סיפורו של מפקד הצלפים שגדל בבית חרדי
כשהיה ילד ירה בבית ועשה חורים בקירות. הוא למד בישיבה אבל בגיל 18 עזב בגפו את ארה"ב והגשים את חלומו - לשרת בצה"ל. תוך זמן קצר התגלו אצל החייל כישורים יוצאי דופן בתחום הירי. בסוף השבוע הוא סיים את הקורס היוקרתי במכללה לפיקוד ומטה של צה"ל. הכירו את רב-סרן מייקי הרטמן, ראש מדור קליעה וצלפים בצה"ל
"מעט מאוד כשרונות אלוהים נתן לי, אבל אחד מהם זה לדעת לירות. מיום הראשון במטווחים ועד היום, סליחה על השחצנות, אבל כינו אותי 'פנומן', יכול לפגוע איפה שאני רוצה". כך סיפר ל-ynet רב סרן מייקי הרטמן, אחד מעשרות הקצינים שסיימו ביום חמישי את קורס פיקוד ומטה בגלילות, וראש מדור קליעה וצלפים בצה"ל.
סיפור החיים המפותל של הרטמן, בן 35, הוביל אותו מישיבה חרדית בארה"ב, דרך נטישת הדת ועד גיוס לצה"ל וגילוי כישוריו כצלף. "בכלל חלמתי להיות צלף בגולני. אבל כשהתגייסתי כל החברים מהישיבה הלכו לגבעתי ואני איתם".
הרטמן לא זכה לחינוך ציוני בבית והוריו, שלא אהבו, בלשון המעטה, את החלטתו להתגייס, ניתקו עימו תחילה כל קשר. "הייתי בגדוד 'רותם'. כבר במטווח הראשון שלי היה לי מקבץ מצוין, אפילו קראו לאלוף פיקוד דרום לראות איך אני יורה. זה הלך והתפתח, היו שלבים שחשבתי שאחזור לארה"ב ואלמד משפטים כמו כל יהודי טוב, אבל אני כאן".
במהלך הטירונות החליט הרטמן לעזוב את הדת, "כשראיתי שיש יהודים לא חרדים הייתי בשוק. כל חיי הייתי בבועה, למדתי בישיבה בארה"ב, שם אין חילונים". נטישת הדת גרמה לנתק מוחלט עם אביו החרדי הגר בניו יורק, נתק שנמשך עד היום.
בדרך ללבנון גילה שהוא מדריך טוב
בהמשך יצא הרטמן לקורס צלפים, ובאחת ההזדמנויות לפני מארב בלבנון, כשהסביר לחבר כיצד לבצע ירי טוב יותר, התגלתה גם יכולת ההדרכה שלו. "פתאום מצאתי את עצמי מסביר לכל החיילים בקו היורים", הוא נזכר, "האמת, לא צריך להיות יותר מדי חכם כדי לפגוע, צריך רק רמת ריכוז גבוהה. יש לי תמונות כשהייתי ילד ביסודי ובתיכון עם רובה אוויר ביד, אמא כעסה עלי שעשיתי חורים בבית, תמיד היה לי רובה ביד".
הרטמן, שהחל דרכו כחייל בודד, מאמץ כיום חיילים בודדים רבים. "פעם מישהו סיפר לי שהרבה חבר'ה ישראלים שמטיילים במזרח הרחוק ושירתו בחי"ר, מגלים מכנה משותף - כולם מכירים את מייקי".
את קורס פו"מ עבר בארבעת החודשים האחרונים. "הקורס מעניין ומתעסק עם קציני מטה, זה יתרון כי אתה לומד על חיילות אחרים. חשבתי שאני מכיר את הצבא, אבל הבנתי תוך כדי שממש לא ידעתי מה זה רב-זרועיות, על חילות האוויר והים ועל חיל המודיעין. הכרתי אנשים נפלאים, רופאים, טייסים, שופטים".
אבל כשהוא נשאל כמה הספיק לירות בחודשי הקורס, הוא עונה בחיוך: "עדיף להיות ארבעה חודשים בלי חברה מאשר בלי לירות. יריתי גם יריתי. היה גם מקרה שיצאנו לסיור בחברון, כולם חתמו על נשק לצורכי אבטחה. אני שאלתי מה אם איפוס הנשק. מי יוצא לחברון בלי לאפס נשק? הבאתי לבסיס ערכה חדשה שמאפשרת איפוס נשק ללא ירי, ומיד איפסתי לכל בעלי תפקיד האבטחה את הרובים".
הרטמן, הנחשב למומחה בכל הקשור בתחום הירי, מתכוון להמשיך בתחום. "אני לא בן אדם נורמלי, אחרת הייתי בתאילנד עכשיו, אבל אני נהנה מכל רגע". ביום העצמאות הקרוב הוא צפוי לקבל את הדרגה הבאה שלו, סגן-אלוף, ממפקד זרוע היבשה, האלוף יפתח רון-טל.
הקשר עם אמו שמתגוררת בלוס אנג'לס התחדש לאחרונה והוא מדבר איתה פעם בשבוע בטלפון. "לא נראה לי שהיא יודעת שהייתי בפו"מ, אבל בטוח שיש לה תמונה שלי במדים על הפסנתר בסלון".
