המעוף של ביבי, האדמה של פרץ

כל שיחה איתו משאירה את המאזין פעור פה. נתניהו מפליג על כנפי התנופה למרחקים ששרי האוצר הקודמים לא חלמו להתקרב אליהם. האיש מסתכן כמו איקרוס מאגדות יוון: הוא ממריא אל השמש בלא שים לב לחומר הדליק ממנו עשויות כנפיו.

התלהבותו מהמהלכים שהוא עצמו מוביל לפעמים מדביקה את שומעיו, לפעמים מביכה אותם, אך אף פעם לא משעממת. את הרפורמה בנמלים, שהעניקה לעובדים יתרונות עצומים ושרישומה על המשק הישראלי בחמש השנים הקרובות יהיה שולי אם בכלל, מגדיר נתניהו כמהפכה שלא הייתה כמותה. "עשינו מדינה אחרת, הוא אומר, חיסלנו אחת ולתמיד את איום השביתה שאחז את המשק בגרונו דורות על גבי דורות ופתחנו את ענף הנמלים לתחרות. זה משהו עצום".

מצד אחד הוא צודק. הרחוב הישראלי ייחל למהפך בנמלים. עובדי הנמלים יצרו לעצמם דימוי של כת סגורה ומיוחסת, של אליטה מושחתת המצפצפת על הפועלים במקומות העבודה האחרים ולא מתחשבת באיש. הם היו שנואים עוד בימי השביתות של יהושע פרץ במאה הקודמת. אשתקד, בשביתתם האחרונה, שוב הגדישו את הסאה.

מצד שני, מה השיג נתניהו? בשנים הקרובות לא תהיה תחרות משמעותית בין שלוש החברות הממשלתיות לניהול הנמלים, שקמו על חורבותיה של רשות הנמלים, וגם לא בין הרציפים בתוך הנמלים. והפרטה? גם היא לא בדורנו: במקרה הטוב, העברת הניהול (לא הנכסים) של נמלי ישראל לידיים פרטיות צפויה לקרות בעוד 15 שנים.

הוועדים והאגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות רושמים לעצמם הישגים שלא היו כמותם בתולדות יחסי העבודה, כולל הפיכת משכורות אישיות חריגות לחלק מהסכם קיבוצי וצמצום הפערים בתנאי ההעסקה בין העובדים הותיקים לחדשים. ההסתדרות גם השיגה פיצויי רפורמה של 100 אלף שקל לעובד ותוספות שכר של 20% ב-5 שנים - תוספות שהמגזר הפרטי לא חולם על כמותן.

נתניהו מרחף. ח"כ עמיר פרץ, יו"ר ההסתדרות, ניצב על הקרקע. פרץ לא התנגד לתחרות, לא שלל את הרפורמה בנמלים ובלם שביתות. הוא עמד חשוף מול חבורת עובדים אלימה ונזעמת, אבל שיקול דעתו הכריע גם את הוועדים הסוערים ביותר. הם סרו למרותו. ידו בבירור על העליונה.

נתניהו רואה זאת אחרת. גם לו יש רשימת הישגים. חוק הרפורמה בנמלים הופעל ב-17 בפברואר בלא שינויים כלשהם. הפיצוי שישולם לעובדים כדאי למשק. בעיני נתניהו הנלהב, העובדה שהמהפכות שלו עולות בשלב הראשון כסף ציבורי רב, לא גורעת במאומה מחשיבותן הלאומית.

את המו"מ בין הצדדים, שנמשך בחשאי, ניהלו גיורא עיני מצד ההסתדרות וקובי הבר מצד האוצר. הם שמרו על התקינות, על הקורקטיות, על האמינות, על הענייניות ונמנעו משלהוב הרוחות. מבחינת השכלה, ידע ואידיאולוגיה, יכלו הבר ועיני להחליף צדדים בקלות. עזר כנגדם שרגא ברוש, נשיא התעשיינים, שרצה פתרון ולא תעמולה.

