בורג קטן במכונה

בניגוד לעמיתיו היותר צעירים, שהגיעו להוליווד במטרה לכבוש אותה, לאלי דנקר, שנוהג מפעם לפעם לערוך גיחות לבירת הבידור העולמית, מזמן נגמרו האשליות. לשחקן הוותיק והמאוד מוערך בארץ, שמתארח בפרק הקרוב של "זהות בדויה", אין כל בעיה עם הפיחות שחל במעמדו ברגע שהוא נוחת בשדה התעופה של לוס אנג'לס.

"אני מדור אחר", הוא מסביר. "המושג 'כוכב' לא היה קיים בדור שלי. הבן שלי רן הוא כוכב. אני שחקן תיאטרון. יש כאלה שעוד קוראים לי דנקנר, דטנר ושלמה בר. אז איך אהיה כוכב עם כל הקרטועים האלה? אני בסך הכל בורג במכונה ההוליוודית הענקית הזאת, וכל תפקיד שאני מקבל מאוד משמח אותי".

מנהיג מחתרת אפגנית

בימים אלה שוהה דנקר בבולגריה, שם הוא מצטלם יחד עם חברו מארק איווניר ("פרנקו וספקטור", "טרמינל") לסרט האקשן "אלוף ללא עוררין 2". ב"זהות בדויה" משחק דנקר את אחמד כביר, מנהיג מחתרת אפגנית, שמחזיק בידיו נשק להשמדה המונית, לוקח בשבי את סידני (ג'ניפר גרנר) ומענה אותה. את התפקיד קיבל לאחר שנבחן אצל קן אולין ("30 ומשהו"), הבמאי הראשי של הסידרה הפופולרית. הצילומים התרחשו לפני כשנתיים, ודנקר זוכר לטובה את האווירה על הסט ואת הסטנדרטים המפנקים של ההפקה. "זה היה כמו מלון חמישה כוכבים", הוא מדווח. "הכל בנוי כך שתעשה את העבודה שלך על הצד הטוב ביותר, ולא אומרים לך בסוף היום לסחוב ארגז מצלמות וכל מיני דברים אחרים, שאני עושה בארץ באהבה".

איך זה מבחינתך להשתתף בסידרה כל כך מצליחה?

"בניגוד לארץ, באמריקה אנחנו סחורה מוצעת לכל קונה. בארץ אתה עושה קריירה. אתה עושה תיאטרון, תפקידים בטלוויזיה ובקולנוע, מלמד, עושה סרטי סטודנטים ואתה מעורב במקצוע, שמשמש אותך כלי לבטא את עצמך מבחינה חברתית-פוליטית. באמריקה זה לא המקום שלנו. אין לי שם את הפוטנציאל להגיע למה שאני עושה בארץ".

אתה מוגבל שם בגלל המבטא?

"בוודאי. המבטא מגביל, וגם המראה. אבל מה שמעניין אותי שם זה כמה רשום בצ'ק בסוף היום. כמו איזה שכיר חרב".

אז מה גרם לך לעבור לשם, במיוחד אחרי החשיפה שקיבלת ב"לגעת באושר"?

"אני נוסע לשם כמעט בכל חופשה שיש לי מהתיאטרון, והפעם עשיתי גיחה לשלוש שנים, ממנה נחזור ביולי. למי שרוצה לנוח, זה מקום טוב. הייתי זקוק לחופש, אחרי עבודה מאומצת בתיאטרון חיפה וכל הטררם של 'לגעת באושר'".

אבא של כוכב

דנקר, שהתפרסם ב"עוד להיט" והופיע בין השאר ב"ניקוי ראש" וב"גבי בן יקר", הגיע לארה"ב לראשונה כסטודנט בתחילת שנות ה-80. בהמשך שיחק ב"המתופפת הקטנה", "בובה", "גשר צר מאוד" ו"דרך הנשר", אולם דמותו נחקקה בתודעה הציבורית כמפקד חוליית המחבלים ב"טיסה מס' 847". בשנים האחרונות הוא השתתף בין היתר ב"אשה באפור", "בסמה מוצ'ו", "אינג'יל" ו"לגעת באושר". בסיבוב הנוכחי שלו בהוליווד הספיק להתארח ב"זהות בדויה", "הבית הלבן" (יחד עם מכרם חורי) ו"ג'אג". בימים אלה הוא מצטלם בתור אסיר המתיידד עם מתאגרף אמריקאי שחור, שנשלח למאסר בכלא הרוסי על עבירות סמים.

עם כל הכבוד לפועלו הרב, לפחות מבחינת הקהל הצעיר דנקר הוא קודם כל אבא של רן דנקר, כוכב "השיר שלנו" והחבר של נינט טייב. דנקר ג'וניור (בנו מנישואיו הראשונים לדלית) סיפר בראיונות עימו, שהמשיכה למשחק נולדה מכך שנהג ללכת הרבה לתיאטרון כדי לראות את אביו. לדבריו, הם דומים קצת בשפת הגוף שלהם. האב הגאה מפרגן מאוד לבן, ואינו מצטער על הבחירה של רן במשחק. "אתה רוצה שלילד שלך יהיה הכי טוב, ואם הוא מצליח, מה טוב", הוא אומר. "מה שכן, זה די קשה, כי אתה יותר ביקורתי וחושש".

אתה רואה את העבודה שלו?

"בטח שאני רואה. אמא שלו שולחת לנו כל הזמן קלטות, והוא גם ביקר אצלנו עם נינט. אני יכול לספר רק שאמרתי לו שלאורך כל הדרך שאנחנו לומדים ולומדים, ושינצל את הצ'אנס שקיבל בזכות עצמו. הוא גם שר מדהים ומוכשר במוסיקה. אני שמח בשבילו".

איך אתה רואה את הדור הצעיר כיום בתיאטרון, בהשוואה לדור שלך?

"הייתי עכשיו בביקור בארץ וראיתי את 'המלט'. נדהמתי מאיתי טיראן ונטע גרטי, ואני חושב שגם לנו יש הרבה מה ללמוד מהם ולא רק להפך".

לא קשה לך עם העובדה שהם הופכים לכוכבים בן לילה עם מעט קבלות?

"לא. אלה הם הקודים של הדור החדש. זה הפך להיות הרבה יותר ממוסחר ממה שהיה, וצריך לקבל את המציאות כפי שהיא".

"זהות בדויה" - ערוץ 2, חמישי 23.30