אמא, אני יכול לקחת את המטוס?
סוכנות החלל האמריקנית, כמו גם מפתחים אחרים בעולם - ובישראל - עמלים על פיתוחו של כלי טיס אישי שייקח אותנו לעבודה ולבילויים או, לחילופין, יאפשר פעולות חילוץ שהיום לא ניתן לבצע. מתי זה יקרה? הספקנים מדברים על 20 שנה לפחות. המאמינים הולכים על 10
מטוס אישי, מסוק אישי, אופנוע אווירי, קטנוע אווירי או שילוב של כל אלה. כל אחד מכנה את כלי הטיס הזה בצורה שונה אבל העיקרון זהה - כלי קטן, שיוכל לטוס בתוך עיר גדולה, לנחות על גגות בתים, בצדי כבישים, למעשה בכל מקום. האם חלום המטוס האישי הולך ומתממש?
מומחים רבים טוענים שהתהליך עבר את נקודת האל-חזור. אחרים טוענים שהחזון יישאר בשנים הקרובות בגדר פנטזיה. בימים אלה עומדות מספר חברת אמריקניות לקבל החלטה על השקעה של ממש בפיתוחם של כלי טיס מיוחדים כאלה. השאלה, כמובן, היא האם מדובר במהפכה אמיתית או שמא בהרפתקה של משוגעים לדבר?
העיקרון הבסיסי המשותף לכל המכשירים זהה: מדובר בכלי טיס קטן, לאדם או שניים, שימריא כמעט אנכית, יטוס יחסית לאט וכאמור, יוכל לנחות במבחר אתרים, גם בעיר צפופה. חברות פרטיות, בעיקר בארה"ב, כמו גם נאס"א (סוכנות החלל האמריקנית), רואות את הפוטנציאל בכלי הטיס האישי ולא חוסכות באמצעי פיתוח.
דרוש: שימוש המוני
בנאס"א עושים כל מאמץ כדי להרחיק את מאמץ הפיתוח "שלהם" מפרויקטים פרטיים של מיני ממציאים ומצהירים, כי הטכנולוגיה קיימת ושצריך רק להתאימה לשימוש המוני. אבל גם בתוך נאס"א יש הרואים בפרויקט בן חריג לפעילותה הרגילה, מה שגורם לעתים לקשיים בעבודה של צוות הפיתוח. אגב, תוכניות פיתוח רבות שהביאו להישגים מדהימים בתחום התעופה נתקלו בראשית דרכן ביחס דומה - תמיכה ללא סייג מצד אחד, והתנגדות תקיפה מצד שני.
טענתם העיקרית של התומכים בפרויקט היא, כמובן, יכולתו לפתור חלק מקשיי התנועה בעיר הגדולה. וכך, יש כבר מי שרואה בדמיונו נתיבי טיסה מיוחדים לכלים קטנים וגם רחבות חנייה מיוחדות במרכזי הערים הגדולות. "רחבת נחיתה ליד בתי ספר, למשל", אומר אחד מראשי הפרויקט בנאס"א, "תוכל לאפשר להורים להביא את הילדים בבוקר בקלות".
המתכננים אף יודעים כי רק תפוצה המונית באמת של כלי הטיס האישי, תביא להצלחת הפרויקט. מה שאומר שהמחיר חייב להיות בגדר הסביר. כיום מתמחרים כלי טיס כאלה בארה"ב ב-80 עד 100 אלף דולר - משהו כמו מכונית יוקרה אירופאית, האהובה כל כך על עשירי אמריקה. תפוצה רחבה, אומרים המתכננים, תוריד את המחיר בצורה דרמטית.
אוטוסטרדה באוויר
ומה אם הרעיון ייקלט? איך תתנהל התנועה בשמיה של ניו יורק, למשל? המתכננים בנאס"א אומרים כי כלי הטיס הפרטיים ינועו במהירות של לא יותר מ-270 קמ"ש ולאורך נתיבים מוכרזים. "צריך יהיה לקבוע כללים ברורים ולאכוף אותם, אחרת בעיות בטיחות יהרגו את כל העניין", אומר אחד מהם.
