שבט לי כבשה!
לפני שמונה שנים הגיח לאוויר העולם היונק המשובט הראשון - הכבשה דולי. היא הסעירה את רוחם של מדענים רבים מרחבי העולם, ועוררה מהומה חסרת תקדים גם בקרב אנשי דת, חברה ומוסר רבים. היא הולידה חקיקת-נגד, סערות תקשורתיות ומחאות חובקות עולם, וזכתה לזמן מסך שלא יבייש אף כוכב הוליוודי נוצץ. מה בעצם למדנו מהכבשה דולי, ומדוע חוששת האנושות מהשיבוט?
לפני שמונה שנים שובט היונק הראשון מדנ"א של בעל-חיים בוגר, בפרשה שהסעירה מדענים ברחבי העולם, כמו גם אנשי דת ומוסר. הכבשה דולי הפכה כמעט ברגע לכבשה המפורסמת ביותר בעולם. מרגע ההמלטה היא זכתה לזמן מסך שלא היה מבייש גם כוכבי קולנוע וטלוויזיה: היא נמצאה תחת מעקב מתמיד של עיתונאים וחוקרים, תמונותיה עיטרו שערים ועמודי אמצע של עיתונים רבים, ומיליוני בני אדם עקבו בדריכות אחר מהלך חייה.
- רוצים לקרוא עוד על שיבוט? לחצו כאן לקריאה באנציקלופדיה ynet.
השיבוט המוצלח של דולי נחשב לאחת מפריצות הדרך המדעיות והטכנולוגיות המרכזיות של האנושות בכלל, ושל העשור האחרון בפרט. בפעם הראשונה בהיסטוריה נוצר, גדל והתפתח יונק משובט, שהחומר התורשתי שלו היה זהה בדיוק לזה של האורגניזם המקורי ממנו נלקחה דגימת הדנ"א. למרבה השמחה, דולי הצעירה הייתה בריאה ולא הראתה סימני מצוקה כלשהם.
באמצעות טכנולוגיות השיבוט, הצליחו החוקרים ליצור העתק מדויק למקור של אורגניזם. השיטה, שנוסתה קודם לכן על בעלי חיים פשוטים יותר, הוכיחה את עצמה גם על יונקים. ומכאן, הדרך למחשבה על שיבוט בני אדם הייתה קצרה, והיום כבר ברור לנו, בעיקר בזכות דולי, ששיבוט בני אדם הוא בהחלט פעולה אפשרית, ויחסית פשוטה.
צעירים כרונולוגית, זקנים פיזיולוגית
דולי לימדה את המדענים עובדה נוספת: בעלי חיים הנוצרים בשיבוט, הם אמנם "צעירים" מבחינה כרונולוגית (לפי תאריך ההמלטה שלהם), אך הגיל הפיזיולוגי שלהם זהה לזה של בעל החיים ממנו נלקח החומר התורשתי. עובדה זו התגלתה כאשר החוקרים הבחינו שדולי סובלת ממחלות כבשים האופייניות לכבשים זקנות, וזאת למרות שהיא הייתה צעירה ומבחינה טכנית, אמורה הייתה להימצא בשיא אונה.
ההערכה המרכזית כיום היא שתוחלת החיים של יצור משובט שווה לתוחלת החיים שנותרה ליצור המקורי. עובדה זו מאירה את תופעת ההזדקנות, ומדגימה כי ישנו קשר בין המטען התורשתי לבין תוחלת החיים, ומחדדת שוב את תפקידם של הטלומרים - קצוות סלילי החומר התורשתי - בקביעת הגיל הכרונולוגי של התאים וקצב ההזדקנות שלהם.
מלבד ההשלכות המדעיות הרבות, הייתה לדולי השפעה רבה גם על הפילוסופיה של המוסר והמדע, וכמובן שגם על הדת. קריאות רבות הושמעו בגנותה של הכבשה ונגד יוצריה. היו שכינו את המהלך הזה פגיעה באלוהות ובקסם הבריאה, והיו שטענו כי זהו צעד נוסף המקרב את האנושות להכחדתה. שיבוט בני אדם נשמע היום כדבר אפשרי בהחלט, והמשמעויות מחרידות רבים. גם בקרב המצדדים בשיבוט של בעלי-חיים, נשמעים קולות רבים המתנגדים לשיבוט של בני אדם. זאת, בשל חוסר המוסריות שביצירתו של העתק זהה לאדם, וכן בגלל ההשלכות האתיות והדתיות שעלולות להיווצר.
סוגיות מוסר ואמונה
אחד הטיעונים נגד שיבוט מתייחס לשאלת "צבא העל". לפי טיעון זה, עשויים משטרים טוטאליטריים ודיקטטוריים להפעיל טכנולוגיית שיבוט כדי ליצור צבא משובטים, שמקורם בחיילים בעלי יכולות תורשתיות משופרות. תרחיש זה נשמע אמנם כאילו לקוח מסרט מדע בדיוני מסוג ג', אך בפועל, גם המדענים הרציניים ביותר לא שוללים אותו לחלוטין ב-20 השנים הקרובות.