נתניהו סטה הפעם - לטובה - מדפוס ההידברות שאפיין אותו בעבר עם ההסתדרות: בהתחלה משבר גדול, ואחר-כך פשרה גדולה. הוא הלך ישר על הפשרה. פרץ אומר: נתניהו הבין שהציבור מעדיף הסכמות על מלחמות. ונתניהו אומר: פרץ הבין שהציבור מעדיף הסכמות על שביתות. נתניהו ופרץ לא נפגשו בפומבי עד אתמול בצהריים לטקס החתימה. זו גם הסיבה שהם לא יכלו לריב בפומבי.

רצועת התנ"ך ורצועת הקזינו

עכשיו, אחרי שסיפור הנמלים הסתיים, מחפש שר האוצר אתגרים חדשים. איפה? בתיירות. עורו, התיירנים, מהפכת נתניהו בדרך אליכם. היא תנחת תחילה בצפון המדינה, באזור הכינרת. נתניהו מתכוון להחכיר שטחים ליד הכינרת לקהיליות הנוצריות האוונגליסטיות בארה"ב.

בחלומו רואה נתניהו מיליוני מאמינים מחגורת התנ"ך האמריקנית מגיעים בטיסות ישירות לגליל, מועברים לאכסניות ומלונות המתואמים לצורכיהם הדתיים המיוחדים, מסיירים במקומות הקדושים לנצרות ומשאירים בישראל מיליארדי דולרים - בלי שזה עלה לנו, הישראלים, סנט אחד.

נשמע מנופח? אגדי? בלתי-מציאותי? אולי. אך אל-נא נזלזל בחזון עתידני ככוח המניע את נתניהו. הוא איש חזון. בלי אירוניה. הוא חושב ומאמין בגדולות. לפיתוח התיירות בדרום יש לנתניהו חזון אחר, הפוך: רצועת בתי קזינו ומרכזי בילוי באילת. הוא כבר שוחח עם אחד האנשים העשירים בעולם, שדלון אדלסון, על סוד ההצלחה של מלונות הענק שבנה ובונה אדלסון בלאס-וגאס ובמקאו.

האוונגליסטים יפשטו על רצועת התנ"ך שלאורך הכינרת, והבליינים יפשטו על רצועת הקזינו לאורך הטיילת באילת - ובא גואל לתיירות בישראל.

אני רואה את חיוכי הלגלוג של הקוראים. אבל אני גם ראיתי את ניצוצות ההתלהבות, את רשפי התנופה ואת כוכבי המעוף בעיני נתניהו. ואני אומר לכם: תנו לו זמן והוא יעשה.

המפקח הקטן גדול מאוד יהיה

כל הכבוד למשרד האוצר: בזמן שיא הוא הכין 3 הצעות חוק המהוות ביחד את התשתית לרפורמה בשוק ההון, כלומר להפרדת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים. תזכירי החוקים הופצו השבוע: כ-150 עמודים. ראשון החוקים קרוי, בניסוח מגלומני משהו, חוק הגברת התחרות וצמצום הריכוזיות וניגודי העניינים בשוק ההון הישראלי. החוק השני מסדיר את פעילות קופות הגמל והשלישי את נושאי השיווק, ההפצה והיועץ.

תזכירי החוק, לצד תועלתם הרבה, מנפחים את מנגנוני הפיקוח והרגולציה של משרד האוצר להיקף מפחיד. במבוא לחוקים כתוב: "החוק המוצע... אמור להביא להרחבה משמעותית של תחומי הפיקוח, הסמכויות וכלי הפיקוח המוענקים לממונה על שוק ההון במשרד האוצר ובהתאם לכך תידרש הרחבה במצבת העובדים שלו.

בוקר טוב, בירוקרטיה חדשה. את המחיר ישלמו הלקוחות.

וכך קורה שמחלקה קטנה באוצר - המפקח על הביטוח ושוק ההון - שלא פעם דובר על העברת סמכויותיה לבנק ישראל, מקבלת שדרוג מפתיע לצמרת הפירמידה המפקחת. משרד האוצר ממליך את אחד מפקידיו לסופר-רגולטור חדש. איפה הליברליזם, ביבי?

כבר עכשיו לא חולף יום בלי ששמו של המפקח על הביטוח, אייל בן-שלוש, יופיע בכותרות העיתונים ויככב במדורי הכלכלה. לאחר שהכנסת תאשר את החוקים החדשים הנ"ל, צריך יהיה להקדיש לבן-שלוש עיתון יומי שלם.