הקוק, הרוק והחוק
מתפקידו של זמר או זמרת לחשוב על התוצאות קצת לפני שהוא מתפתה לשורה הבאה, לגרם הבא
רוב האנשים שהסתבכו בפלילים היו מעדיפים שאיש לא יידע על כך. נעים יותר וקל יותר לשוב לחיי היום יום אחרי כמה עשרות שעות של עבודות שירות מבלי שההסתבכות תלווה את המסתבך כסטיגמה.
אבל ההליך הפלילי אינו מיועד להגן על מי שדבק בו כתם או לעטוף אותו באינטימיות חמימה של סוד. ההליך הזה מיועד להגן על הציבור כולו. פומביות הדיון המשפטי מבטיחה דווקא לחפים מפשע אפשרות לנופף בניקיונם, והיא מעניקה לציבור כולו מידה של ודאות בנוגע להתנהלותו התקינה, בהתאם לחוקים שאותו ציבור אמור לציית להם. מתוך העיקרון הדמוקרטי העמוק של פומביות הדיון נגזרת גם פומביותו של פסק הדין או ההחלטה המשפטית, וגם פומביותם של המעורבים בה: למען יראו וייראו, בכפוף לסייגים מודרניים שנועדו להגן על החלשים או על בטחון המדינה (וגם סייגים אלה לעולם אינם מוחלטים, ותמיד כפופים לעיון מחודש בהתאם לאינטרסים הציבוריים והחברתיים שבתי המשפט מוצאים לנכון להגן עליהם).
כשבית המשפט מורה שלא יפרסמו את שמה של זמרת שבחזקתה נמצא סם מסוכן, מה הוא עושה בעצם? הוא חורג מעקרון הפומביות לשם הגנה על אינטרס אחר שעליו לזהותו בבירור. הפעם, נבחרה ההגנה על שמם הטוב של בני משפחתה של הזמרת כעניין שבית המשפט מצא לראוי לתמוך בו – והתמיהות באמת גדולות.
במה נבדלת משפחתה של הזמרת מסתם משפחות שאחד מבניהן סרח? האם המשפחה הזאת זכאית לסוג של הגנה שנמנעת מעשרות אלפי משפחות אחרות בישראל, ואם כן – מדוע?
ואם תרצו לומר שהעבירה שבגינה הגיעה הזמרת לבית המשפט בעצם אינה פוגעת באיש אלא רק בה עצמה – כפי שאמרו הבוקר כמה מעמיתיה בשידורי אקטואליה – הרי שהתמיהה רק מתגברת. מי שצורך סמים מסוכנים, אפילו בפרטיות היחסית של ביתו, לעולם אינו עושה זאת בחלל ריק. הוא מפעיל מערכת שלמה של קנייה ומכירה בלתי חוקית לחלוטין, הוא עושה זאת בדעה צלולה ומרצונו הטוב, והוא מוסיף מעקשים על המאמץ החברתי לסלק סוחרי סמים מהמרחב הציבורי.
ועוד תאמרו, כבר נענשה דיה בעצם ההליך. והלא כל מעוול, כל מפר-חוק, נענש באופן זהה. מדוע אם כן לא למנוע חשיפת שמותיהם של כל המעוולים באשר הם?
לטעמי, דווקא מעמדה הציבורי של הזמרת הוא שמחייב את הפרסום ולא את איסורו. אנחנו חיים בעולם שבו התרבות הפופולרית משווקת בעזרת מסחר בתדמיות, לא פחות מאשר באמצעות מסחר בעצם היצירה. אנשים שאומנותם ופרנסתם תלויים בשיווק תדמיות, עמלים כל העת על שיפוצן ועל הצגת פרסונה ציבורית נאותה - כזאת שתהיה אהודה על כולם, שאינה מעוררת אנטגוניזם או מחלוקת.
ביחסי המסחר האלה מעורבים אמנים, יחצנים, יועצים ועיתונאים, ולכולם עניין כלכלי וציבורי בהפצת הפרסונה. אבל מה לעשות, יש להם עניין גם באמת. כשאדם מתפרנס מפרסונה ציבורית, עליו לדאוג גם להלימה בין התכנים שהוא מנסה לשווק לבין המציאות. אם הוא סבור כי צריכה של סמים מסוכנים איננה מתיישבת עם הפרסונה הזאת, ובהיותו בגיר ואחראי, יתכבד נא ויימנע מצריכתם – או שישא בתוצאות המסתברות, כולל הנזק שייגרם לבני משפחתו עם הפרסום.
מתפקידו של אדם כזה, זמר או זמרת, לחשוב על הדברים קצת לפני שהוא מתפתה לשורה הבאה, לגרם הבא. האם מתפקידו של בית המשפט לחשוב במקומו ובדיעבד, או להגן עליו מפני איוולתו שלו? אם כן, כל צרכני הסמים בעלי המשפחות ראויים להגנה. ואם לא – אותו ציבור שניזון מתדמיתה של הזמרת צריך לדעת את האמת.
מומלצים