בנאס"א כבר רואים את היום בו כלי הטיס האישיים ישמשו אמהות כדי לקחת את ילדיהן לבתי ספר, ולכן החליטו שעדיף יהיה אם הכלי יוכל לנוע גם על הקרקע - מהבית למגרש ההמראה השכונתי, למשל. לצורך תנועה זו יצויד כלי הטיס האישי במנוע חשמלי, כך שלא יהיה צורך בהפעלת המנוע הראשי עד להמראה.
נאס"א, כמובן, אינם היחידים במירוץ לכלי הטיס האישי. חברת "קסטרל" הבריטית, לדוגמה, תיכננה כלי טיס אישי בן שני מנועים, באורך 4 מטרים, מוטת כנפיים של 4.4 מטרים ומשקל (ללא נוסעים או מטען) של 260 קילו. טווח הטיסה של כלי הטיס הזה מתוכנן להיות כ-1,000 ק"מ והוא יטוס במהירות של כ-300 קמ"ש.
התשובה הציונית
גם ישראל תורמת את חלקה לכלי טיס האישי. לד"ר רפי יואלי יש אב-טיפוס של כלי טיס אישי, ה"איקס-הוק", שממריא ונוחת אנכית, אבל ללא להבי מדחף גלויים כמו של מסוק. לחברה שהקים קרא יואלי "ארבן ארונאוטיקס", שם המעיד על המטרה - טיסה בשטח עירוני צפוף. עד כה ביצע האב-טיפוס של ה"איקס-הוק" ניסויים בריחוף בגובה נמוך. לדברי יואלי, כלי הטיס שלו יטוס במהירות של כ-200 קמ"ש ויוכל לשהות באוויר כשעה וחצי.
אחד מיתרונותיו של כלי הטיס האישי הוא ביכולתו לרחף בצורה מדויקת בצמוד למבנים, כך שניתן יהיה להעביר לתוכו - וממנו - פצועים או חולים. בכל מקרה, ה"איקס-הוק" מכָון יותר לביצוע משימות כמו שיטור ופינוי אווירי מאשר לשימושה של אם המטיסה את בנה לבית הספר.
בימים אלה עמל יואלי על שיפור אב-הטיפוס של ה"איקס-הוק", כדי להשיג רשיונות משלטונות התעופה האמריקניים. לדבריו, חברות נוספות מגלות עניין בפרויקט, כמו מפעל "מנועי בית שמש", שמתכנן לייצר את המנועים של ה"איקס-הוק" ומשפץ בינתיים מנועים של מסוקים לצורך הפעלת אב-הטיפוס; וכמו החברה האמריקנית הגדולה "המרכז לרפואת חירום", שעוסקת בעיקר בפינוי רפואי באמצעות טיסה.
ובנוסף לכל זה, ה"איקס-הוק" הוצג בשנה שעברה בכנס של "האגודה האמריקנית של אכיפת החוק" והצליח לעורר עניין, מסיבות מובנות: ניידת אווירית-משטרתית תוכל לפטרל בעיר כמו ניו יורק, לטוס בין גורדי שחקים ולבצע משימות שיטור שכיום גם מסוקים לא מסוגלים לבצע. הדגם המשטרתי של ה"איקס-הוק", אגב, מתוכנן לשאת, פרט לטייס, שלושה נוסעים.
כמו מטוס ללא טייס
לדברי התומכים הגדולים בכלי הטיס האישי, יחלפו לא יותר מ-10 שנים עד שנראה כלי טיס אישיים מדגמים שונים טסים במרכזי הערים הגדולות. הספקנים טוענים כי יחלפו לפחות 20 שנים עד למימוש מסחרי של הרעיון. אבל אין כמעט ספק שזה יקרה.
מי שלא האמין במטוסים ללא טייס מקבל אותם כיום ככלים המבצעים משימות רבות של כלי טיס מאוישים. מי שלא מאמין בכלי טיס אישי יצטרך כנראה להסתגל לנוכחותו כאחד מכלי התחבורה היעילים בסוף העשור הראשון או תחילת העשור השני של המאה ה-21.
מומלצים
