ביקורת מסעדה: עם צביקה בקנטינה

כשמתקפת הריאליטי התרגשה על ארצנו לא מיהרתי להתחבר אליה. אפילו לא טרחתי לבדוק אילו גברים נפנפה שרון. פה ושם רק הצצתי לבדוק מה מתרחש בין כותלי הווילה הסוערת של פרויקט וויי כדי להתוודע לסלבריטאים-לרגע שעטים עלינו. היו לי הרבה השגות על השלכות התופעה על התרבות והתקשורת העבריות ועל נוף הסלבריטאות המקומית.

בשלב מסוים נכנעתי לטרנד, התמכרתי לכוכב נולד והתחלתי לפתח יחסי משיכה-רתיעה לתוכניות המציאות. בשבוע שעבר מצאתי את עצמי במפתיע נשאב לתוך צילומי אחת התוכניות הכי מסקרנות הצפויות בז'אנר הלוהט והבעייתי: המאסטרו, העוקבת אחרי מעלליו של צביקה פיק, כולל בהכנות לקדם האירוויזיון, שבו הוא מתקוטט עם הצאצאיות על המקום הראשון.

התבקשתי ללוות את המאסטרו במשך יומיים - מבחירת הבגדים לקדם ועד ביקור באימון של קבוצה הכדורגל שהוא אוהד, מכבי תל-אביב, כדי לעודד את הרוח השפופה של השחקנים אחרי ההפסד בדרבי. בתום האימון, שבמהלכו התרוצץ צביקה בחדווה על המגרש, הוא אמר שהוא גווע ברעב. החלטתי לקחת את הגרגרן הבלתי נלאה להיות שותף חד-פעמי בביקורת המסעדות שלי.

אני תמיד מבקש מבעלי מסעדות שיביאו לי כמה שיותר מנות ויחליטו עבורי מה אני טועם, כי אני נהנה לטעום מכל דבר, הכריז פיק כשנכנסנו למסעדה האיטלקית קנטינה בשדרות רוטשילד בתל-אביב. הוא ניסה ליישם את השיטה גם כאן, אבל מיהרתי לעצור אותו פן נחרוג יתר על המידה מתקציב המדור, ופן תיחרב חלילה הגיזרה.

זה המקום לציין שקנטינה נוסדה לאחרונה על חורבות מסעדות שקרסו למרות המיקום המצוין - בניין באוהאוס משופץ עם רצפה מעוטרת ומרהיבה ומרפסת נהדרת המשקיפה על השדרה המקסימה. ג'ו ממסעדת איל פאצו הזכורה לטוב מפלורנטין החליט להסיר את הקללה שרבצה על המקום והעתיק אליה את מסעדתו, והפעם בחר להתהדר בשם אחר: קנטינה. אל תצפו למצוא בקנטינה מצופים ושרוכים תקניים, אלא תפריט עיסקי במחירים שונים (62 ,55 ו-70 שקל). במסגרת העיסקית תקבלו לחם מצוין (פיק נהנה לכרסם את הקשה), מנה ראשונה ומנה עיקרית (מחיר העיסקית נקבע לפי אופי המנה).

פיק גדל על אוכל פולני, והוא מתקומם על המיתוס שהתפתח סביב המטבח הוורשאי התפל, ששיאו עוף מכובס. מה פתאום תפל? הוא רוטן. סתם המצאה של אנשים רעים. עד היום אני נהנה מהמאכלים שאמא שלי מביאה לי. לאחרונה הייתי בביקור שורשים בפולין ואתה יודע איך נהניתי? אכלתי בהנאה את כל השניצלים והמרקים. הוא עצמו לא טורח לבשל ("חוץ מקפה אני לא יודע לעשות שום דבר"), לא הרפתקן גסטרונמי (אני לא איש של רגלי צפרדעים), והכי רחוק שהוא הולך זה סושי. אני אוהב אוכל יפני, ואם היה לי זמן הייתי אוכל כל יום סושי. אבל בעיקר אני מת על ג'אנק פוד - פיצות, שווארמות, לאכול צ'יק-צ'ק, הוא אומר. אז אולי מטבח איטלקי לא בראש סדר העדיפויות שלו, אבל זה לא הפריע לו לחסל שלוש עיסקיות.

אז ככה: במנות הראשונות תתחבטו בין שלוש אפשרויות. בלטה לטובה האנטיפסטי, שכללה בין היתר חציל קלוי חושני ועז טעם וארטישוקים מצוינים בשמן זית. צביקה לגם מרק מינסטרונה עשיר ומושקע ומצמץ: פצצה. מהר מאוד המרק העביר בו גלי חום והוא קיטר ודרש להגביר את המזגן. הסלט הירוק היה בסדר, אבל לא מלהיב (אין לי סבלנות ללעוס חסות מסולסלות מדי), ופוזר עליו יותר מדי חומץ בלסמי. 

בעיקריות נהנינו מכבד עוף ונציאני (70 שקל). הכבד העסיסי מזכיר לי את בית אמא, ותפוחי-האדמה האפויים שחומים ועשויים כיאה, קבע פיק. אני כשלעצמי ציפיתי שיגיד וואו, שגעון, אבל הוא התעקש שרק מי שעושה חיקוי שלי משתמש בביטוי הזה. אני בחיים לא מדבר ככה.

בצדק הוא המשיך והתמוגג גם מהספגטי דג חריף (62 שקל): מנה מצוינת, משגעת. אני אוכל חריף למרות הפולניות. התקלקלתי בארץ, ואני אוהב אפילו חילבה. מהסינטה בקר בגריל (70 שקל) הוא פחות התלהב, אף שאני דווקא אהבתי את הנימוחות שלו ואת העובי והצריבה המדויקים. הוא רך מדי, כמו מפית, אין לו גוף ונוכחות, אמר פיק בהפגינו עולם דימויים מפתיע.

בעודנו אוכלים נשמעו מהשולחנות הסמוכים, שבהם ישב צוות הריאליטי שתיעד את הבליסה, קולות שביעות רצון מספגטי המולים הנדיב (62 שקל) ומפילה הדג העסיסי עם פטריות בגריל (70 שקל). 

המאסטרו לא ויתר כמובן על הדיזרט (תוספת של 20 שקל), ובעודו מלקק את הטירמיסו השתפך: הוא גורם לי לחשוב על שוויץ ועל שוקולדים טעימים. הוא מריר במידה. אני סברתי שהוא לא מפעים וקצת יבשושי. מהפנה קוטה הוא לא התרשם: טעם לא מוגדר, ולא הבנתי את הכיוון שלו. קנטינה הוכיחה שהקללה הוסרה מהאתר. היא אופציית צהריים יותר מסבירה, ובהחלט עדיפה על שקם צהלי.

קנטינה, שדרות רוטשילד 71, תל-אביב, טל': 03-6205051

מחיר העסקית: 55 שקל, 62 שקל, 70 שקל.

מטבח: איטלקי.

שעות: א'-ה' 17:00-12:00.

אם חורגים מהדיל: קינוחים (20 שקל כל אחד) ואלכוהול.

חנייה: ברחובות ובמגרשי החנייה (בתשלום) הסמוכים.