הגובה שלנו: האם אנחנו יכולים לשלוט בו?
החברה האנושית מעדיפה את המתנשאים לגובה. עובדה: ילדים נמוכים עלולים לסבול ממצוקה חברתית, מבוגרים נמוכים עלולים להתקשות במציאת בנות זוג. האם יש משהו שהורים נמוכים יכולים לעשות למען ילדם? האם יש גורמים המעכבים גדילה? והאם יש קשר בין הרמת משקולות לצמיחה?
בחברה שבה אדם גבוה נחשב כבעל יתרון פיזי, נתפס הנמוך כמי שסובל מבעיה התפתחותית, זאת למרות שהגנטיקה היא למעשה הקובעת את גובהו של המתבגר. אולם עם זאת, חסרים מסוימים בוויטמינים או אכילה לא נכונה, יכולים לתרום לבעיית גובה אצל מתבגרים.
ילד נמוך נחשב למי שנמצא באחוזון 3, כלומר שלפחות 97% מהילדים בני גילו גבוהים ממנו. וכאמור, ברוב המקרים התופעה היא על רקע גנטי ולא עקב מחלה או הפרעה בריאותית כלשהי. עם זאת, יש להביא בחשבון שקיימת עלייה בגובהם של בני הדור הצעיר יחסית להוריהם.
ואולם, עדיין קיימים כמה גורמים שעלולים לעכב את קצב ההתפתחות. לכן, על איש מקצוע לוודא את תקינותם לפני שהוא מכריז על מישהו שהוא נמוך קומה. הגורמים הם:
- גובה ובמשקל. יש לוודא שהילד אכן נולד בגובה ובמשקל תקינים (ביחס למשך ההריון). נמצא כי עקומת הגדילה של ילדים שנולדו קטנים יחסית לגיל ההריון שונה מזו של כאלה שנולדו בממדים רגילים, ואחוז ניכר מהם אינו מתקן את קו הגדילה.
- יחס. היחס בין פלג הגוף העליון לתחתון צריך להיות תקין לגיל ולמין. יחס לא תקין בין הגובה בישיבה לעומת אורך הרגליים עשוי לרמוז על בעיה בגדילת סחוס ועצם ועל פגיעה בפוטנציאל הצמיחה.
- גנטיקה. חשוב לוודא שאין לילד סימנים גופניים הרומזים על תסמונת גנטית כלשהי, שכן תסמונות גנטיות שונות מראות עקומות גדילה שונות.
- מחלות כרוניות. מחלות כרוניות עלולות אף הן לגרום להפרעות בגדילה. נוסף על כך, במחלות כרוניות רבות התיאבון נפגע כמו גם יכולת ספיגת רכיבי תזונה חיוניים כגון ברזל, כפי שקורה במחלות מעי סמויות כמו צליאק או קרוהן.
- רקע רגשי-חברתי. סיבה נוספת שעשויה לפגוע בקצב ההתפתחות (אם כי די נדירה) היא על רקע נפשי-חברתי. לא אחת, במצבים רגשיים קשים משתבש הפרופיל ההורמונלי של הילד (הורמון גדילה, טירוקסין וקורטיזול), שיבוש הגורם לעיכוב בקצב הגדילה. העברת הילד לסביבה תומכת עשוי לפתור את הבעיה.
- הפרעות אכילה. כגון אנורקסיה או בולימיה. המשמעות המיידית עבור מי שסובל מהפרעות אלה היא עצירת הגדילה וההתפתחות על רקע של חסרים תזונתיים.
- הרגלי תזונה ופעילות גופנית. שני גורמים סביבתיים, המשפיעים על הצמיחה וההתפתחות של המתבגר.
סבתא צדקה כשאמרה: אם לא תאכל, לא תגדל
מבין כל הגורמים האלה, שעשויים להכתיב את קצב הגדילה, אנחנו יכולים לשלוט רק על חלק, בפרט על האחרון. מחקרים מוכיחים כי הקפדה על תזונה מאוזנת והתאמתה לאופי הפעילות הגופנית, תוך שמירה על שינה מספקת, הם תנאים הכרחיים למימוש פוטנציאל הצמיחה של ילדים בריאים או ילדים להורים נמוכים. אכן, צדקו הסבתות שתמיד טענו ש"אם לא תאכל - לא תגדל".
