מה צפוי ל-IBM בעקבות מכירת חטיבת המחשבים?
בין כל המיזוגים וההשתלטויות שמתרחשים בשוק ההיטק, דווקא מכירת קו מוצרי ה-PC של IBM לחברה הסינית Lenovo השאירה אותנו המומים. יש ל-IBM די משאבים טכניים שיאפשרו לה לחדש בנושאים של מולטימדיה וחוויית המשתמש הפרטי, כפי שאפשר ללמוד משיתוף הפעולה המוצלח שלה עם סוני
לאחרונה אנו רואים קדחת של השתלטויות ומיזוגים שאוחזת בשוק ההייטק. כאילו שנה אחת של מזג אוויר אביבי מספיקה כדי לעורר את המניפולטורים הפיננסיים מתרדמת החורף, שנפלה עליהם בשנת 2000 הידועה לשמצה.
רק בחודש האחרון ראינו את Gateway (שכבר הלכה פעם לכונס הנכסים) משתלטת על eMachines, אורקל משלימה את הרכישה של PeopleSoft, את Sprint ו-Nextel מתאחדות, את סימנטק רוכשת את Veritas ועוד כמה הודעות פחות דרמטיות.
אבל בכל המהומה התקשורתית הזאת, אף ידיעה לא השאירה אותנו המומים יותר מההכרזה על מכירת קו מוצרי ה-PC של IBM לחברה הסינית Lenovo. איך שלא תסתכלו על זה, מדובר בירידת המסך על המערכה העיקרית באופרת ה-PC, מערכה שהתחילה ב-1981 כאשר הענק הכחול הרים את המסך על דגם IBM 5150.
נקודת ציון חשובה
המחשב של IBM לא היה המחשב האישי הראשון בשוק. בשנים שקדמו להכרזת ה-PC נוצרה תעשייה של "מיקרומחשבים", שהבולט בהם היה אפל, ואלפי חברות זעירות התחילו לייצר חומרה, תוכנה ומערכות הפעלה המתאימות לקונספציה של מחשב אישי.
אבל הכניסה של IBM לתחום הייתה נקודת ציון שאי אפשר להגזים בחשיבותה, משום שהיא סיפקה לגיטימיות לקונספציה של מחשב אישי גם בחוגי העסקים ובמיחשוב ארגוני. היא גם הטביעה על השוק חותם של סטנדרטיזציה ותאימות עם ארכיטקטורה אחידה, שנקבעת על ידי גורם מרכזי חזק.
תוך שנים ספורות כבר לא היה צריך להגיד על PC שהוא "תואם IBM", משום שלא היו PC אחרים (למעט אפל, שמסרבת עד היום לקרוא למקינטוש שלה "מחשב אישי"). לימים עברה הזכות לקבוע מה היא תאימות PC מ-IBM לאינטל ולמיקרוסופט, אבל זה לא ממעיט מחשיבותה של IBM בתור הכוח המרכזי בשוק ה-PC בעשור הראשון שלו.
בתחילת שנות ה-90' התחלפו הרוחות ב-IBM והחברה החלה בתהליך מתמשך של היפרדות מייצור חומרה סטנדרטית ומעבר להתמחות בשירותים לא עסקיים.
שלב אחר שלב IBM מכרה את נכסיה בייצור חומרה: בהתחלה את מכונות הכתיבה ("הכדורית" המיתולוגית), אחר כך את מפעל יצור המקלדות והמדפסות (מה שהפך ל"לקסמרק"), אחר כך את יצור ה-PC השולחני, אחר כך את יצור הדיסקים הקשיחים (מי שהמציאה את ה-Winchester מכרה את הפעילות ליפנים) - ועכשיו את שאריות האחזקות שלה בתחום, המותג המכובד ביותר במחשבים ניידים, ThinkPad. לא צריך להיות סנטימנטלי כדי להרגיש רגע של עצבות. כך חולפת תהילת העולם.
רווחים לא מספקים
אומרים לי שהמהלך הזה היה בלתי נמנע, משום ששוק ה-PC נעשה תחרותי כל כך, רגיש למחירים בצורה קיצונית. שוק שבו לשם המותג יש ערך שולי בלבד בהעדפות הקונים, ערך שאינו מספיק כדי לכסות את עלויות התקורה הגבוהות של חברה כמו IBM, כאשר עליה להתחרות ביצרנים סיניים דוגמת Levono. יכול להיות. למרות ש-Dell מראה שזה אפשרי - ואפילו רווחי מאוד.
כאשר IBM יצאה עם ה-PC הראשון היא הייתה היצרן היעיל ביותר בעולם והמותג שתמיד היה יכול לדרוש 40-30 אחוז יותר תמורת המוצרים שלו. בסך הכל, בשנות ה-80 חטיבת ה-PC הייתה מקור הכנסות ורווחים אדירים ל-IBM. אומנם נעשו מספר שגיאות אסטרטגיות - כמו הניסיון לשנות את מודל הפתיחות עם PS/2, את הארכיטקטורה הסטנדרטית עם MCA ואת מערכת ההפעלה עם OS/2 - אבל עד 1994 בערך IBM הייתה בעמדה, שאיפשרה לה לתקן שגיאות ולחזור לתפקידה בהולכת השוק.
