מנצח גדול נולד
מאהלר בפילהרמונית הישראלית, אמש בהיכל התרבות: מנצח צעיר מוונצואלהה עשה את הבלתי אפשרי
נס גדול התרחש אמש: עומד לו גוסטבו דודאמל, מנצח צעיר מוונצואלה, בן 24 בלבד, והוא מגיש בפילהרמונית מאהלר משגע. רענן. בלי תסביכים. הפילהרמונית משתוללת אצלו בכיף. איזו חוצפה! באיזו רשות היא עושה זאת? מנצח גדול נולד!
לנצח מעולה על מאהלר – זו משימה נוראה. אבל להגיש נהדר את הסימפוניה החמישית המופלאה שלו – זה כבר מעשה התאבדות. והנה בא הדודאמל הזה ועושה את הבלתי אפשרי: הוא מביא גם טורנדו של צליל מבריק, גם הוריקן של רגשות מתפרצים. לתוך כל אלה הוא יוצק ליריקה נהדרת. מאין לעזאזל צעיר שכזה יודע להכניס המון פיוט למאהלר?
דודאמל זה הברק של סיימון ראטל, פלוס המתח הפנימי של אבאדו, פלוס הטירוף המשגע של ליאונרד ברנשטיין. צירוף מהמם. מה הפלא שלא תכירו בכלל את נגינת הפילהרמונית. ניגנו כמו מסוממים. פתאום כלי הנשיפה ממתכת יודעים להבריק כמו שצריך. אמש זו אכן היתה פילהרמונית אחרת.
זה היה הערב הגדול של נגן החצוצרה יגאל מלצר ושל נגן הקרן ג'יימס קוקס, שהבריקו בקטעי הסולו. אפילו כלי הקשת ניגנו בחום נהדר את הפרק האיטי המרגש. כמו הפך הצעיר הזה את הפרק הזה לשירה אנושית. בלי קצפת וללא סכרין. פלא.
נכון שבקונצרט הזה הבריקה גם הכנרת שרה צ'אנג, שהגישה פרוקופייב (הקונצ'רטו מס' 1) מעודן ושקוף. אבל הסיפור שייך כולו כמובן ל"ילד" המדהים שבניצוח. כמה טוב שלפעמים מנצחים חולים או לא מגיעים, ואז מגיעה משום מקום תופעה שכזו, שמתגלה בשיא יופיה. זה הקטן גדול יהיה. מי שלא בא – מפסיד. וטירוף, כבר כתבתי?
לפנייה לכתב/ת 