בגיל ההתבגרות, שבו יש דרישה קלורית משמעותית נוספת לצורך גדילת השלד, קיימת חשיבות עצומה לסך הקלורי היומי הנצרך. היעדר תוספת לתפריט היומי עלולה לפגוע בקצב הגדילה, במיוחד אצל ספורטאים מתבגרים,
התהליכים
איך צומח אדם
התארכות העצם ועלייה במסת העצם הם שני תהליכים הקשורים זה בזה והאחראים לגדילת השלד. כך זה קורה
מקובל להמליץ על צריכה קלורית מאבות המזון על פי היחס הבא: 60%-50% מסך הקלוריות מפחמימות; 35%-25% משומנים ו-20%-15% מחלבונים. צריכה קלורית נכונה היא זו שמספקת את האנרגיה הנדרשת לגדילה ולפעילות גופנית (אם נעשית), אך אינה גורמת להשמנה. מומלץ להפחית מעט בצריכה הקלורית ביחס למה שהיה מקובל עד כה, בשל שינוי באורח החיים ועלייה בשכיחות ההשמנה בגיל הצעיר.
יש להקפיד על צריכת חלבון נאותה, שכן הוא משמש אבן בניין לבניית הרקמות. הצריכה לתינוקות היא כ-1.1 ג'/ק"ג/יום, לאחר מכן היא פוחתת מעט בילדות ועולה שוב בהתבגרות המינית.
לספורטאים צעירים יש צורך בכמויות גבוהות יותר בהשוואה ללא פעילים. בדרך כלל תזונה ממוצעת מספקת את כמויות החלבון הדרושות, ועם זאת יש אוכלוסיות בסיכון כגון צמחונים, מתבגרים הסובלים מאלרגיות למזון ובני נוער הנמצאים בדיאטות.
חשוב להדגיש כי חוסר בחלבון מביא לעצירת הגדילה ולירידה במסת הגוף הרזה, ואילו עודף חלבון עשוי לפגוע בחילוף החומרים של סידן ולגרום להתייבשות אצל ספורטאים.
רכיבי תזונה חיוניים
ישנם כמה רכיבי תזונה חיוניים, שחוסר בהם עשוי לגרום להאטת קצב ההתפתחות. ביניהם: ברזל, סידן, אבץ וויטמין A. יחד עם זאת, תוספת רכיבים אלה לילדים שלא נמצא אצלם חוסר, לא יתרמו עוד לגובה הסופי.
הברזל הוא מינרל חיוני לסינתזת המוגלובין (הבונה את כדוריות הדם האדומות) ולתפקוד אנזימתי במערך ייצור אנרגיה תאית. חסר יגרום לחולשה ולאנמיה. ברזל שמקורו בחי (בשר, עוף) נספג עד פי 10 יותר לעומת ברזל מן
טיפול לנמוכים
למכירה: עוד סנטימטרים לגובה
אריאלה אילון
ה-FDA אישר לאחרונה מתן טיפול בהורמון הגדילה לילדים נמוכים במיוחד שאינם סובלים ממחסור בו. מומחים מדברים על ההשלכות הרפואיות, החברתיות והמוסריות של האישור
גם ספורטאים מהווים קבוצת סיכון לחסר בברזל, כיוון שיש להם ערוצים רבים של איבוד ברזל (זיעה, שתן, הרס כדוריות דם כתוצאה מזעזועים בכפות רגליים ועוד) ובעיקר ספורטאיות - שכן הן מאבדות דם במהלך הווסת.
הסידן הוא המינרל הנפוץ ביותר בגוף, ומשמש כמרכיב העיקרי בבניין העצם. מחקרים מראים כי יותר משני שלישים מבני הנוער אינם מקבלים את הכמות היומית המומלצת ובכך מסתכנים ביצירת מסת עצם מרבית נמוכה ובסיכון מוגבר לאוסטיאופורוזיס בגיל מוקדם.
האבץ הוא מינרל נוסף החשוב לגדילה ולהתפתחות בינקות ובמיוחד להתבגרות המינית. חוסר באבץ עלול לגרום לירידה בתיאבון ולהחרפת הבעיה, ובמקרים מסוימים אף לפיגור בהתפתחות ובצמיחה.
ויטמין A. במחקר שנעשה בבית החולים קפלן ברחובות נמצא כי לילדים עם רמות נמוכות של ויטמין A יש הפרשה נמוכה של הורמון גדילה. ויטמין A משפיע על הפרשת ההורמונים האחראים להורמוני המין. חשוב לזכור כי מתן תוספת של ויטמין זה לילד שאינו חסר אותו אינה מועילה ואף עלולה להזיק.
במחקרים שנערכו, ילדים עם התבגרות מאוחרת על רקע תזונה חסרה קיבלו ברזל וויטמין A והראו גדילה מואצת בדומה לקבוצה שטופלה בהורמון גדילה. מכאן המסקנה החד משמעית: תזונה חיונית לגדילה ולהתבגרות.
