ח"כ אלדד: "שנאת הגולשים הארסית אלי - מדאיגה"
ח"כ פרופ' אריה אלדד נרעש ונזעק מתגובות הגולשים לכתבה על ד"ר אסף טוקר, המתמחה ששלח מכתב ל-120 ח"כים כדי שיעזרו לו להוריד את עומס שעות העבודה של המתמחים. כזכור, רק 30 ח"כים טרחו לענות. ח"כ גלאון מובילה בעקבות כך הצעת חוק בעניין וח"כ אלדד התנגד ואף שלח לטוקר מכתב מחאה. עכשיו מסביר אלדד את עמדתו בעניין, שגם הגולשים יבינו. ואם אתם זקוקים לרופא, הוא גם מוכן לעזור, בכל שעה
בשישי האחרון פורסמה ב-ynet כתבה על מתמחה ברפואה,
ד"ר אסף טוקר מבית החולים סורוקה (ראו מסגרת), שפנה לחברי כנסת כדי שאלו ייחלצו לעזרתו ויחוקקו חוק הקובע כי מתמחה ברפואה רשאי לעבוד רק 48 שעות בשבוע. כפי שנהוג למשל באירופה.
לכן. מרבית המגיבים לציטוט החלקי מדברי התייחסו לעמדותיי הפוליטיות שלא נשאו חן בעיניהם, ומשם גזרו גזירה שווה על מה שנתפס בעיניהם כעמדה לא עניינית המבקשת לסכן חיי חולים בידי מתמחים קורסים מתשישות.
הייתי אחד מחברי הכנסת שקיבלו את המכתב וענו עליו. יכולתי כמובן שלא להשיב. יכולתי כמובן לנקוט בצעד הפופוליסטי הקל של מכתב לקוני האומר: הצדק עמך, אתמוך במאבקך. אבל סבור הייתי שדווקא כרופא אני חייב להציג בפניו עמדה ערכית ועניינית. לא פופוליסטית.
והסתבר שטעיתי. מבול מכתבי השטנה של המגיבים העיד שוב כמה קל לטעת במוחות הקוראים "עובדות" כאשר עמדותיהם הבסיסיות כבר חרצו משפט קודם
הכתבה שהרתיחה את ח"כ אלדד
סיפור על רופא מתמחה עייף וח"כית צדיקה אחת
איתי גל
לאסף טוקר, רופא מתמחה בסורוקה, נמאס משעות העבודה המטורפות והמתישות שלו בבית החולים, שנפרשות על פני 26 שעות רצופות ולפעמים אף יותר, כמעט ללא רגע אחד של מנוחה. הוא החליט לעשות מעשה וכתב מכתב לכל 120 נבחרינו בכנסת, כדי שאלו יעזרו לו לשנות את המצב. אלא שרק 30 מהם טרחו בכלל להגיב, כשאחד מהם, רופא בהשכלתו, הביע התנגדות נחרצת לכל שינוי בחוק. רק חברת כנסת אחת החליטה להפשיל שרוולים ולהירתם למאבקו של טוקר
מרבית המגיבים אינם מכירים באמת את המערכת הרפואית. ולפיכך הם מציירים תמונת מצב חד-צדדית ומעוותת.
"אני עבדתי 32 שעות רצופות"
עד לכניסתי לכנסת שימשתי כמנהל מחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים הדסה עין כרם. במשך שש שנות ההתמחות שלי ביצעתי, כמו כל מתמחה , 6-8 תורנויות בחודש, כנדרש על ידי המחלקה והמועצה המדעית. בסה"כ כ-500 תורנויות. כיוון שסיימתי את ההתמחות שלי לפני שההקלות האחרונות בהסדר התורנויות נכנסו לתוקף, לא נמשכה כל תורנות שלי 26 שעות, כפי שמוטל על ד"ר טוקר, אלא 32 שעות, כיוון שלאחר יום תורנות לא זכיתי ביום חופשה, כפי שמקבל היום ד"ר טוקר, אלא המשכתי ביום עבודה רגיל ברצף, כמו שאר המתמחים באותה עת. כמעט כל הרופאים המומחים במדינת ישראל היום עשה התמחות כזו. כל הרופאים המומחים בארצות הברית היום עושים התמחות כזו, רק שהם, ברובם, עושים מספר כפול של תורנויות ממה שעשיתי אני.
