נס חילוני קצר

בו בזמן כמעט, במהלך החורף הזה, יצאו לאור דו"ח הפרקליטה ששון על מלאכת הרמייה של המאחזים, הספר המרתק, "אדוני הארץ", של עידית זרטל ועקיבא אלדר, המלא עובדות כרימון על המתנחלים, ופרטי תוכנית ההתנתקות של שרון. בצירוף מקרים נפלא צץ השילוש הזה וגרם לי בפעם ראשונה זה שנים רבות לחוש כאדם שכל מה שפעל נגדו והעכיר את חייו מתהפך פתאום לטובתו. נס חילוני קצר.

הספר עב הכרס "אדוני הארץ" מתאר איך כולם, מנשיא בית המשפט העליון שמגר ועד אחרון החיילים, פעלו בשירות המתנחלים. דו"ח ששון מתאר את ההונאה

אני מודה כי לראשונה בחיי, ובפרט אחרי שנות הדם הקשות והרעות, אני חש חיבה לשרון. אני חפץ ביקרו ומתפלל לשלומו. בכך אני מרגיש וקולט כיצד הרגישו משך שנים רבות אנשי ימין ומתנחלים, אדוני הארץ ובוני בתיהם במרמה. ישועתם באה משליט חסר מעצורים. עתה זו ישועתי. תודה לאל ההפכפך ולשליחו הפרוע.

רק עתה אני מבין כמה בטוחים חשו הלווינגרים והעצנים והקצוברים, יושבי אלון-מורה וחברון, בעת שלצידם פעל הבולדוזר הזה שדבר אינו עוצר אותו, שכל מחסום רק מחזק את החלטתו. שאין מעקף שאינו מכיר ואין תחבולה שלא ינקוט. משך שנים רבות, בעת ש"הם" חשו בביטחון העצום שמעניק שרון, אני חשתי באימה ובחוסר האונים של מי שניצב מולו. שנים רבות צפיתי בפעולתו הכוחנית וידי קצרה מלהושיע, כמו רבים שהחזיקו בדעה כי אין להישאר בשטחים.

היו אלה שנים קשות מנשוא. הרגשתי אז כמי שנעקר מארצו. חשתי מגורש מביתי. חייתי פה והייתי זר, כאיש שנותר במקומו אבל מקומו נכחד מול עיניו. הם כפו עלי את מלאכת הכובש המשחיתה. עתה התחלפו התפקידים: הבולדוזר שהחריב את נחלתי, שעקר את הארץ ממני בעזרת מתנחליו, פועל לעקירתם באותן תחבולות ממש. עתה משמיעים "אדוני הארץ" מגלגלי העיניים את צעקת הנגזל.

"אנחנו מרטין לותר קינג", כותב ישראל הראל הנחמס. אנחנו גנדי, אנחנו השה שמעלים לעולה, הקורבנות המנושלים, הנעקרים והמגורשים. כך מאמצים הגזלנים את שפת הנגזל, העוקרים את שפת הנעקר, אדוני הארץ את שפת המקומיים שהיו מרמס לרגליהם.

ברגע המיוחד הזה, שבו נחשפת התרמית הגדולה, בעת ששרון הוא גם המרמה, גם החושף וגם המבצע הנחוש של התחלת התיקון, אני מרשה לעצמי לראשונה זה שנים רבות, לחוש לרגע גם צודק וגם מנצח.