טיעון נוסף עומד בשאלת זהותו של אדם והמרכיבים האישיותיים. בני האדם, על גופם ותודעתם, "מתהווים" בשורה של תהליכים חברתיים ופיזיולוגיים גם יחד. עדיין לא ברורות ההשפעות ההדדיות של הגנטיקה על האישיות שלנו, וידוע ומקובל שהחיים, הסביבה והחברה בה אנו גדלים, מעצבים את אישיותנו וקובעת אותה. כך שלא ברור מהו מקומו של אותו אדם משובט, האם הוא יהיה נאמן למקור, או שונה ממנו לגמרי?
אך בעוד שטיעונים אלה מתייחסים לסוגיות אתיות ומוסריות, סוג שלישי של טיעונים נובע ממקום אחר לגמרי. אנשי הדת קבעו נחרצות ששיבוט בעלי חיים ובני אדם אסור. לפי האמונה הדתית, תהליך הבריאה ובכלל זה תהליך הלידה ויצירתם של החיים, הם תהליכים שבל לאדם מלשלוח ידו בהם. כבני אדם עלינו, לפי אנשי הדת, לקבל את המציאות כפי שהינה ולא לקחת חלק ממעגל החיים והמוות שנמצא בכל מקום. ההתערבות האנושית הזו במעשה הבריאה מסוכנת ומנוגדת לצווים האלוהיים, הדומים זה לזה בכל הדתות ובפרט בדתות השולטות, והמאמינים גורסים כי השיבוט מקרב את המין האנושי לאחרית הימים של כליה וחורבן.
המחוקקים מיהרו לאסור לגמרי או להגביל באופן משמעותי את שיבוט בני האדם. זאת, באמצעות חקיקה שזכתה לרוב גורף במרבית בתי הנבחרים במדינות המערב. במדינות העולם השלישי, לעומת זאת, כמעט ולא קיימת חקיקה בנושא, וקיים חשש משמעותי מפני שימוש לרעה בפרצות הקיימות בחוקים ובהתפתחותה של תעשיית שיבוטים אנושיים בעתיד הרחוק.
ספקולציות, דיווחים וויכוח שעוד רחוק מלהסתיים
האם שיבוט בני אדם אפשרי בכלל? התשובה לשאלה זו אינה ידועה עדיין. שלבי ההיריון והלידה, כמו גם שלבי ההתפתחות הפיזיולוגיים והקוגניטיביים של האדם שונים מהותית מאלה של בעלי החיים. למרות שקיים דמיון רב בין שלבי ההתפתחות המוקדמים, המערכת האנושית מורכבת מזו של יונקים שונים, וקיימים מנגנוני בקרה ושליטה שעלולים להקשות על תהליכי השיבוט. תשובה ודאית נוכל לקבל, כמו בעבר, רק באמצעות ניסויים, ואלה, לפחות כרגע, אסורים על פי חוק, וגם האו"ם אישר לאחרונה הצעה לאיסור שיבוט בני אדם.
גם אם דיקטטור יחליט לשבט את עצמו, דבר לא מבטיח שהתוצר יהיה זהה למקור. שהרי סגנון החיים, שנות הילדות, והאירועים המשמעותיים שקרו בחייו הם בעלי מקום מרכזי בעיצוב זהותו ואופיו. זאת, בלי להזכיר בכלל את מנגנוני ההגנה הביולוגיים הטבועים, כנראה, בגנום שלנו, וגורמים להזדקנות התאים המואצת אצל בעלי-החיים המשובטים.
עובדות אלה אינן עוצרות, כמובן, ספקולציות על יכולות השיבוט של גופים שונים, ובעיקר של ממשלת ארצות-הברית. השערות כאלה ואחרות, הקשורות בין היתר גם למאמצי ההתחמשות בטכנולוגיות של שיבוט בני אדם על ידי צבאות שונים ברחבי העולם, לא חסרות. בשנים האחרונות אף התפרסמו באמצעי התקשורת השונים דיווחים על כך שמספר גורמים הצליחו לשבט תינוקות בהצלחה, אך אלה מעולם לא אומתו, ואמינותם ומידת מהימנותם מוטלת בספק.
הוויכוח על שיבוט אנושי רחוק מלהסתיים. בתחילת החודש פורסם כי הרשות הבריטית הממשלתית המפקחת על נושא ההפריות והעוברים האנושיים, אישרה לפרופסור איאן וילמוט ממכון רוזלין בסקוטלנד, לשבט עוברים אנושיים לצורך מחקר רפואי. וילמוט, שעמד בראש פרוייקט השיבוט של דולי, קיבל אישור לייצר תאי גזע עובריים - נושא שאף הוא נמצא על סדר היום הציבורי והדעות לגבי חלוקות ביותר.
ניתן להניח שנושא שיבוט תאי הגזע העובריים, כמו גם שיבוט בני אדם בשלב מאוחר יותר, יידון בהרחבה בהמשך. הפיתוחים הטכנולוגיים, כמו גם הסקרנות האנושית והצורך להבין את המנגנונים הגנטיים והביולוגיים שאינם מוכרים לנו דיים, עשויים לדחוף את המדע לכיוונים שונים ומגוונים, ולשנות את ההתייחסות והתפיסה המוסרית והערכית של החברה האנושית, ואת ההגדרה הבסיסית מהו אדם, ומהי זהות.
הכבשה דולי. לימדה אותנו רבות על גנטיקה וגם על מוסר
צילום רויטרס
מומלצים
