שי ודרור, לא נגענו

שי ודרור: עונג צרוף

הטקסט שלפניכם הוא תמליל של שיחה בין שי גולדשטיין לבין דרור רפאל, בתוכנית הרדיו שלהם מיום ד' האחרון. את התמלול ערכו ב"יפעת". לא נגענו.

תוכנית: שי ודרור

תאריך: 02/02/2005

שעה: 17:08:00

רשת: רדיו תל-אביב

הנושא: מחקר חדש שנערך בבריטניה ובדק את הריחות המסריחים ביותר.

שי גולדשטיין: בקיצור יש מחקר חדש שנערך בבריטניה ובדק את הריחות המסריחים ביותר.

דרור רפאל: מעניין.

שי גולדשטיין: זהו, והוא מגלה באמת נתונים מאוד מעניינים.

דרור רפאל: בוא נשמע.

שי גולדשטיין: אתה יודע מה, בוא אני אשאל אותך ככה, בוא נראה אם אתה בממוצע הבריטי.

דרור רפאל: או.קיי.

שי גולדשטיין: מה לדעתך הריח היותר מסריח?

דרור רפאל: או.קיי.

שי גולדשטיין: מה לדעתך הריח היותר מסריח, או.קיי?

דרור רפאל: תן לי אופציות.

שי גולדשטיין: בוודאי.

דרור רפאל: נו.

שי גולדשטיין: ריח של סיגריות.

דרור רפאל: כן.

שי גולדשטיין: ריח של שירותים.

דרור רפאל: כן.

שי גולדשטיין: או ריח של תעלת ביוב. מה הכי מסריח?

דרור רפאל: אי אפשר להגיד ככה בוודאות. זה תלוי.

שי גולדשטיין: מה?

דרור רפאל: תראה, נגיד אם אריאנה מלמד הייתה בשירותים אז כנראה השירותים. אתה מבין, זה תלוי.

שי גולדשטיין: לא, אבל נניח תעלת ביוב.

דרור רפאל: אם אריאנה התפלשה בהם אז כנראה...

שי גולדשטיין: לא, נו באמת אז אומרים... לא שואלים את זה ספציפית. הבריטים למשל קבעו שהריח המסריח ביותר הוא ריח של העישון.

דרור רפאל: סיגריות.

שי גולדשטיין: סיגריות... הוא הריח המסריח...

דרור רפאל: או.קיי.

שי גולדשטיין: אחר כך, ריח הגוף.

דרור רפאל: ביו... מה שנקרא ב...

שי גולדשטיין: כן, של הזיעה.

דרור רפאל: בוליו דו.

שי גולדשטיין: בשנה שעברה ריח הגוף היה במקום הראשון, השנה הוא ירד למקום השני.

דרור רפאל: מה זה מצעד הפזמונים... יותר מסריחים? למה הוא ירד, מה ריח הגוף פחות חריף השנה?

שי גולדשטיין: לא. לא. פחות מחשיבים אותו כמסריח.

דרור רפאל: אולי כולם משתמשים בדיאודורנט מינרלי.

שי גולדשטיין: כן.

דרור רפאל: שאתה סיפרת עליו בחום, ואני עדיין ממליץ עליו בחום.

שי גולדשטיין: התאילנדי.

דרור רפאל: אני עדיין ממליץ עליו בחום למי שלא רוצה להמשיך להרעיל את עצמו באלומיניום. כן.

שי גולדשטיין: אחר כך הריחות הבאים בצמרת המסריחים זה חיות מחמד לא נקיות.

דרור רפאל: אהה...

שי גולדשטיין: זה יכול להיות באמת מסריח.

דרור רפאל: כן.

שי גולדשטיין: ארומה של סירי בישול שלא שטפו אותם.

דרור רפאל: כן.

שי גולדשטיין: זה הכל מה ... זה נשמע כאילו אני ממציא את זה עכשיו אבל..

דרור רפאל: לא, אני מאמין לך.

שי גולדשטיין: זה מהעיתון.

דרור רפאל: אז אתה אומר חיות מחמד לא נקיות. ארומות של סירי בישול שלא שטפו אותם.

שי גולדשטיין: וניחוחות של פחי אשפה.

דרור רפאל: מה זה? נראה כאילו הם ביקרו אצלי בבית. הם עשו את הסקר אצלי בבית.

שי גולדשטיין: ראו זה מסריח, זה מסריח.

