האם הגיימרים יצילו את ה-PC משממון?

עד 84'-85', כל מישהו שרצה להיות משהו, ניסה לבנות מחשב אישי מקורי. 99.9% מהחברות שקמו אז קרסו במוקדם או במאוחר, אבל הרעיונות ששפעו אז בפרץ יצירתיות חסר תקדים עדיין ממשיכים להטביע את חותמם על תעשיית המידע כולה

לפי התמונה אתם יכולים לראות שלא נולדתי אתמול, ואת ילדותי ונעוריי עברתי בעולם חף מדיגיטציה. המחשב הראשון שנחשפתי אליו היה לא יותר ממכונת חישוב אלקטרונית (Calculator), שהוצג בתערוכה טכנולוגית בתל-אביב בשנת 1964. כמו רבים אחרים, עמדתי נפעם מול הקופסה השחורה, מתפעל מהתוצאות של חישובים מסובכים (כפל וחילוק) שהוצגו על נוריות Nixie תוך חלקיק שניה. עשר שנים מאוחר יותר זכיתי להפעיל את המחשב האישי הראשון שלי, בעצם Mini-computer בשם PDP 11/05 שיצרה חברה בשם DEC.

כבר אז ידעתי, כמו רבים אחרים, שהחיבור בין המילים מחשב ואישי אינו פרדוקס, כפי שהאמינה IBM. ובכל זאת חיכיתי עוד חמש שנים עד שהידיעה הזאת התממשה ו"מיקרו-מחשבים" נעשו לדבר הלוהט ביותר בענף האלקטרוניקה. במשך שנים ספורות, בתקופה שהסתיימה בערך בשנת 84' או 85', כל מישהו שרצה להיות משהו בתעשייה החדשה והמבטיחה הזאת, ניסה לבנות מחשב אישי מקורי. 99.9% מהחברות שקמו אז קרסו במוקדם או במאוחר, אבל הרעיונות ששפעו אז בפרץ יצירתיות חסר תקדים עדיין ממשיכים להטביע את חותמם על תעשיית המידע כולה.

היפנים נכשלו

אחד הדברים המפתיעים ביותר את המשקיפים של אותם ימים הייתה העובדה, שהיפנים לא הצליחו להשתלט על התעשייה הזאת. להזכירכם, בסוף שנות ה-70' ותחילת שנות ה-80', היפנים כבשו כל חלקה טובה בתעשייה. הם הביאו את תעשיית השעונים השוויצרית לעברי פי פחת, הכניעו את יצרני המצלמות הגרמניים, כבשו את שוק המכוניות באמריקה ותפסו מונופול למעשה על ייצור טלוויזיות ואלקטרוניקה בידורית.

אבל על המחשבים האישיים הם לא הצליחו להשתלט - למרות שהייתה להם כל הטכנולוגיה הדרושה. המשתמשים רצו מהמחשב שלהם להיות יותר ממכונת חישוב אלקטרונית (תחום בו כבר שלטו היצרנים היפנים) וכל טכנולוגיית הייצור המופלאה של יפן לא סיפקה את מה שתוכנה מקורית אחת, WordStar או Lotus 1-2-3 או Borland Pascal הצליחה לספק: התרגשות מגילוי אפשרויות חדשות ומסעירות ברובד האישי לחלוטין. המחשבים האישיים שהגיעו מארץ השמש העולה פשוט חשפו את העובדה, שהמעצבים שלהם לא מחוברים לאותם מקורות יצירתיות.

מיקרוסופט משתלטת

מאזן היצירתיות-מול-יעילות השתנה בצורה מוחלטת אחרי שמיקרוסופט השלימה את השתלטותה על מכתבת העובד המשרדי. עם Windows 95 וחבילת ה-Office המעודכנת היא קבעה למעשה את הסטנדרט של PC. כל מה שנשאר לחדש ב-PC היה בתחום החומרה. אלא שהצימוד ההדוק בין Windows לארכיטקטורת אינטל (מה שנקרא Wintel) אילץ את הממציאים לחפש את מזלם במערכות ההיקפיות - וכך נולדה תעשיית המאיצים הגרפיים.

עוד עשר שנים עברו והחלק היחיד ב-PC שעדיין מעורר התלהבות הוא המאיץ הגרפי - לפחות אם אתם שייכים לתת-התרבות (זה לא ביטוי גנאי, אלא הגדרה היררכית) של ה-Gamer-ים. בחמש השנים האחרונות, בניגוד לשיממון המוחלט שירד על תחום תחנות העבודה המשרדיות, המחשבים שעוצבו עבור משחקים הם שנותנים את הטון מבחינת טכנולוגיות. הם גם משמרי הגחלת, והתקווה שלנו שההתלהבות תחזור לענף המחשבים האישיים.

בזכות "הגיימרים" אנו רואים שוב התעניינות בטכנולוגיות "אסורות", דוגמת Overclocking, שבמשך שנים נחשבו לחטא שובר אחריות. המארזים של הטובים בהם מזכירים לנו, שלא צריך להסתפק בקופסת לחם אפורה רק משום שזו הדרך הזולה ביותר לארוז את רכיבי המחשב. אבל החלק המרהיב ביותר הוא המאיץ הגרפי, שמכמה בחינות כבר מזמן רץ בסיבובים מסביב למעבד הראשי.

אם תשוו את המאיץ החדש יחסית GeForce 6800 Ultra עם מעבד פנטיום 4 או אתלון חדיש, לא בטוח שהאחרונים יצאו בכבוד מההשוואה. למעבד הגרפי של nVidia לא פחות מ-222 מיליון טרנזיסטורים ורוחב הפס לזיכרון הגרפי גדול פי 5 ויותר מהחיבור בין המעבד המרכזי לזיכרון הראשי. אבל יותר חשוב מהמספרים הסינתטיים האלה הוא השיפור הדרמטי שכל דור של nVidia ו-ATI מביא לרמת הביצועים הגרפיים. בעוד המעבד של אינטל יכול לרוץ כפליים יותר מהר בלי להשפיע הרבה על הביצועים של יישום משרדי, כאשר GeForce רץ כפליים יותר מהר, אתם רואים את זה על המסך. ועוד איך שרואים!

המסקנה שלי מההשוואה הבלתי מחמיאה הזאת היא פשוטה: יותר מדי זמן המושגים שלנו על מה שאפשר וצריך לעשות במחשבים אישיים נקבעו על-ידי הקומבינציה השמרנית של תאימות Windows עם תאימות Intel. מישהו צריך לשבור את מעגל הקסמים הזה, בו יצרני החומרה מפחדים להתחיל ללא בסיס תוכנה קיים ומפתחי התוכנה לא מעזים לפתח יישומים ומשחקים לפלטפורמת חומרה "אקזוטית". פריצת הדרך לא תגיע מלינוקס, משום שזו קשורה בטבורה לארכיטקטורת אינטל, ולא מאפל, שמתעקשת להיות יותר "מקצועית" מהאפיפיור מרדמונד.

בקיצור, הגיימרים הם אלה שיכולים להציל את ה-PC מלשעמם את עצמו למוות. מעולם לא הייתה תעשייה גדולה ומפוארת כל-כך תלויה בגחמות של "פריקים" מעטים כל כך.