מדוע יש צורך בעומס כזה? מרבית הגולשים סבורים ודאי שבמדינה משופעת רופאים כמו ישראל אין כל קושי להכפיל את מספר המתמחים כדי להקל על העומס. אז יצטרך כל רופא לעשות רק תורנות אחת בשבוע, למשל. ומה מפריע לזה? התשובה הפופוליסטית המתבקשת – תקציב! משרד האוצר אינו מקצה די כסף למשרד הבריאות, אי אפשר להוסיף תקני מתמחים למחלקות, ולכן המתמחים קורסים.
מדוע התשובה פופוליסטית, אף שמצוקות התקציב הן אמת לאמיתה? משום שמספר המתמחים במחלקה קשור רק קשר חלקי ורופף לתקציב. הוא קשור ללימוד המקצוע הזה שנקרא רפואה.
במחלקתי היו ארבעה תקני מתמחים. לו הייתי יכול לקבל, באורח פלא, ארבעה תקנים נוספים, היה העומס המוטל על המתמחים פוחת מיד לכדי מחצית, אבל גם הניסיון שהיו צוברים בהתמחות היה פוחת לכדי חצי.
כל מתמחה במקצוע כירורגי צריך לבצע מספר ידוע של ניתוחים מסוגים שונים. חלק מהניתוחים הללו הוא פשוט ושכיח והמתמחים מבצעים את כל המכסה הנדרשת מהם כבר בשנות ההתמחות הראשונות. ניתוחים אחרים הם נדירים יותר ומסובכים יותר. מטבע הדברים רק מתמחים לקראת סיום התמחותם מסוגלים לבצע אותם, תחת השגחת רופא בכיר. חלק ניכר מהניתוחים הללו אינם שכיחים ובמקרים רבים המתמחים מסיימים התמחותם לפני שהשלימו את מכסת הניתוחים הנדרשת מהם מאותם ניתוחים קשים ומסובכים. אם יהיו במחלקה מספר כפול של מתמחים – יתחלק הניסיון המצומצם שהמתמחים צוברים בתחומים אלו – בשניים. והמתמחה, שהשלים התמחותו – ישלים את התמחותו כשהוא עייף פחות, אבל מנוסה הרבה פחות.
ולא רק במחלקות הכירורגיות שבהן מדד הניסיון ניתן לכימות פשוט קיימת בעיית הרופאים המסיימים התמחות כשאין בידם כל הניסיון הנדרש כדי להיות אחראים באופן עצמאי על חולים מורכבים. גם במחלקות לא כירורגיות ניסיון הוא פונקציה של מידת החשיפה והאחריות שהוטלה על המתמחה. והאחריות המוטלת על המתמחה התורן בשעות הלילה אינה דומה בשום צורה לאחריות של יום עבודה רגיל, שבו בכל רגע עומדים לצדו של המתמחה רופאים בכירים ממנו המקבלים את ההחלטות. בכמה מחלקות בארץ, בהן מספר המתמחים קטן, ניסו להפחית את העומס המוטל על המתמחים בעזרת "תורני חוץ". רופאים שאינם מתמחים באותו מקצוע ושאינם שייכים לסגל התקני של המחלקה. גם אם יש עדיין מחלקות בארץ הממשיכות בשיטה זו בלית ברירה – דומני כי הניסיון מוכיח כי החולים המופקדים בשעות הלילה בידי רופא שאינו מכיר אותם כלל – זוכים לטיפול רפואי נחות מזה שמעניקים להם רופאים המכירים אותם היטב בהיותם חלק מצוות המחלקה.