ואז התקבלה ההחלטה להרים ידיים. IBM הפסיקה את הניסיון להתחרות ב-Windows, ויתרה על זכויותיה לייצר מעבדי פנטיום, לא השקיעה בצורה רצינית בקידום ערכת היישומים המשרדיים של Lotus כתחליף לאופיס, הפסיקה את התמיכה בארכיטקטורת MCA וברשתות Token-Ring, שכחה מהיומרות שלה לגבי מעבדי PowerPC - ובאופן כללי רשמה נסיגה מורלית כמעט בכל תחום שלא התמקד בשוק העסקי, תוך שהיא שמה דגש הולך וגדל על שירותים במקום מוצרים.
התוצאה היא, ש-IBM נכנסה לתקופת גיל העמידה מוקדם מדי. בעשור האחרון קצב הגידול שלה מזערי, כמו של חברות גיל העמידה אחרות, מה שכנראה מתאים למשקיעים מוסדיים. היא מרוויחה לא רע, מחלקת דיווידנדים, מנוהלת בנינוחות בורגנית רגועה - ובהחלט לא מאיימת על אף אחד.
להזכירכם, בשנות ה-70 התדמית של IBM הייתה של הכריש הכי מהיר והכי מסוכן בתעשייה. היא בלעה נתחי שוק של היריבות בקצב רצחני ודחקה את שאר החברות שניסו את כוחן במחשבים לנישות הולכות ומצטמקות.
IBM היום, כחברה המתבססת על שירותים, אינה יכולה להרשות לעצמה את האגרסיביות הישנה. היא צריכה להציע ללקוחותיה את כל מה שקיים בשוק, מעמדה של סובלנות אובייקטיבית, ולהגביל את התחרותיות לתחומים המכובדים של ניסיון בהטמעת טכנולוגיות במערכות ארגוניות גדולות ומורכבות.
יש שווקים חדשים וריווחיים
המכירה ל-Levono מנסה לשמור על הרושם שעסקים כרגיל. רוב העובדים בחטיבת ה-PC של IBM יעברו לעבוד בחברה החדשה, שמעתיקה את משרדיה לניו יורק ותנסה להשכיח את העובדה, שמדובר בעצם בישות חדשה. במשך חמש שנים תישמר ל-Levono הזכות להשתמש במותג IBM, בנוסף לשמות ThinkPad ו-Think Centre שהיא רכשה לצמיתות.
מבחינת יצור אין מהפך משום ש-Levono כבר מייצרת את המחשבים עבור IBM מזה זמן. אני לא מוכן להסתכן בניבוי התגובה של קהל הקונים המסורתי של IBM לשינוי - HP ו-Dell בוודאי ינסו ללבות את האש ולמשוך את אלה שחושבים כי Levono ו-IBM אינן מהוות תחליף - אבל סביר שהחברה החדשה תנסה את כוחה במגזרי שוק נוספים.
IBM, למשל, כלל לא ניסתה למשוך את ציבור הגיימרים או לבנות מחשבים שישמשו כמרכז המדיה הדיגיטלית הביתי. אלו שני תחומים מתפתחים, עם שולי רווח בריאים ויכולת להציג חדשנות אמיתית כפי שהראו HP וטושיבה. ב-IBM פשוט התעלמו מהם, משום שהם לא עולים בקנה אחד עם תדמית חברת הייעוץ לעסקים - וחבל.
יש ל-IBM די משאבים טכניים שיאפשרו לה לחדש בנושאים של מולטימדיה וחוויית המשתמש הפרטי, כפי שאפשר ללמוד משיתוף הפעולה המוצלח שלה עם סוני.
בעיה שלא נתנו עליה את הדעת כראוי היא האפקט של המכירה על מוצרי החומרה האחרים ש-IBM עדיין מייצרת. סימן השאלה מתעורר בעיקר בנוגע לשרתים קטנים-בינוניים לעסקים קטנים-בינוניים, מדפסות, אבזרי אחסון NAS ומוצרים דומים.
ארגונים שרכשו בעבר את מוצרי IBM רק משום שחיפשו יציבות עלולים להסס. יש משקיפים שבטוחים כי זו רק שאלה של זמן עד ש-IBM תצא לחלוטין מתחום הייצור (למעט מחשבי Mainframe) ותהפוך לחברת יעוץ ושירותים טהורה. אני לא בטוח בכך, אך נראה שאף אחד כבר לא יכול להיות בטוח שזה לא יקרה. וגם זו סיבה לרגע של עצבות.
