מחקר: לקויי למידה בישראל אינם מאובחנים כראוי

בכנס היסוד של "האגודה הישראלית לפסיכומטריקה" שהתקיים אתמול בירושלים דיווחה מרים איתן מ"המרכז הארצי לבחינות ולהערכה" על הסקר שביצעה. הסקר בחן את שיטות האבחון של 300 ילדים שאובחנו כלקויי למידה ב-1997 בכמה מכוני אבחון ברחבי הארץ. לדברי איתן, מטרת הסקר היתה לבחון את טיב האבחון ואת עבודת המאבחנים ולא לגלות אם המאובחנים התחזו או סבלו באמת מליקויים.

על-פי התוצאות, ב-82% מהמקרים שנסקרו הומלצה לנבחנים תוספת זמן מרבית בבחינות הבגרות ובמבחן הפסיכומטרי. ל-9% נוספים אף הומלץ על הקראה מלאה של הבחינה, דבר שמאריך בהרבה את זמן הבחינה.

בבחינה מעמיקה של טופסי האבחון, מדווחת איתן, נמצא כי ברוב המקרים חוות הדעת של המאבחן היו מטושטשות, לא ממוקדות ולא מקצועיות. מהממצאים עלה כי רק ב-40% מהאבחונים שנדגמו דיווח הבוחן מהו נושא האבחון. רק ב-20% מהטפסים ניתן למאובחנים ציון כלשהו, ב-40% מהם הופיעה רק הערכה מילולית של תפקוד המאובחן, וב-36% מהמקרים הופיעה הערכה מילולית עמומה ולא חד-משמעית דוגמת: "נראה שהנבחן זוכר את רוב לוח הכפל, אך לפעמים עושה טעויות בביטחון רב".

איתן קבלה על כך שבמדינת ישראל לא קיים נוהל בסיסי לאבחון לקויי למידה, וכי השיטה הקיימת גם מכניסה כסף למכוני האבחון וגם מעניקה תוספות זמן בבחינות לתלמידים שאינם בהכרח לקויי למידה, אך יש ביכולתם לשלם בעבור המבחנים החיצוניים האלה. לדבריה, ברוב המקרים לא ניתנה סקירה הכרחית על מצבו של המאובחן, הכוללת רקע רפואי, אישי, לימודי ועוד. כמו כן עולה מהסקר כי במבחנים לאיתור בעיות קשב ודיסלקציה לא נבחנו 5% מהמאובחנים בקריאה, ו-10% מהם לא נבחנו בחשבון.

"במדינות העולם הנאור מדובר בממוצע של 10% מהאוכלוסייה הסובלים מליקויי למידה", סיכמה איתן. "בישראל, לעומת זאת, אין דרך אמיתית לדעת מהם המספרים".