוקים לחלוטין מכל הנושאים שהיו והינם חשובים לי ולכל בחור ישיבה ממוצע. לכן חיי בתקופה זאת היו קשים ביותר, ומיותר לציין כי בחלק האחר של השירות, כאשר הייתי בפלוגת הסדר רגילה, כל הבעיות הללו כמעט ולא היו קיימות.
אני הצלחתי לשרוד קשיים אלה במאמץ רב, וכך גם כל מי שרוצה ונחוש, אבל ברור כי דרך זו זאת אינה מומלצת ואפילו מיותרת, ולכן חשוב מאוד שהמערכת הצבאית וראש אכ"א בראשה לא תייצר אותה באופן מודע.
חשוב להדגיש כי לא מדובר בפינוק ובחיפוש חיים קלים לדתיים במסגרת השירות הצבאי. הטוטליות של השירות היא המחייבת את שימור יחידות ההסדר במתכונתן הנוכחית. בחיים השוטפים נמצא לרוב הבחור הדתי במיעוט מזהיר בתוך מסגרות של רוב חילוני. אולם בניגוד ללימודים ועבודה התופסים רק חלקים מסוימים מהיום, השירות הצבאי הוא כולל וטוטלי, בכל מקום ובכל שעות היום והלילה, ולכן השפעתו רבה ולעיתים אף מזיקה לחייל הדתי ולעולמו התורני והרוחני.
טוב יעשו הצבא ואלעזר שטרן אם יעסקו בבעיות האמיתיות שבצבא, ולא יצרו בעיות נוספות ומיותרות, במהלך שממנו נודף ריח פוליטי כבד, ואולי אף רדיפה לשמה של ישיבות ההסדר.
שלמה אנגל, שירת בצבא ביחידות ההסדר
מומלצים
