אל אל הראל
שירי מימון הביאה לנו מזל במשחק מול נבחרת אירלנד אתמול. האם גם סקעת יעמוד במשימה הקשה מול צרפת, או ששוב נוכל להאשים את הש.ג?
מימון, איך היה?
"מרגש מאוד, כמעט בלתי נתפס. זה דבר גדול עבורי, ומאוד התרגשתי מהמעמד. זאת גאווה גדולה בשבילי לשיר את ההמנון ובעיקר מול קהל עצום".
ברור. כבר שרת פעם את התקוה?
"בטקסים בבית ספר ובלהקת חיל האוויר, אבל לא בפני כל המדינה".
נשארת עד הסוף?
"כן. זאת היתה הפעם הראשונה שהייתי במשחק כדורגל אז נשארתי והתרגשתי עם הגול בדקה ה-90".
סקעת, תורך.
"פנו אלי לפני חודש ולא קלטתי מה זה אומר, העוצמה של 50 אלף איש בקהל, ואני רואה בזה משהו מאוד ממלכתי.
וממלכתי זה אתה. יש לך הימור, מי ינצח?
"ברור שישראל! אני אשלח להם סמס".
את מי אתה אוהד בימים כתיקונם?
"כשהייתי קטן אהדתי את מכבי חיפה, אחר כך את מכבי תל אביב ועכשיו כבר לא כל כך יוצא לי לראות כדורגל".
אתה מתכוון להרים עיבוד חדשני ונועז לתקווה?
"את מתכוונת מבחינה קולית ואלתורים? אני חושב שהתקווה היא משהו ממלכתי וקדוש. דווקא חשבתי על זה ואז אמרתי לעצמי, 'מה, אני אתחיל לאלתר על התקווה'. אז נישאר עם הסגנון המסורתי".
מתי תתחיל להתאמן?
"התחלתי כבר. אני שר את התקווה לאמא שלי כל היום. אבא שלי שמח במיוחד".
כי הוא ממלכתי?
"כי הוא אוהד כדורגל".
ומה עם אלבום לקהל שם בחוץ?
"אנחנו עובדים על תקליט עכשיו. אני מאוד מעריך את הקהל שלי ולא רוצה להוציא משהו חלטוריסטי, לא פחות ממעולה בשבילם. לסוף הקיץ מתוכננות לצאת סנוניות מאלבום חדש. בכל מקרה אני מבטיח שהתקווה זה הקאבר האחרון שאני עושה".
כולנו תקווה.
