בוסתן הכרמל: לטעום מגן עדן

כבר 15 שנה מטפח אברהם חסידים בוסתן גדול ועשיר שמאכלס, בין הכרמל לים, 110 סוגי עצי פרי מרחבי העולם. לאחרונה הוא נפתח גם למבקרים. טלי חרותי-סובר פגשה עצים עם שמות שגורמים לצחוק ופירות שמעלים חיוך

טלי חרותי-סוברפורסם: 11.04.05 , 15:31

"איזה יופי, הא?" אומר לי אברהם חסידים כשאנחנו לוגמים תה צמחים בסוכת הבוסתן המשקיפה על האיזור. "איזה יופי", אני מסכימה בחפץ לב כשאני מקשיבה לשקט, נוגסת בעוד תמר אורגני ושולחת מבט נוסף לעבר ההר, מרחבי הירוק שסביב והכחול של הים.

כשעלה הילד חסידים מעיראק, נשלח עם משפחתו למעברה ששכנה ליד יהוד של היום. "האזור", הוא אומר בעיניים מוצפות נוסטלגיה, "היה מוצף בוסתנים. כל שעה פנויה נהגתי לבלות בין

עצי הפרי ומאז הייתה זו משאת נפשי, להקים לי בוסתן משלי".

עברית יפה יש לחסידים ואהבה גדולה לאדמה. בשנת 1969, כשהוא נשוי ואב לילד, הפך חבר קיבוץ מעגן מיכאל וענף הבננות קיבל אותו בזרועות פתוחות. השנים חלפו. חסידים ריכז את הענף אך החלום הישן לא נגוז. בעזרת חברים איתר שטח קטן בין פסי הרכבת לכביש, ובזמנו החופשי החל להקים בוסתן. הרבה שעות, זיעה ושתילים השקיע במקום אך זה, הוא אומר, "לא צלח". מסתבר שהקירבה לכביש הייתה בעוכריו: רבים מן העוברים ושבים לא חשבו פעמיים לפני שעצרו לקטוף מן הפרי. "לא נותרה ברירה", מסכם חסידים, "אלא לחפש מקום אחר להגשים בו את החלום".

ב-1990 נמצא המקום הנכון - בין מערת כאבארה, שהפכה חלק מן הפולקלור הקיבוצי, ומטע הבננות הגדול. עשרה דונם משופעים, טרשיים, הפכו בעבודה קשה לבוסתן פורח. "ההר שמתנשא מעלינו", אומר חסידים, "מגן מאקלים החורף הקשה". העובדה כי מדובר בשטח מבודד מגינה עליו מפני מזיקים אנושיים.

משעועית הגלידה עד לבננות הכחולות

הקיבוץ כבר מתקצב את התחביב, שבמשך שנים מומן מן הכיס הפרטי, ענף הבננות תומך, ומידי פעם מגיע אחד החברים לעזור. הנטל כולו, עם זאת, מוטל באהבה על כתפי ה"משוגע לדבר". יום יום, לא לפני שסיים את תפקידו כמדריך מגדלי בננות ברחבי הארץ, מגיע חסידים לעבוד בבוסתן.

רק לאחרונה נפתח המקום (לקבוצות ובתיאום מראש) לקהל הרחב.

110 מינים של עצי פרי מגדל הבוסתנאי במקום שזכה לשם הלא-מקורי אך מתבקש "בוסתן הכרמל". בין המינים ארץ ישראליים מובהקים וגם "עולים

חדשים". כמומחה לפירות אקזוטיים וכיו"ר העמותה הנושאת את השם, עסוק חסידים באיקלום מינים שלא ניראו קודם בארץ.

סיור ארוך בבוסתן היפהפה מגלה עצים הנושאים שמות שונים ומשונים ופירות בטעמים עליהם לא שמענו: הספוטה השחורה למשל, שהגיעה מדרום אפריקה, מעניקה פירות בטעם שוקולד. טעם פירותיו של עץ שעועית הגלידה הוא, כן, גלידה, ופרי הספודילה הוא בטעם קרמל. עץ תפוח הורד נותן תפוחים בטעם מפתיע המזכיר מי ורדים.

מדרום אפריקה הביא חסידים גם את אגוז המרולה, עץ שפירותיו התוססים "ממסטלים" את הפילים שאוכלים מהם בהנאה. בפינה צדדית עומד לו הבאובב האפריקני הצפוני ביותר בעולם. לידו מתנשא לתפארה עץ חרוב שהרכיב אהרון אהרונסון לפני למעלה ממאה שנה.

ביו שבילי הבוסתן המתפתלים פינות חמד רבות, ועל הטרסות ניצבים גם עץ צימוקים יפניים, עץ קפה מזן ערביקה, תמר הינדי, שיזף הודי שפירותיו הגדולים מזכירים את טעם ה"דומים", פאפאיה, פיג'ויה, פסיפלורה, פיטנגו, שיחי גת שגדלים לתפארה, עצי זית וכל סוגי פירות היער.

פינה מיוחדת מוקדשת לבננות. בבוסתן ניתן למצוא בננה בטעם תפוח שניראית "נורמלית לגמרי", רק קצת יותר קטנה, פלטנוס – אותן בננות דרום אמריקניות המיועדות לטיגון, בננות אדומות וגם בננות בצבע תכלת המיועדות לבישול.

קולרבי שובר שיאים

במהלך הסיור, שמעלה אסוציאציה של ביקור בגן העדן התנ"כי - רגע לפני שנזרקנו ממנו, מלטף חסידים כל עץ. שעות הוא יכול להפליג בסיפורים מרתקים על כל מין ומין. בין לבין הוא מזכיר כי

הוא אינו משתמש בהדברה כימית לעצים, אלא לעשבים בלבד, ומספר על הניסויים שנערכים במקום על ידי מכון וולקני הקשורים בהדברה ביולוגית בעזרת צרעות.

עוד אנו משוטטים ולפנינו פינה גדולה וקוצנית. "פטיה", אומר חסידים וניגש לקטוף מן הפרי. "טעים", אני ממלמלת בפה מלא, ושמחה לשמוע שבניגוד לרוב הפירות במקום, את זה כבר ניתן למצוא אצל הירקן.

הסיור מתקרב לסיום. עוד נגיסה מאגוזי המלבר הטעימים וחסידים נזכר לספר כי הוא גם שיאן גינס מוכרז. בנוסף לכל העצים האקזוטיים עליהם הוא שוקד, הוא גידל בבוסתן גם קולרבי שצמח לתפארה עד למשקל 32 (!) קילוגרם, והופיע בספר השיאים לשנת 2001.

את הקולרבי לא תמצאו שם. את כל השאר, כולל התה, התמרים, הסיור, הסיפורים והטעימות, דווקא כן.