דרור רפאל: בתקופת רווקותי ככה היו נראים החיים שלי.

שי גולדשטיין: זהו, אה...

דרור רפאל: מה אתה חושב, מה לדעתך הריח הכי מסריח, מה הכי מסריח לדעתך?

שי גולדשטיין: אני חושב שהכי מסריח היה התרגיל המסריח של שמעון פרס.

דרור רפאל: טוב, זה ריח שדבק בו עד היום.

שי גולדשטיין: זה באמת מסריח.

דרור רפאל: אני, אם אתה שואל אותי.

שי גולדשטיין: נו...

דרור רפאל: הכי מסריח זה שילוב של כל הדברים שאמרת.

שי גולדשטיין: אהה, נכון.

דרור רפאל: נגיד מישהו שמעשן בשירותים.

שי גולדשטיין: כן.

דרור רפאל: שהביוב בהם סתום.

שי גולדשטיין: אוהה...

דרור רפאל: על הבירכיים יש לו סיר שלא שטפו אותו.

שי גולדשטיין: אויש.

דרור רפאל: והמישהו הזה זה אריאנה מלמד.

שי גולדשטיין: זה באמת מסריח.

דרור רפאל: ואז אתה מקבל את כל...

• אח, אח, שי ודרור. איזה עונג צרוף. אני נפעמת מרמת הדיון, מן הדאגה העמוקה להיגיינה ציבורית הגלומה בו, מיכולתם של השניים ליצור טקסט כה שנון, אינטליגנטי ומצוייד בפואנטה כה נאה. לדידי, השניים זכאים לתוכנית משלהם בפריים טיים בכל ערוץ שמכבד את עצמו ואת קהלו, ולפיכך אני מתכוונת להמליץ עליהם בכל לב לשלטונות הערוצים השונים במכתב אישי, ולצרף את הדוגמא שקראתם זה עתה.
  

מירי מסיקה: סופרמרקט קולי

למירי מסיקה יש קול מעניין ויכולת הגשה מאוד מגוונת של טקסט ולחן כאחד. היא מזכירה זמרות מצויינות מן העבר וההווה: קצת אתי אנקרי, קצת ג'וני מיטשל, קצת דיקלה, קצת רותי נבון בתחילת הדרך – לפחות המנעד והגבהים אליהם היא נוסקת

מזכירים את כל אלה – אבל למה, למען השם, כל זה צריך להידחק לשיר אחד בשם "נובמבר"? אז נכון שהוא קליט, ונכון שנורא נחמד לנסות על הלשון את "זוכר את החדר / בלונים בלונים בתקרה", אבל אחרי ההשמעה הרביעית או החמישית שנחשפתם אליה, מגיע הזמן לשאלות: האם ישוב אי פעם הקשר בין המלים לבין המוזיקה לשירה העברית? האם שיר על פרידה או על עצב או על ייאוש אנוס להתנגן לנו באוזניים בקצב של המנון-רוק צעקני או בעליזות קופצנית שכזו? "זה לילה סתווי", צורחת מאיה בוסקילה כאילו שתי המלים הללו מייצגות איזו פסגה של אמירה שאליה נוקז הקרשצ'נדו המוסיקלי, וכאן צריך להתחרע: ומסיקה מזמינה אותנו להתנועע לפי הקצב כאילו באמת יש סיבה טקסטואלית לשמחה המוסיקלית שלה. ובכן, מישהו מוכן לגלות לי מהי הסיבה, ומדוע שוב נותקו המלים לחלוטין מן המנגינה ולהיפך?

ולמה אישה עם קול כה מעניין חייבת לפרוש בפנינו את כל יכולתה בשיר אחד, גם זה לא מובן לי: מה שמתחיל ב"בבלונים-בלונים" הקופצני והפרודי נמשך אחר כך לתוך סלסולים מיותרים לחלוטין – בשיר הזה – כשמסיקה מותחת ומורחת את המילה "ממך" בלי גבול, כאילו היו בה לפחות שלושים הברות. סחתיין על אורך הנשימה, אבל המוצר המוגמר הוא סופרמרקט קולי שמתנגן על טקסט מאוד לא ראוי. אני מאחלת למסיקה טקסטים טובים יותר ולחנים הדוקים יותר – ואני בטוחה שעוד נאהב שירים רבים שלה אחרי שזה יישכח.