ביקורת מסעדה: ריקו

אבק כוכבים נוצץ אופף לאחרונה את מתחם ההיי-טק האפרורי של רמת החייל, השוכן בצפון-מזרח תל-אביב, ומעורר אותו משיממונו: יותר ויותר אנשי טלוויזיה ופרסום בוחרים לתקוע בו יתד, משידורי "קשת" ועד "ענני תקשורת", מ"טדי הפקות" ועד "מימד MTVS ". וכך, לצד פרחחי היי-טק אפשר לראות שלל בכירי מדיה מתרוצצים בשכונה. לא בכדי כינה מגזין טלוויזיה את המרחב הזה "נקודת הג'י של תעשיית הטלוויזיה". מי היה מאמין שעד לפני שנים אחדות זה היה אזור תעשייה ומוסכים מפויח.

הפריחה הזאת גררה התעוררות קולינרית מתבקשת באזור המשתרע בין הרחובות הברזל וראול ולנברג. אם בעבר היו הסניפים המקומיים של "ג'ירף" ו"לחם ארז" אופציית הבליסה הראויה היחידה, לאחרונה ביצבצו עוד ועוד אתרי הזנה. גם מריאנו אידלמן, אחד הקומיקאים היותר מוכשרים ומשובבים בארצנו, החליט לרכוב על הטרנד ולהאביס את חבריו לביצה. מול האולפן שבו הוא מצלם את "ארץ נהדרת" ומפליא לחקות את מרגול, נכנס מריאנו לשותפות במסעדה חדשה, "ריקו" שמה.

כיאה למי שהגיע אלינו מדרום-אמריקה, מריאנו הלך על מסעדת בשרים סטייל לטיני עם נגיעות יפאניות. אבל אל תצפו שהוא יעמוד ליד הגריל ויתקין לכם סטייקים וצ'וריסוס – הוא הפקיד את המלאכה בידי הוריו, אותם הוא קופץ לבקר בהפסקות בין הצילומים.

בשבוע שעבר נקלעתי למשולש הנדון כדי להסכית להרצאתו של רוברט מקי, גורו התסריטאות, שביקורו בארץ העביר רטט התרגשות בברנז'ה המקומית. נסיכי הביצה עלו לרגל בתקווה ללמוד תוך ארבע שעות איך לכתוב תסריט ולהציל את פני הדרמה העברית, ואולי גם איך לעשות סוף-סוף סיטקום ישראלי מוצלח כמו "סיינפלד". באיזשהו שלב המרצה הנכבד הצליח להפיל עלי נמנום, וכשהתעוררתי חשתי שרעב מפלח את בטני. הזעקתי את חברתי הפרסומאית הבכירה ש', שעקרה לשכונה הזאת לכבוד לידת בנה הבכור המקסים.

ש', שמאז שהיא מיניקה היא נמנעת ממאכלים פיקנטיים, ציפתה ש"ריקו" תהיה חוויה לטינית חושנית ותוססת, כמו מריאנו. לכן כשנכנסנו למסעדה ההומה היא התאכזבה מהעיצוב המסוגנן, "שהוא כמו של כל מסעדה יאפית משודרגת. קיוויתי לראות שרשראות פלפלים תלויות מהתקרה, צבעים עזים ואווירה של קרנבל". היא גם התבאסה שמריאנו לא נכח במקום. אז הסתפקנו באמו החביבה והנמרצת ובאייל קיציס, שרבץ על הבר, ומיהרנו לספח אותו אל שולחננו (עד שאחת מעובדות "ארץ נהדרת" גררה אותו בחזרה לאולפן).

"ריקו" מציעה עסקית הוגנת שמחירה 44 שקל בלבד – לחם הבית וממרח עגבניות מיובשות, מנה ראשונה, מנה עיקרית ושתייה קלה.

בראשונות תתחבטו בין סלט ירקות, שהיה סתמי וקצת עייף, לבין מרק. ביום שבו ביקרנו הגישו מרק בטטה נעים, מלטף וטעים, שהתאים ליום הסגרירי.

בעיקריות המבחר מגוון יותר, ואנחנו התנסינו בארבע מנות. "פרנגו ברזיל" – רבע עוף בסגנון ברזילאי – היה מצוין. "שחום ועסיסי כמו מריאנו", התחרמנה ש'. המיקס גריל דווקא איכזב – הוא התאים לשיפודייה בינונית יותר מאשר למסעדה דרום- אמריקנית. הבשרים התייצבו בשולחן קרירים למדי, הכבדים היו יבשושיים וחפים מעסיסיות, חזה העוף עורר פיהוק, וגם הצ'וריסוס לא גרמו לנו להתעלף.

אפרופו חריף, הצ'ילי קון קרנה הגיע בגירסה "משוכנזת" אך טעימה למדי. התבשיל המקסיקני, של בשר בקר ושעועית מעל מצע אורז, הותאם לחך הלפלפי של אנשי ההיי-טק והטלוויזיה, שכנראה לא מסוגל להתמודד עם חריפות לוהטת סטייל דרום-אמריקה.

באגף הפהיטס לקחנו פהיטס עוף: הטורטיות היו נוקשות מדי, והמילוי שלהן, בשר וירקות שהוקפצו על מצע סלט ירקות, היה שגרתי והזכיר מוקפצים של מזללות תאילנדיות.

"ריקו" אולי לא גרמה לנו לפצוח בסמבה סוערת, אבל היא מקום נעים, זול, ביתי ולא מתיימר, ואם יתמזל מזלכם אתם עשויים ליפול על מנה טובה. אז אולי לא חייבים לבוא אליה ממרחקים, אבל אם נקלעתם לסביבה, למה לא. מה גם שתמיד תוכלו להתחכך עם סלבריטאים וקברניטי הטלוויזיה, ואולי אפילו עם מריאנו.

• "ריקו", רח' הברזל 2,  רמת החייל, ת"א. טל': 03-6445141.

מחיר העסקית: 44 שקל.

מטבח: בשרי דרום-אמריקני.

שעות: א'-ו': 11:30 - 17:30.

חנייה: במגרשי החנייה הסמוכים בתשלום.

ציון: 7.8.