הגוף מוותר
אין ספק שלפעילות גופנית בגיל הילדות וההתבגרות יש יתרונות פיזיולוגיים, פסיכולוגיים וסוציולוגיים לטווח הקצר והארוך. אולם החוקרים מסכימים שיש קשר בין פעילות עצימה, תזונה לקויה וגדילה. כלומר, מאמצים עצימים, במיוחד אם הם מלווים בתזונה חסרה ולא מאוזנת, עלולים לפגוע בגדילה ובתהליך ההתבגרות.
כך למשל, ילד בן 10 בעל גובה ומשקל ממוצע, נזקק לכ-1,500 קלוריות ביום כאשר איננו פעיל, לעומת 2,400 שיצטרך ילד פעיל ברמת עצימות גבוהה. כשהתזונה גבולית ובוודאי כשהיא לקויה - די במאמץ אינטנסיבי בן שעה עד שעתיים ביום, כדי לגרום להפרת מאזן האנרגיה ולפגיעה בקצב ההתפתחות.
במצב כזה תחול ירידה בייצור גורמי הגדילה בעצם, שתתבטא בעצירת ההתארכות ובעלייה קלה בריכוזם של גורמים אלה בשריר. כלומר, בעת חוסר, הגוף צריך לבחור מה יותר חיוני עבורו לטווח הקצר, והוא בוחר בחוזק השריר על פני גדילה, שכן שיפור מנגנון התכווצות השריר הוא קיומי הישרדותי, ואילו גדילת השלד דורשת 'רק' יותר קלוריות לשם תחזוקה בעתיד. התוצאה - הגוף מוותר.
עם זאת, נמצא כי ספורטאים שהיו במאזן קלורי שלילי עד כדי האטת הצמיחה, הצליחו להדביק את תהליך הגדילה, ברגע שהפסיקו את האימונים ושיפרו את תזונתם לפני תום שלב ההתבגרות המינית.
מחקרים מראים כי פעילות גופנית המערבת נשיאת משקל גוף והמלווה בבלימת זעזועים וקפיצות (כגון כדורעף) מביאה לעלייה חדה יותר בצפיפות ובחוזק העצם בגיל ההתבגרות בהשוואה לשחייה, למשל.
בקרב בנות, כ-85%-80% ממסת העצם המרבית מתקבלת עד קבלת הווסת הראשונה (בגיל 12.5 בממוצע). זאת לעומת ספורטאיות שבהן ניתן לראות שכיחות גבוהה (40%) של אל-וסת ראשונית (Primary amenorrhea) הנמשכת עד גיל 16-14.
התופעה נפוצה יותר בקרב ספורטאיות הנדרשות לשמור על משקל גוף נמוך, כגון מעמלות ורקדניות, אך גם בקרב ספורטאיות המתאמנות בעצימות גבוהה. כאמור, הצריכה הקלורית הנמוכה, יחד עם ההוצאה המוגברת באימונים - יוצרות מאזן קלורי שלילי. זה מעלה את הסבירות להופעת אל-וסת ראשונית שפירושה רמות נמוכות של אסטרוגן (הורמון המין הנשי), עובדה בעלת השלכות שליליות על מסת העצם המרבית. כתוצאה מכך ניתן לראות ספורטאיות שלהן צפיפות עצם נמוכה מהממוצע.
מבנה הגוף והרמת משקולות
כאמור, הפגיעה האפשרית בפוטנציאל הצמיחה הסופי של ילדים שמתחילים להתאמן בגיל מוקדם עשויה לנבוע ממאזן קלורי שלילי בגיל ההתבגרות, ואין בהכרח קשר בינה לבין אימוני כוח והרמת משקולות בגיל הצעיר. העובדה כי משקולנים רבים הם נמוכים מקורה בהתאמה שבין הגוף לענף: טיפוס גוף כזה מתאים להרמת משקולות כשם שכדורסלן גבוה יצליח יותר בכדורסל - ולא משום שהכדורסל הפך אותו לגבוה.
כיום דווקא מכירים ביתרונות הרבים של אימוני כוח גם לילדים, ואת ההוכחה לכך ניתן למצוא בחוק הספורט שעודכן לאחרונה, והוא מתיר גם לקטינים מתחת לגיל 14 להתאמן בחדר הכושר.
שון פורטל - M.Sc; פיזיולוג מאמץ, המרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט
- לכתבות נוספות בנושא בריאות, תזונה וכושר ממגזין "דינמי", לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
