חסד מופלא

"עמוק באדמה" עדיין הורגת. הורגת אותך. גומרת אותך מצער, חמלה, השתתפות, אמפטיה, זעם, אירוניה, גיחוך והתרגשות. סיום העונה השלישית – ותגידו מה שתגידו על העונה הזו, רק אל תגידו את זה לי – מוצא את כל הדמויות כשהן מרגשות, נוגעות ללב וחסרות תקנה בדיוק כשהיו.

רק הביטו בנייט פישר, שחייו מתפוררים בידיו. מסעה המדכדך של הדמות הזו לאורך הסידרה – מההפרעה המוחית, דרך הניסיון האמיתי להיות איש משפחה מיושב, ועד לקריסת המערכות הנוכחית – אינו יכול שלא לטלטל. דבר מכל זה אינו זר לך. רק הביטו באחיו, דיוויד, הנע על המטוטלת הרגשית הבלתי אפשרית שבין "אנחנו מוכרחים להיות יחד" לבין "אנחנו מרעילים זה את זה". מתי לאחרונה הייתם במקום הזה? לא משנה מתי, אתם יודעים שהייתם, ועוד תהיו.

פרק סיום העונה המופלא שביים יוצר הסידרה אלן בול הוכיח כי "עמוק באדמה" יצאה לדרך עם מספיק תחמושת רגשית ואנושית כך שגם לאחר שלוש עונות היא עדיין עולם ומלואו ויש לה לאן לנוע. אני צופה בדמויות הללו וחושב על סיום העונה האחרונה של "הבורגנים"; על החיים האמיתיים – הרוחשים, הנואשים והפוצעים – של דמויות "עמוק באדמה", לעומת הציפצוף האחיד במוניטור המיזנטרופיה של "הבורגנים". כל דמויות "עמוק באדמה" כה פגיעות ותלת-מימדיות בעוד אלו של "הבורגנים" היו כל כך בלתי חדירות, עד שבא לך להמליץ על חילופי משלחות נוער והשתלתה של קלייר פישר – ולו היא – במקום איזו לילך בסרט המתקרב של "הבורגנים".

"עמוק באדמה" של אמש היתה מלאה, כמו בפרקיה הטובים ביותר, בכל כך הרבה אומללות וחסד בו-זמנית, עד שלרגעים קשה היה להכילה. אין נסיגה, אין התנתקות; הביאו את העונה הרביעית.

"קומי קומי" וגם "וויי בעשר" הן שתי תוכניות נפלאות ומהנות מאוד אם אתם בני 13 זבי-חוטם, משורבבי-לשון, לאחר שאיבת מוחין, עם מקרה קשה במיוחד של אקנה, עם אוסף מסטיקים ועם בעיית מיצמוץ כרונית וקשיי שפה. מצד שני, אם אתם לא כל זה, "קומי קומי" ו"וויי בעשר" לא מהנות בכלל.

"קומי קומי" היא תוכנית מתיחות. מותחים אנשים. ההבדל בינה לבין "פיספוסים" היא שיגאל שילון עשה את המתיחות של

"קומי קומי" כשהיה בן עשר, הפסיק לצחוק מהן כשהיה בן 35, וכיום "פיספוסים" שלו נראית, בהשוואה ל"קומי קומי", כיצירת המופת החדשה של מייק לי "וירה דרייק" בשילוב שלושת חלקי "הסנדק". איזה מתיחות יש ב"קומי קומי"? למשל מישהי שמוכרת "משקפי רנטגן" ברחוב, למשל קופאית בקולנוע שמציעה "חצי סרט" תמורת 10 שקלים – הבנתם, כן?

המתיחה הגדולה ביותר היא, כמובן, העובדה שבראש צוות הכותבים של התוכנית עומד אסף שלמון מתהילת "ארץ נהדרת". תגיד שלום לתהילה, אסף. שלום תהילה! וזה לא הסוף: מאחוריו משתרך צוות של 13 כותבים! א-מא! תגידו, מה הם עושים שם כל היום, האושן 13 האלה? מכרסמים במבה אדומה ומושכים ללי ירדני בשיער?

לגבי "וויי בעשר" – לא משנה; אם צפיתם בזה אתם ממילא עומדים כרגע בתור להגשת בקשת הגירה בשגרירות אוסטרליה הקרובה. נסתפק בקביעה כי הילה נחשון היא מישהי שאסור לה לדבר – היא לא טובה בזה. גם להצטלם – עדיף שלא. האמת, עצם החיים נראים עליה די מוגזמים. מיכאל הנגבי הוא הדבר הזה שרצה להיות קולנוען אלטרנטיבי וגמר בתור מי שלא יצלח לתפקיד שארית הפלטה של עופר שכטר. צפיתי בתוכנית משך 30 דקות ואני שוקל תביעה ייצוגית בשם שלושתנו – כל מי שהגיעו לדקה ה-31 – בסעיף העלבת עובד ציבור, סכנה בריאותית ועוגמת נפש. אנא מכם, אל תשתפרו לעולם; זה רק יהפוך את התוכנית לאיומה.