"המתמחים רוצים את יום החופש שלאחר התורנות"
מי שאומר שאסור שתורנות תימשך 24 שעות ברצף וחייבים לקצר את התורנות חייב לדעת כי מי שהתנגדו לכך היו המתמחים עצמם. כאשר הושגה, בתום שביתת הרופאים האחרונה התקנה הקובעת כי מתמחה הולך הביתה ל-24 שעות מנוחה לאחר יום תורנות, התקשינו, מנהלי המחלקות האחראים על הטיפול בחולים, להבין כיצד ליישם את התקנה הזו בלי לפגוע בחולים. כשבאנו וניסינו "להתחכם" ורצינו לחלק את התורנות לשניים, כלומר לקבוע שהתורנות, המתחילה בשעה 4 אחה"צ, בתום יום העבודה (באופן תיאורטי כמובן, תכופות נשארים הרופאים עד שעות הערב המאוחרות גם כשאינם תורנים) תימשך רק עד חצות הלילה ( כלומר "רק" 16 שעות ברצף) ובחצות יגיע מתמחה אחר שישלים את התורנות עד הבוקר ואז ימשיך ביום עבודה רגיל - התנגדו לכך המתמחים התנגדות נמרצת. הם העדיפו "לשרוף" יממה שלמה בתורנות ולזכות לאחריה ביום חופשה, מאשר ל"קלקל" יומיים ולא לזכות ביום חופש. אז כל מי שבא להיום להלין על העומס הבלתי נסבל בתורנות ארוכה כל כך – צריך להעמיד להצבעה בתוך כל מחלקה ומחלקה, בקולות המתמחים הנוגעים בדבר, את האפשרות לחלק את התורנות לשניים כדי להקל על העומס. הקוראים יכולים להיות סמוכים ובטוחים – לא תימצא אף מחלקה אחת בארץ בה יסכימו המתמחים לחלק את התורנות לשניים.
כל מי שמכיר את אופי העבודה בבית החולים יודע שנקודות התורפה העיקריות, בהן ניתן למצוא את הסיבה למרבית הטעויות הרפואיות הן בהעברת המשמרות. שלוש משמרות של אחיות מתחלפות ביממה, אבל יש לפחות רופא אחד במחלקה המופקד על הרצף הטיפולי בחולה במשך 24 שעות. רופא זה ודאי שאינו מכיר את כל החולים לפרטי פרטים, בעיקר לא את אלו שאין קושי מיוחד במהלך המחלה שלהם. אבל החולים המורכבים, הקשים, שמצבם מחייב מעקב צמוד ולעיתים – שינוי בהחלטה הטיפולית, אלו אמורים להיות מוכרים היטב לרופא התורן. החלטות רפואיות רבות נקבעות על סמך הדינמיקה, השינוי במצב החולה. רופא שאינו מכיר את החולה, או שלא עקב מקרוב אחר מצבו בשעות האחרונות מתקשה לעיתים לקבל החלטות נכונות בהעדר רצף טיפולי. לכן, למשל, חשובה מאד, "העברה" מסודרת של המחלקה מהרופא שהיה תורן בשעות הלילה לצוות המחלקה כולו המגיע בבוקר. מי שמציע לחלק את התורנות לשניים צפוי להיתקל לא רק בהתנגדות המתמחים אלא גם בחשש כבד כי מי שייפגע מכך באופן חמור הם החולים.
"התמיכה של ח"כ גלאון בחוק – צעד פופוליסטי"
גם רופאים בכירים, שכבר סיימו את תקופת ההתמחות שלהם מבלים לעיתים לילות ארוכים בבית החולים. בעיקר אמורים הדברים ברופאים מנתחים בכירים. במחלקות מסוימות יש גם תורנות של רופאים בכירים (במחלקות הרדמה למשל) ובמחלקות אחרות הרופאים הבכירים מבצעים "כוננויות" ונקראים לבית החולים כשמגיע חולה הזקוק לניתוח דחוף, או שמצבו של חולה מאושפז מחייב התייעצות או סיוע של רופא בכיר. התביעה שאחרי שהייה של לילה בבית החולים יוענק "יום חופשה" גם לרופא בכיר הגיונית באותה מידה שהגיונית התביעה כי מתמחה יזכה ליום חופשה לאחר תורנות. מרבית הרופאים הבכירים בישראל עוסקים בעבודה נוספת מעבר לעבודתם בבית החולים, כיוון שהשכר שהם מקבלים אינו ראוי, גם לטעמי.
