ג'ון דה-לוריאן הלך לעולמו

ג'ון דה-לוריאן, מראשי ג'נרל מוטורס בשנות ה-60 וראשית שנות ה-70, הלך בסוף השבוע לעולמו בגיל 80. האיש בעל החזון, בין היתר האחראי לפונטיאק GTO המקורית, ממכוניות השרירים הראשונות והפופולריות בעולם, ייזכר דווקא תודות למכונית אחרת, שנשאה את שמו ומוכרת לכל כרכב העתיד בסרט "בחזרה לעתיד".

ג'ון דה-לוריאן ואחד מאבות הטיפוס של מכוניתו, ששימשה ב"בחזרה לעתיד"

ה-GTO והשריר

הסיפור המעניין מאחורי ה-GTO האגדית, קשור לדרך בה השיג דה-לוריאן אישור לייצרה. המכונית הזו, לימים אחד מאייקוני תרבות מוטורית אמריקנית, התבססה על לא אחרת מפונטיאק טמפסט. דגם סטנדרטי וחסר כל ייחוד. דה-לוריאן לקח את המכונית הרגילה, דחק לחרטומה מנוע V8 עתיר כוח, וטען כי מדובר בלא יותר מתוספת אבזור. כך יכול היה לדלג מעל תהליך קבלת האישורים המורכב בקונצרן המסורבל.

לאחר שינוי זה, שכיום נראה בדיוני לחלוטין, הסיע בעצמו את המכונית המוכנה לסוכנים השונים, ושיכנע אותם להזמין. האגדה מספרת שעד שבג'נרל מוטורס שמו לב לתוכנית של דה-לוריאן, היה מאוחר מכדי לבטל את אלפי ההזמנות. ב-GM הסכימו לבסוף לייצר מהדורה מוגבלת של 5,000 יחידות, תוך חשש כי לא יהיו מספיק הזמנות. בשנה הראשונה לחייה מכרה ה-GTO למעלה מ-30,000 יחידות...

בהודעה לעיתונות שפרסם קונצרן הרכב, בשמו של היו"ר והמנכ"ל ריק וואגוניר, נאמר כי "ג'ון דה-לוריאן היה אחד מהדמויות הגדולות-מהחיים של דטרויט. הוא רכש לעצמו שם של אדם מוכשר, יצירתי, חדשני ונועז. מחשבותינו היום עם משפחתו בשעה שאנו מצטרפים אליהם באבל על מותו".

ייזכר דווקא בשם עצמו

בשנת 1973 פרש דה-לוריאן מקונצרן הרכב הענק, והחל בתכנון המכונית שלימים תביא לו תהילה - דה-לוריאן DMC-12. מכונית בעלת מראה עתידני שהציעה גם דלתות "כנפי שחף" נפתחות כלפי מעלה, שיוצרה במשך כשנה בלבד. בניגוד ל-GTO, המכונית הזו הפכה לכישלון מסחרי צורם, והביאה אותו לפשיטת רגל. עד כדי כך שמרבית 10,000 היחידות שיוצרו לבסוף, נמכרו במכירה פומבית.

עם זאת, הדה-לוריאן הפכה לסלבירטאית של ממש כשהשתתפה בטרילוגיית "בחזרה לעתיד", שם שימשה את מייקל ג'יי פוקס כמכונת זמן המונעת באמצעות זבל. בהחלט סוג של אירוניה...

התפקיד שגילמה המכונית בסרט עורר סביבה מועדון מעריצים לא קטן, והפך אותה לקלאסיקה. כיום מציעה חברה בשם דה-לוריאן, שאינה קשורה לג'ון דה-לוריאן, שיפוץ וחלקים מכניים שונים למכוניות הקלאסיות. כך שהמורשת, עם מכונת זמן או בלעדיה, צפויה להמשיך הלאה גם לאחר מותו.