כמעט כל הרופאים הבכירים עוסקים גם בפרקטיקה פרטית או בעבודה נוספת באחת מקופות החולים. כמי שמעולם לא קיבל פרוטה מחולה שהיה נתון לטיפולו – מעבר למשכורתי כרופא בבית החולים – אני מרגיש עצמי חופשי לקבוע כי התביעה להעניק לרופאים בכירים יום חופשה לאחר תורנות או כוננות לא באה לשפר את מאזן שעות השינה של הרופאים הללו כי אם את חשבון הבנק שלהם. ולכן, גם אם אינני מתנגד כמובן לחופש העיסוק של הרופאים ולזכותם להגדיל את שכרם – לא אסכים כי ההטבה הזו, בדמות יום חופשה אחרי תורנות או כוננות לרופאים בכירים – תתכסה בעלה התאנה של "טובת החולים" העלולים להיות נתונים לטיפול בידי רופאים עייפים. רק אם ניתן היה – וכמובן שהדבר לא ניתן וכאן מסתבר גם שאין בכך צורך – שרופא שבילה את הלילה בבית החולים לא יטפל בחולים במשך 24 שעות שיוקצו למנוחה – הייתי תומך בחוק שביקש ד"ר טוקר ושחברת הכנסת זהבה גלאון, בצעד פופוליסטי אופייני, הסכימה לחוקק למענו. האם לדעתכם הרופאים שיזכו ליום חופשה לאחר תורנות יסכימו לחתום על הצהרה שהם לא יטפלו באופן פרטי, או כחלק מעבודה נוספת, בשום חולה, ואם יעשו כן יחשפו עצמם לתביעות רשלנות?
לעניין זה צריך כמובן להבחין בין מתמחים, שאיש מהם כמעט אינו מסוגל לעסוק בעבודה פרטית או נוספת בזמן ההתמחות, ובין מומחים שכמעט כולם עושים זאת. זעקת המתמחים על שעות התורנות הארוכות והעומס היא אמיתית אלא שהפתרון לה מורכב וקשה, ואינו יכול להיפתר רק על ידי תוספת תקציב או תקנים. לעומת זאת – תביעות המומחים לימי חופשה אחרי כוננות או תורנות אינה אלא תביעה להטבות כספיות או תוספת שעות פנאי שיקדשו לעבודה נוספת.
ולעניין הצורך להקל את העומס הקשה על המתמחים מול הצורך להכשיר אותם תוך התנסות מספקת – איך מרבעים את המעגל הזה?
בארה"ב קיים מקצוע הנקרא PA. "עוזר רופא". מקצוע המשלב בתוכו מיומנויות של אחות מקצועית, טכנאי רפואי, וחלק מתחום הפעילויות של הרופא. בארץ יש כמדומה לי רק תחום אחד שבו מתאפשרת העסקתם של עוזרי רופא כאלו. הגבסנים, אותם אחים או אחיות שצברו ניסיון ייחודי בתחום קיבוע שברים בגבס מבצעים בעצמם עבודה זו , בהנחיית הרופא האורטופד שקבע את האבחנה. אם היינו מרחיבים את העיקרון הזה לתחומי עיסוק נוספים רבים של הרופאים התורנים, למשל – תפירת חתכים פשוטים, היינו יכולים להפוך את הסיוט המתמשך של תורנויות מיון עמוסות למשהו נסבל הרבה יותר, להפוך לילה לבן ומתיש לתורנות שבה מספיק הרופא לחטוף שעתיים שלוש של שינה ההופכות את התורנות למשהו נסבל ביתר קלות. אבל הצעה כזו שהועלתה לא פעם נתקלה בהתנגדות מסיבית של הגילדות המקצועיות של הרופאים והאחיות. קל הרבה יותר כנראה לחוקק חוקים פופוליסטיים שרק ירעו את מצב החולים והרפואה מאשר להתמודד עם איגודים מקצועיים חזקים.
מילה לסיום: "אני לשירותכם, בכל מקרה רפואי"
ועוד משפט בשולי רשימה ארוכה זו: כמות השנאה הארסית כלפי עמדותיי הפוליטיות שנחשפה בתגובות הגולשים שהגיבו לכתבה המקורית – מדאיגה ממש. היא הובילה קוראים רבים לציין שבעצם אינני רופא אמיתי אלא פקיד רפואי. מי שעסק כל חייו באדמיניסטרציה רפואית, שזכה בתפקיד קצין הרפואה הראשי בצה"ל הודות לקנוניה פוליטית, וכך הוא הדבר גם ביחס לדרגתי האקדמית, שמעולם לא ביצעתי תורנויות או טיפלתי בחולים. חס וחלילה שמישהו מכותבי אותן נאצות או מי מבני ביתו ייפגע מכוויה. אבל אם חלילה וחס יקרה כזאת - אשמח לסייע גם לו כמיטב יכולתי. ביום ובלילה. ואני מתחייב לא ליטול יום חופשה לאחר מכן.
רוצים לדבר על זה? היכנסו לפורום רופאים מתמחים, כאן ב-ynet.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
